שינה וחלימה 

רקע כמחצית מחיינו, אנו מקדישים לשינה. כלומר אדם שחי שמונים שנה ישן בחייו בין ארבעים לשלושים שנה. לאור העובדה שבעת השינה אדם הוא חסר אונים ופגיע, ולאור העובדה שעם התפתחות האדם כשעדיין גר על העצים או במערות חוסר עירנות עלולה הייתה לעלות לו בחייו, צריך למצוא סיבה מאד מאד טובה לכורח שלנו לישון. ולא מדובר בסתם העדפה, אלא ממש כורח. במחקרים רבים הסתבר כי האדם לא יכול שלא לישון יותר מ 72 שעות, אחרי 72 שעות אם לא מאפשרים לאדם לישון, יש לו רגעים קלים בהם הוא נרדם. כמו אדם שלא אוכל כמה ימים שמתקיים מחטיף כזה או אחר ויכול להחזיק מעמד יותר ימים. לעומת זאת, מניעת שינה מוחלטת לתקופה ארוכה גורמת לסכנת חיים. במחקר בבעלי חיים, חולדות שנמנעה מהם שינה מתו לאחר אחד עשר יום. בעת השינה אנו חולמים. מתי אנחנו חולמים? האם יש כאלה שאינם חולמים? מה פשר החלומות? מה הם אומרים לנו? האם החלום מנבא עתידות? האם החלום רק מנהל את הקונפליקטים הבלתי מודעים? כשמתבוננים על עולם החי, אנו רואים שבמהלך האבולוציה התפתחו באופן בלתי תלוי בזנים שונים של חיות 8 פעמים עיניים. ברור לנו מתוך זה, שלעיניים יש חשיבות השרדותית רבה. ובאופן אינטואיטיבי, כולם יגידו שהם מבינים למה העיניים כה חשובות להשרדות. כך גם השינה. הצורך לישון משותף (בדרגות שונות של עומק השינה) אצל כל בעלי החיים. ציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה נמצאות באויר חודשים שלמים, וישנות תוך כדי מעופן. אלבטרוסים הציפורים הענקיות, נמצאות באויר כשלוש שנים בלי לנחות (אולי בגלל שכה קשה להם להמריא... (-: ), וגם הם ישנים במעופן. ולמרות שיהיו כאלה שיגידו שזה כייף לישון, עדיין צריך להסביר למה אנו חייבים לישון. התהליך המוחי בעת שינה ישנם בגוף האדם כמה שעונים ביולוגיים. אחד אחראי על שינה ועירות, מעגל שלם של שינה ועירות, אם לא מפריעים לו ע"י שעון חיצוני כמו אור יום, כמו שעונים מכניים, הוא נמשך 25 שעות, ישנו שעון של חום הגוף, מעגל שלם שבו חום הגוף עולה בשעות הערב וצונח בבקר (כמעט בשתי מעלות) נמשך 23 שעות. ישנו שעון פנימי האחראי על תיאבון ואכילה. ועוד שעונים. שעון השינה והעירות אינו קו ישר העולה ויורד בהדרגה בין שינה ועירות, אלא עשוי מרווחים של שעה וחצי (90 דקות). בכל תשעים דקות ישנו מיני תהליך של עירות שינה חלימה ושוב עירות. בשעות הלילה כשהולכים לישון המרווח של תשעים הדקות הינו הרבה יותר דרמטי ומורגש. בשעות העירות, תקופת החלימה מתבטאת בחוסר ריכוז ובחלומות בהקיץ. לכן בלילה כדי להרדם אנו צריכים לשכב בנחת במיטה ולהמתין לכניסתנו לתוך שלב השינה במיני תהליך בן תשעים הדקות. כשהאדם הולך לישון, כאמור, מחזור התשעים דקות מורגש ודרמטי יותר. תהליך השינה הוא כזה: מרגע עצימת העיניים ואף קצת קודם, המח מתחיל להאט את קצב הפעילות. גלי המח איטיים (גלי גמא) עד איטיים מאד (גלי דלתא). ישנה האטה של כל המערכת. כשמעירים אדם כשגלי המח שלו מגיעים לשלב הזה, ברוב המקרים, הוא לא ידווח על חלום. אחרי כשעה מתחיל המח להתעורר וגלי המח מתגברים