הפוליטיקאים, הרבנים ואנשי הצבא - הטוענים שפינוי יהודים היא פקודה בלתי חוקית - טועים ומטעים ומקומם של החיילים והקצינים לא בצה"ל. סרבנות - יש רק אחת ואינה מתחלקת לימין או לשמאל: "אל תשלח את ידך אל הנער הזה - צה"ל.
מאת: אברהם פכטר - עו"ד, סא"ל (מ)
סרבנות והשתמטות - שייכים לאותה מחלה חברתית. מי שמשתמט - מסרב לשרת את המדינה וצבאה, ביטחונה ומעדיף את האינטרס האישי על הלאומי. כדי שלא תהיה אי הבנה - סרבנות לא ניתנת לחלוקה או להגדרה של שמאל ימין או מרכז. יש לה רק מובן אחד - לסרב לשרת את המדינה.
בפינוי של פולשי חברון, לבתים ולחנויות בשוק, היו מספר השלכות הן פוליטיות, משפטיות, ואידיאולוגיות.
מי ששמע את דברי הרבנים, את הח"כים מימין וביניהם אנשי צבא בעבר כמו פרופ' אלדד שהוא תא"ל (מ) - צריך היה להזדעזע, מההצהרות מהביטויים והפרשנות המוטעה. דברי הבלע, ההבל, הקללות, האיומים, בתת רמה של שיח ציבורי נוסח פרופ' הלל וייס, מהימין הדתי הקיצוני, צריך לסלק מהבמה הציבורית פוליטית, בנוסף לחקירה משטרתית בעבירות פליליות ובעבירות של הסתה והמרדה. קצינים במילואים או בסדיר, לרבות ח"כים בעלי דרגות צבאיות, יש לשקול ברצינות את סילוקם מהצבא ושלילת דרגותיהם הצבאיות. לא יתכן, שהם ישתלחו בצה"ל ומפקדיו, ימרידו יסיתו, יטענו שמדובר בפקודות בלתי חוקיות בעליל ויישארו במעמד ויתהדרו בדרגותיהם.
השימוש הציני הפוליטי אידיאולוגי, במושג משפטי מובהק, שגבולותיו הוגדרו בפסקי דין ידועים, אינם ניתנים לחלוקה או לפרשנות מחודשת לפי חלוקה אידיאולוגית של ימין או שמאל.
פרשנות מוטעית ואימוץ מושגים חד צדדים מביאים למסקנות מופרכות ומסוכנות. יש לצאת בקול קורא ברור וחד, לרבני יש"ע, לח"כים ואנשי הציבור, המלעיטים את הנוער באידיאולוגיה של קדושת ארץ ישראל, של יהודים ושטחי יש"ע כישות אחת, שלמענה מותר לסרב או להשתמט מפקודות חוקיות של צה"ל. ולומר להם: "אל תשלח את ידך אל הנער הזה - צה"ל".
עד עתה, הצהירו מנהיגי הציונות הדתית על הפרדה מוחלטת בין הדעות וההרגשות האישיות, לבין תפקידים כקצינים וחיילים בצה"ל - כאשר ברור להם שפקודות יש לבצע, מסגרות יש לשמור, שהם חוסנו - קיומו ואחדותו של צה"ל.
לסרבנות יש וריאציות שונות ופרשנויות שונות לכל מגזר ולכן, כל פרצה וכל סדק בסכר של צה"ל, כצבא העם ומגינו, הוא מסוכן ועלול להטביע את המדינה בתוהו ובוהו - ואחריו חושך על פני התהום והמדינה.
כל הניסיונות של מנהיגי יש"ע וח"כים דוגמת פרופ' אלדד, להסביר ולנמק כי אפשר לחיות עם נימוקיהם שלצה"ל ככלל אסור לסרב אבל מותר לבודדים, לפי בחירה או שיקול דעת - הוא לא רציני, לא מבוסס, ולא עומד בביקורת ההיגיון הצרוף. שהרי לפי אותו עקרון - גם לסרבני השמאל למיניהם, סרבנים פוליטיים, סרבנים סלקטיביים יש היגיון משלו ואם נאשרם התוצאה למדינה ולצה"ל תהיה זהה - ואסור שזה יקרה.
יתירה מזאת, בג"צ הכריע בצורה פסקנית וברורה בכמה פסקי דין בנושא הסרבנות הפוליטית והסלקטיבית - ופסל אותה מיסודה וזה חל על ימין ושמאל בצורה זהה.
וכדי לא לצאת בידיים ריקות או בספקות הנה הסבר משפטי לסוגיות שבדיון.
