תצאו צדיקים 

במקרים רבים מספק בעל מקצוע שירות ללקוח, אך אינו טורח להחתימו על הסכם שכר טרחה מסודר. לעיתים מבקש הלקוח, בדיעבד, לעשות שימוש בעובדה זו כדי לחמוק מתשלום עבור השירות שקיבל. לכל אלה שחושבים לעשות זאת כדאי לדעת שגם הסכמה שבעל-פה היא הסכמה, וגם כאשר אין הסכמה בכלל (להבדיל מסירוב) יחויב במקרים מסוימים הלקוח בתשלום עבור השירות שקיבל.

במקרה שהיה הזמין לקוח שירותי תכנון ממשרד אדריכלים. עד לסיכום תנאי השירות הסופיים בין הצדדים, שארכו תקופה ממושכת במהלכה הוחלפו טיוטות, כמעט והסתיימה הכנת התוכניות עבור הלקוח. אלא שאז הודיע הלקוח למשרד האדריכלים כי אינו מעונין לשכור את שירותיהם ולשלם כל שכ"ט עבורם ועבור העבודה שבוצעה עד לאותו מועד.

משרד האדריכלים הגיש תביעה, ובין-המשפט קבע, כי לא כל שהוחלף בין הצדדים היתה טיוטה לצרכי מו"מ שאין בה כדי לעמוד בדרישת המסוימות המתחייבת לצורך כריתת הסכם בין הצדדים. לעומת זאת, השתכנע בית-המשפט כי הצדדים הסכימו על תשלום שכר טרחה חלקי לפי יחידת תכנון.

במקרה אחר , אליו התייחס בית-המשפט נקבע כי "ייתכנו מקרים בהם גם אדם שדרכו לשרת בשכר מבצע עבודה מסוימת בידיעה כי בגינה לא ישולם לו שכר כל עוד לא הגיע לכלל הסכם סופי עם המזמין על מסירת העבודה לביצועו. לדוגמה: כאשר אדריכל מגלה עניין בקבלת עבודה מסוימת הקוסמת לו מטעם זה או אחר, ולקידום עניינו מכין תוכניות ומגישן למזמין במגמה ברורה לשכנעו להתקשר עימי בהסכם לביצוע העבודה.

בית המשפט קבע, כי "במקרה כזה הזכאות לשכר תתגבש עם השלמת העיסקה; יודגש מיד כי סייג זה הוא מוגבל ויוצא דופן, והוא מותנה בהוכחה כי איש המקצוע היה מודע לכך ששכרו מותנה בהסכם סופי ומחייב"

עוד נקבע, כי "אם באדריכל עסקינן, ראוי להוסיף ולהדגיש כי תכנון אריכטקטוני נעשה בשלבים ובעבור כל שלב זכאי אדריכל לשכר על פי ערכו וזאת אפילו בסופו של דבר לא יושלם התכנון במלוא היקפו"

בענייננו הוסיף וקבע בית-המשפט, כי משלא הוכיח הלקוח את תחולת הסייג - זכאים האדריכלים לשכרם על פי הסיכום שגובש - הגם שזה לא עוגן בהסכם סופי ומחייב בכתב.

במקרה נוסף נקבע, כי גם בהנחה שלא ניתן להסיק קיומו של הסכם בהתנהגות או בהשתק, עומדת זכותו של בעל-המקצוע לקבלת שכר ראוי לפי חוק . זאת, גם אם לא נקבע שכר מתאים בהסכם. גובה שכר ראוי הוא עניין להוכחה באמצעות מומחים .

במקרה אחר קבע בית-המשפט, כי גם כאשר נעשה שימוש במקרקעין (ולאו דווקא בשירות) בלא הסכמה מפורשת, על הנהנה לשלם שכר ראוי עבור אותו שימוש.

חוק עשיית עושר ולא במשפט עשוי להעניק סעד כספי גם למי שהעניק שירות שלא התבקש מעולם, ובלבד שהצד שמנגד יצא נשכר ממנו. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר ידוע למקבל השירות כי מעניק השירות שוקד וטורח עליו. במקרה כזה לא ראוי גם חוקית וגם מוסרית, להימנע מתשלום שכר כלשהו למעניק השירות.