התדירותם. מגלי דלתא לגלי גמא ואז מגיעים לגלי ביתא. גלי ביתא הינם גלים נורמליים לחלוטין המצביעים על מח עירני לחלוטין (גלי אלפא הינם גלים כשהאדם נינוח ורגוע). כשמעירים אדם כשגלי המח שלו מגיעים לשלב הזה, ברוב המקרים, הוא ידווח שחלם חלום. תופעה מעניינת וחשובה שנתגלתה היא, שבעת השלב הזה גלגל העיניים, מתחת לעפעפיים העצומות, נעים במהירות (Repid Eyes Movement ובקיצור REM). מתחילים גלי המח להאט בהתחלה גמא אח"כ דלתא וחוזר חלילה. עד היקיצה. אולם אם בתשעים דקות הראשונות שנת REM נמשכת 5 דקות בתשעים דקות לקראת היקיצה שנת ה REM נמשכת כמעט כל השעה וחצי על חשבון ירידה בשלב גלי דלתא ואח"כ גמא כמתואר בדיאגרמה לעיל. תפקידי השינה ככל הנראה השלב שבו אין העיניים נעות, nonREM, הינו שלב בשינה שמיועד לצורך של הגוף להתנקות מהחומצה הלקטית שהצטברה בשריריו, מתיפעול של הורמוני הגדילה בגיל ההתבגרות ובילדות, ומפעולה של סינכרון (התאמה) כמו איפוס של כל השעונים הביולוגיים (כמו שהזכרתי לעיל ישנם מספר שעונים ביולוגיים חלקם עובד לפי 25 שעות חלקם לפי 23, וכדי שלא יווצר פער גדל והולך בין השעונים, מגיעה שעת ה nonREM ומאפסת את כל השעונים). לשינה הזו קוראים גם שינה פיזיולוגית. השלב המעניין של השינה, זו שנת ה REM. קוראים לה גם שינה פסיכולוגית וגם שינה פרדוקסאלית. מאחר ובשינה הזו, לפי רישום גלי המח במכשיר אלקטרואנצפלוגרף E.E.G. נראה כאילו האדם ער לחלוטין. במחקר שנערך, נבדקים הלכו לישון כשהם מחוברים למכשיר E.E.G, חלק מהנבדקים העירו אותם ברגע שנכנסו לשנת ה REM וחלק העירו מדי פעם כמספר הפעמים שהעירו את הנבדקים הראשונים בשנת ה nonREM. בטרם הלכו לישון לימדו אותם כללים של משחק מורכב הדורש שינון ותירגול. מסתבר שבבקר אלה שלא הייתה להם שנת REM, לא זכרו ולא הבינו את הכללים בעוד שנבדקים שהייתה להם שנת REM, כן ידעו. כך שנראה כי הבטוי העממי "אני רוצה לישון על זה..." (לפני החלטה או משהו כזה), יש לה על מה לסמוך. שיתוק בזמן השינה כאמור בעת השינה בשלב ה REM המח עירני לחלוטין. מתבקשת השאלה איך זה שהמח פעיל ועירני ובכל זאת אנו נשארים במקומנו ולא מבצעים את מה שאנו רואים בחלום? מסתבר שישנו מרכז שרירים (באזור הגרון) שאחראי על שיתוק השרירים בגוף בעת החלימה. בניסוי בו ניטרלו תרופתית אצל חתול את אותו מרכז, החתול קמה מתוך שינה, נהמה כנמר, וצדה עכבר דמיוני. ברור שאם היינו פועלים ונעים מתוך שינה היינו עלולים לסכן את עצמנו. לכן קיים מנגנון של שיתוק השריר. כולנו בודאי שמנו לב כמה קשה לנו בבקר לקום וכמה הלאות קיימת באיברנו. זוהי תוצאה של השיתוק של השרירים. ניתן מכאן ללמוד כמה דברים. ראשית הקושי לקום נובע מתהליך טבעי של שיתוק השרירים. שנית, ניתן להתגבר על כך בפשטות. אם מתכננים (בראש) את שעת ההשכמה, הגוף, לאחר תרגול לא ארוך, ילמד לסיים את שלב ה REM לפני היקיצה, שהרירים לא יהיו משותקים, ונקום בלי שעון מעורר, בזמן ובעירנות גדולה. למעשה, כולנו מכירים אצלנו את התופעה הזו, כשיש לנו למחרת משהו חשוב, מרגש, כמו טיול או