בכלא אחד בהודו, מהגדולים והקשים בעולם, היו יותר מידי אסירים. החליפו למנהלת חדשה, והיא החליטה לקחת את כל האסירים למדיטציית ויפאסנה. התוצאה הייתה מדהימה. אסירים החלו לבכות, להתחרט על מעשיהם, לחבק את המדריכים, ולהודות להם. הויפאסנה עשתה נפלאות בשיקום האסירים.
ויפאסנה פירושה 'לראות את הדברים כפי שהם באמת'. מטרתה להתרכז בהווה, כאן ועכשיו, ולא לתת למחשבות לנדוד. המחשבות אמנם בהתחלה ינדדו באופן טבעי, בלי מעצורים, ובקושי אפשר יהיה להתמודד איתן. אך לאט לאט הן ישתחררו ויפסיקו, ואז נוצרת האפשרות להקשיב לשקט הפנימי, עם התמזגות השקט של אלוקים.
הויפאסנה טובה לכל אדם, אבל אינה נחשבת כשייכת לשום דת. בסיס התרגול של הויפאסנה הוא סילה, התנהגות מוסרית. סילה מספקת בסיס להתפתחות של סמאדי, ריכוז התודעה. טיהור התודעה מושג על ידי פאניה, חוכמת האבחנה הפנימית.
מדיטציית ויפאסנה היא אוניברסאלית ואין לה שום קשר לדת. מאמינים שהיא הדרך לשיחרור, להיטהרות מרגשות שליליים, להימנעות מדחפים בלתי נשלטים, ולהרגעת את הנפש והנשמה. זאת אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר של הודו.
ויפאסנה היא מדיטציה שנערכת ברוב המקרים בטבע, ונמשכת כעשרה ימים. בפחות מעשרה ימים לא נוכל לראות שינוי.
בקורס יש הפרדה בין גברים לנשים. הכללים של הויפאסנה הם די נוקשים, אבל מותאמים באופן מלא לטיהור הנפשי והפיזי. הם מכניסים בתלמיד אור, תובנה ואהבה.
בויפאסנה אסור לדבר, לקרוא, לשמוע מוזיקה, לנגן, לגנוב, לעשן, או להדליק אש, להרוג כל יצור חי, לעסוק בפעילות מינית כלשהי, לדבר דברי שקר, לשתות משקאות משכרים, לצאת משטח הקורס, ולקיים כל קשר עם החוץ. אסור לקיים גם קשר עין, וכן חובה להתלבש בצניעות.
טיהור הגוף נעשה גם על ידי אכילת אוכל צמחוני בלבד. על לוח הזמנים מודיעים בצלצול פעמון גונג גדול. אם התלמיד נתקל בבעיה, הוא יכול לפנות אך ורק למדריך.
הקורס מבוסס על אמון הדדי, כאשר כל אחד מהתלמידים לוקח על עצמו את כל הנדרים באמונה שלמה ששיטה זאת מטהרת את נפש האדם, ולעיתים מעלה אותו מבחינה רוחנית ועוזרת לו לפתח את התכונות החיוביות שלו ולהיטהר מכל השליליות.
בשעות הערב, במשך שעה אחת, התלמידים צופים בסרט וידיאו במורה ס.נ. גואנקה, מייסד קורס הויפאסנה. המורה מדבר על כל מה שעבר התלמיד באותו יום, ונותן לו כלים על מנת להמשיך את המדיטציה ולהצליח בה.
בויפאסנה יושבים ישיבה מזרחית, עוצמים עיניים ומניחים ידיים על הירכיים. מתרכזים בנשימה ובנשיפה שנכנסת ויוצאת דרך האף. ואז עולות וצפות מחשבות, שכוללות את כל הטראומות והכאבים והסבל שהודחקו. לעיתים עולים גם דברים טובים.
השיטה היא שבכל פעם שעולות מחשבות זורקים אותן, ומתרכזים שוב בנשימה ובנשיפה שנכנסת ויוצאת מהאף. כך מטהרים לאט לאט את הנפש והגוף.
לאחר שלושה ימים התלמיד מתחיל להתמקד בגופו, מקודקוד הגולגולת ועד כף הרגל. הוא עובר בכל האיברים בגוף, ומתעכב שניות אחדות על כל איבר. כך הוא מתחבר למודעות הגוף ולשקט הפנימי.
לאחר מכן מתווסף חוק אשר אומר: אם מגרד או עוקץ לתלמיד באחד האברים במהלך המדיטציה הוא לא זז, אלא מתרכז בגירוד או בעיקצוץ, עד שזורמת בו שוב אנרגיה טהורה. גוף קשור לנפש ונפש קשורה לגוף. הגרוד הוא אמנם חיצוני, אך בו בעת גם פנימי.
אנשים רבים הולכים לקורס ויפאסנה ובורחים משם לאחר שניים שלושה ימים. הם מרגישים עומס רוחני, ולא יכולים לעמוד בכך. לאחר שהם מבינים את תהליך המדיטציה, הם מכינים את עצמם נפשית.