פגישה וכו' וכו' אנחנו מזנקים מהמיטה בזמן ללא קושי. דבר מעניין נוסף, הוא הדיבור בזמן השינה. בעת שנת nonREM האדם לא יקלוט שום מילה אם ידברו אליו, מלבד את שמו שלו. בזמן ה REM אפשר לדבר עם האדם ולפעמים (תלוי במידת עייפות פיזית ועוד משתנים אישיים) הוא יענה בקול. להזכיר, כדי לדעת מתי האדם נכנס לשנת ה REM, אין צורך בשום מכשור, רק לראות אם יש תנועות עיניים מהירות מתחת לעפעפיים העצומות. -------------------------------------------------------------------------------- עבודת החלום - רקע כדי להבין מהו החלום, צריך להבין עובדה בסיסית לגבי המח. המח שלנו, לא יכול להפסיק לעבוד ולו לרגע קט. אדם שמוחו מפסיק לעבוד יותר מעשרים שניות, ימות. כשישנה בעיה בהספקת חמצן לגוף, המח הוא האיבר האחרון שיפסיק לקבל חמצן. זו המשמעות של עילפון. אם מסיבה כלשהי אין הספקת חמצן סדירה לגוף, השרירים מפסיקים לקבל חמצן, לכן הגוף קורס, אולם המח ממשיך לקבל הספקה סדירה. המשמעות לכך שהמוח מפעיל בעצמו כל הזמן את כל התאים שלו באופן ספונטני. מעין תחזוקה. בין השאר מופעלים התאים המפענחים אותות חשמליים המתקבלים מפירוק האור בעיניים (כלומר התאים המפענחים את מה שאנו רואים). המח מפעיל תאים אלו כל הזמן באופן אקראי לחלוטין. חסר כל פשר, לפעילות אקראית וחסרת פשר זו אנו קוראים 'רעש לבן'. כלומר פעילות אקראית חסרת מובן, בדומה לטלויזיה שרואים בה 'שלג' (בתמונה מימין). ה'רעש הלבן' הזה קיים הן בשינה והן בעירות. אולם בשעת הערות, האדם מקבל גירויים מהסביבה. כמו תמונות של עצמים או קולות או ריחות וכו' וכו'. הגרויים הללו שנקלטים במח, נקלטים על רקע אותו רעש לבן, שהוא לא קשור לגרויים שבחוץ. מאחר והגרויים מבחוץ חזקים וברורים דיים המח יודע להתעלם מהרעש הלבן כשהוא בא לפרש את האותות החשמליים שבו. בשעת שינה, כשהעיניים עצומות, אין גרויי תמונות או אור שבאים מהחוץ בכלל.. כל מה שנשאר למח לפרש זה ה'רעש הלבן'. תכונה נוספת של המח שלנו, שהוא אוהב סדר. בכל מקום הוא יחפש תבניות ויפרש דברים על פי מה שמובן או מוכר לו.בשל אהבתו של המח את הסדר ומפרש גם את ה'רעש הלבן' או ה'שלג' כתמונות. כלומר המח מפרש את ההפעלה הספונטנית שלו, ההפעלה האקראית, כתמונות ודמויות. ממש כמו שאנו בהתבוננות בעננים, שאין להם צורה מוגדרת, ויכולים לראות בו צורות ("...הנה ענן, דומה לעוד עננים שכבר חלפו, ובכל זאת עוד, אני רואה צורות..." שלמה ארצי). כלומר הוא משליך על הכתם שרואה תמונה מהמאגר שיש לו. זהו החלום. תופעה דומה לחלום ניתן למצוא במצב אחר. ישנה תופעה הנקראת חסך חושי. כששמים אדם באמבט של מים חמימים, בחדר אטום לרעש ואור, אחרי כחצי שעה יתחיל לראות תמונות ולשמוע קולות, כלומר יפרש את ה'רעש הלבן' שמוחו מייצר באופן ספונטני. המח מפרש את ה'רעש הלבן' הספונטני, על פי מאגר תמונות ונתונים שיש לו. במאגר נמצא את האירועים שקרו בימים האחרונים, את האירועים המשמעותיים שקרו לאדם בחייו, את המשאלות שלו, את הפחדים שלו, את הקונפליקטים שלו. ולפעמים שדרים מאברי הגוף (על כך אפרט בהמשך).