הם מתחילים בטיהור על ידי מדיטציה במנות קטנות. לעיתים הולכים לטיולים בטבע ומנסים להתחבר לשקט שבו, עושים מדיטציות בחוף הים, מדיטציית אש, תרגילי יוגה וכיוצא בזה. זאת עד שהם מרגישים כלי שיכול להכיל את העומס הרוחני בויפאסנה, ואז הם הולכים לקורס נוסף ועוברים בשלום.
אך צריך להיזהר להיות כלי מוכן, אחרת המדיטציה עלולה להיות הרסנית.
בוגרי הקורס משנים רבדים רבים בחייהם לטובה. בסוף הקורס מרגישים הקלה כללית. החוכמה היא להמשיך ולתרגיל את הויפאסנה גם בבית, או ללכת לקורסים נוספים מידי פעם.
מטייל יהודי בהודו לקח תפוח ולפני שאכל ברך עליו. רץ אליו בחור הודי ושאל אותו מה הוא עשה לפני שנגס בתפוח, כי הוא מנסה זמן רב לפעול באנרגיה הטהורה שראה עוטפת את התפוח. היהודי אמר לו שהוא ברך לפי הדת היהודית.
מכאן ניתן לראות שכל הדתות יוצאות מהיהדות, מהתורה והמצוות. יש מי שזוכה ונולד לתוך בית יהודי שבו יש שקט, ונשמעים כל היום דברי תורה ומלמולי תפילות, שצירופי המילים בהן מעלות בעלייה טובה את הנשמה. כך הוא גדל בסביבה טהורה ונקייה.
אך יש מי שלא זכה לכך, או שחווה טראומות נפשיות ללא קשר לדת, והוא צריך לעבוד על עצמו, ולטהר קודם כל את נפשו ונשמתו, כדי שיוכל לעבוד את השם ביותר קלות וביותר טוהר. כאן יכולה הויפאסנה להיות כלי עזר משמעותי. בעבר היו הרבנים המחזירים בתשובה מרפאים קודם כל את נפש האדם, ורק לאחר מכן מדברים איתם על דברי תורה.
ויפאסנה פירושה 'לראות את הדברים כפי שהם באמת'. מטרתה להתרכז בהווה, כאן ועכשיו, ולא לתת למחשבות לנדוד. המחשבות אמנם בהתחלה ינדדו באופן טבעי, בלי מעצורים, ובקושי אפשר יהיה להתמודד איתן. אך לאט לאט הן ישתחררו ויפסיקו, ואז נוצרת האפשרות להקשיב לשקט הפנימי, עם התמזגות השקט של אלוקים.
הויפאסנה טובה לכל אדם, אבל אינה נחשבת כשייכת לשום דת. בסיס התרגול של הויפאסנה הוא סילה, התנהגות מוסרית. סילה מספקת בסיס להתפתחות של סמאדי, ריכוז התודעה. טיהור התודעה מושג על ידי פאניה, חוכמת האבחנה הפנימית.
מדיטציית ויפאסנה היא אוניברסאלית ואין לה שום קשר לדת. מאמינים שהיא הדרך לשיחרור, להיטהרות מרגשות שליליים, להימנעות מדחפים בלתי נשלטים, ולהרגעת את הנפש והנשמה. זאת אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר של הודו.
ויפאסנה היא מדיטציה שנערכת ברוב המקרים בטבע, ונמשכת כעשרה ימים. בפחות מעשרה ימים לא נוכל לראות שינוי.
בקורס יש הפרדה בין גברים לנשים. הכללים של הויפאסנה הם די נוקשים, אבל מותאמים באופן מלא לטיהור הנפשי והפיזי. הם מכניסים בתלמיד אור, תובנה ואהבה.
בויפאסנה אסור לדבר, לקרוא, לשמוע מוזיקה, לנגן, לגנוב, לעשן, או להדליק אש, להרוג כל יצור חי, לעסוק בפעילות מינית כלשהי, לדבר דברי שקר, לשתות משקאות משכרים, לצאת משטח הקורס, ולקיים כל קשר עם החוץ. אסור לקיים גם קשר עין, וכן חובה להתלבש בצניעות.
טיהור הגוף נעשה גם על ידי אכילת אוכל צמחוני בלבד. על לוח הזמנים מודיעים בצלצול פעמון גונג גדול. אם התלמיד נתקל בבעיה, הוא יכול לפנות אך ורק למדריך.
הקורס מבוסס על אמון הדדי, כאשר כל אחד מהתלמידים לוקח על עצמו את כל הנדרים באמונה שלמה ששיטה זאת מטהרת את נפש האדם, ולעיתים מעלה אותו מבחינה רוחנית ועוזרת לו לפתח את התכונות החיוביות שלו ולהיטהר מכל השליליות.
בשעות הערב, במשך שעה אחת, התלמידים צופים בסרט וידיאו במורה ס.נ. גואנקה, מייסד קורס הויפאסנה. המורה מדבר על כל מה שעבר התלמיד באותו יום, ונותן לו כלים על מנת להמשיך את המדיטציה ולהצליח בה.
בויפאסנה יושבים ישיבה מזרחית, עוצמים עיניים ומניחים ידיים על הירכיים. מתרכזים בנשימה ובנשיפה שנכנסת ויוצאת דרך האף. ואז עולות וצפות מחשבות, שכוללות את כל הטראומות והכאבים והסבל שהודחקו. לעיתים עולים גם דברים טובים.
השיטה היא שבכל פעם שעולות מחשבות זורקים אותן, ומתרכזים שוב בנשימה ובנשיפה שנכנסת ויוצאת מהאף. כך מטהרים לאט לאט את הנפש והגוף.
לאחר שלושה ימים התלמיד מתחיל להתמקד בגופו, מקודקוד הגולגולת ועד כף הרגל. הוא עובר בכל האיברים בגוף, ומתעכב שניות אחדות על כל איבר. כך הוא מתחבר למודעות הגוף ולשקט הפנימי.
לאחר מכן מתווסף חוק אשר אומר: אם מגרד או עוקץ לתלמיד באחד האברים במהלך המדיטציה הוא לא זז, אלא מתרכז בגירוד או בעיקצוץ, עד שזורמת בו שוב אנרגיה טהורה. גוף קשור לנפש ונפש קשורה לגוף. הגרוד הוא אמנם חיצוני, אך בו בעת גם פנימי.
אנשים רבים הולכים לקורס ויפאסנה ובורחים משם לאחר שניים שלושה ימים. הם מרגישים עומס רוחני, ולא יכולים לעמוד בכך. לאחר שהם מבינים את תהליך המדיטציה, הם מכינים את עצמם נפשית.
הם מתחילים בטיהור על ידי מדיטציה במנות קטנות. לעיתים הולכים לטיולים בטבע ומנסים להתחבר לשקט שבו, עושים מדיטציות בחוף הים, מדיטציית אש, תרגילי יוגה וכיוצא בזה. זאת עד שהם מרגישים כלי שיכול להכיל את העומס הרוחני בויפאסנה, ואז הם הולכים לקורס נוסף ועוברים בשלום.
אך צריך להיזהר להיות כלי מוכן, אחרת המדיטציה עלולה להיות הרסנית.
בוגרי הקורס משנים רבדים רבים בחייהם לטובה. בסוף הקורס מרגישים הקלה כללית. החוכמה היא להמשיך ולתרגיל את הויפאסנה גם בבית, או ללכת לקורסים נוספים מידי פעם.
מטייל יהודי בהודו לקח תפוח ולפני שאכל ברך עליו. רץ אליו בחור הודי ושאל אותו מה הוא עשה לפני שנגס בתפוח, כי הוא מנסה זמן רב לפעול באנרגיה הטהורה שראה עוטפת את התפוח. היהודי אמר לו שהוא ברך לפי הדת היהודית.
מכאן ניתן לראות שכל הדתות יוצאות מהיהדות, מהתורה והמצוות. יש מי שזוכה ונולד לתוך בית יהודי שבו יש שקט, ונשמעים כל היום דברי תורה ומלמולי תפילות, שצירופי המילים בהן מעלות בעלייה טובה את הנשמה. כך הוא גדל בסביבה טהורה ונקייה.
אך יש מי שלא זכה לכך, או שחווה טראומות נפשיות ללא קשר לדת, והוא צריך לעבוד על עצמו, ולטהר קודם כל את נפשו ונשמתו, כדי שיוכל לעבוד את השם ביותר קלות וביותר טוהר. כאן יכולה הויפאסנה להיות כלי עזר משמעותי. בעבר היו הרבנים המחזירים בתשובה מרפאים קודם כל את נפש האדם, ורק לאחר מכן מדברים איתם על דברי תורה.
מאמר זה נכתב על ידי חגית חי בסיוע אבינועם עמיזן
חגית חי היא בחורה בגיל שלושים פלוס שטיילה בעולם, פגשה אנשים מיוחדים שהראו לה עולמות חדשים, והתנסתה בחוויות מעולמות האור והחושך. כותבת שירים, מקורבת לדת, ואוהבת ים וטבע.
hagithai@gmail.com
אבינועם עמיזן הוא יוצר מפת דמות האדם של ארץ הקודש
http://www.holylandmap.net/rashi.htm
חגית חי היא בחורה בגיל שלושים פלוס שטיילה בעולם, פגשה אנשים מיוחדים שהראו לה עולמות חדשים, והתנסתה בחוויות מעולמות האור והחושך. כותבת שירים, מקורבת לדת, ואוהבת ים וטבע.
hagithai@gmail.com
אבינועם עמיזן הוא יוצר מפת דמות האדם של ארץ הקודש
http://www.holylandmap.net/rashi.htm