פקודה בלתי חוקית - היא פקודה המגלמת בתוכה אלמנטים בלתי חוקיים, המנוגדים לעקרונות, לפיהם אנו חיים ומתפקדים במדינה חופשית, נאורה ודמוקרטית - ועל-פיו פועל ומתנהל צה"ל.
פקודה בלתי חוקית בעליל - היא פקודה שעצם נתינתה מטרתה ודרישת ביצועה - מגלמת בתוכה את יסוד השלילה הנראית על פני הפקודה, עד שאין צורך אפילו לחשוב על מהותה.
בית המשפט העליון בפרשת כפר-קאסם, הגדיר זאת, כפקודה עליה מתנוסס "דגל שחור" של בלתי חוקיות - ומאז הפכה אמרה זו כשלטת בכל הנוגע לפקודות בלתי חוקיות.
כלומר: במקרה כזה - חייב ויכול חייל וקצין לסרב לבצע הפקודה ותהיה לו חסינות על כך. לדוגמא ניתן להביא מספר מצבים בהם יכולה להתעורר השאלה הרלוונטית.
אם במחסום של צה"ל - מפקד המחסום יצווה לירות כדי לפגוע ולהרוג בכל מי שלא יעצור 100 מ' מהמחסום מקום שסומן בלבן או בדגל בלי בירור - זאת פקודה בלתי חוקית בעליל. כנ"ל לגבי פגיעה בילדים, נשים, זקנים, אישה הרה - פגיעה פיזית כדי להרתיע או להעניש על חוצפה, קללות - פקודה בלתי חוקית.
מי שמצווה בשעת כניסה לכפר לסריקה או ביצוע מעצר - לירות בלי אבחנה ואזהרה - בכל מי שמופיע ברחוב או בסמטה, זה בלתי חוקי מי שנותן פקודה לירות ולפגוע - בשעת עוצר על כל מי שמופיע ברחוב או מאחר להגיע לביתו בלי בירור - זה לא חוקי.
אבל בכל המקרים שתיארתי לעיל, אם מתברר שהדמות מסתערת, יורה, ומסכנת את חיילי צה"ל מותר לירות ולפגוע בה - ואין במעשה משום עבירה. כלומר: המעבר לפעמים בין פעולה חוקית ללא חוקית הוא דק ועדין - אך יש גבול ברור אותו צריך לקיים ולשמר.
מתן הוראה לפינוי מתנחלים ע"י ממשלה וכנסת ריבונית דמוקרטית - אינה נכנסת לתחום של בלתי חוקיות משפטית צבאית. אפשר לטעון לחוסר מוסריות, לאובדן ערכים, אי קיום הבטחות, שינוי דעות פוליטיות, אך לא לחוקיות ההוראה.
כדאי לזכור, כל ההתנחלות בלב חברון הערבית תחילתה בכניסה בלתי חוקית/בפלישה זמנית שלא טופלה במהירות ובצורה ראויה ותוצאות האיפוק, הגמגום ואי העשייה, פירותיה הם תוצאה של האירועים האחרונים.
גם הטיפול במאחזים הבלתי חוקיים - שנעשה ברשלנות, אדישות העלמת עין, אי עמידה בהבטחות ובהצהרות כלפי פנים וכלפי חוץ. הם פצע פתוח שעדיין מדמם וכנראה ידמם תרתי משמע, גם בעתיד.
החטא הקדמון של המאחזים הבלתי חוקיים נעוץ בעובדה שמערכות המשפט, מערכת הביטחון והשרים הממונים, כולל ראשי הממשלה בכל התקופות - ליכוד ועבודה, לא היו תקיפים ונמרצים ונתנו למאחזים להישאר במקומם ולצפצף על החוק והממשלה. אם היו הולכים בדרך של כל מאחז בלתי חוקי מורד, בהסכם או בכוח, תוך 72-48 שעות מיום הקמתו - לא היינו מגיעים למהומות חברון עמונה ומאחזים נוספים שהורדו בכוח ובאיחור.
הטענה של המתנחלים שראש הממשלה בפועל מר אולמרט, מנצל את המעמד לקידום אינטרס פוליטי אישי נשמעת קצת מוזר ודליל על רקע פעולות המנהיגות של המתנחלים בראשות ח"כים כמו אריאל, בני אלון, פרופ' אלדד ואפי איתם - שמוכנים להיפצע על מזבח דעותיהם, אך פוסלים את האפשרות הזו גם מאחרים שלא מהמחנה שלהם.
התמונות של עמונה, על המאבק בין המתנחלים לצה"ל והמשטרה, לא מוסיפים כבוד ליש"ע, ולא נקודות זכות למנהיגות. ההיפך, הוא הנכון - הוא מעורר אנטי, הוא מסיר מהם את האמפטיה והסימפטיה שנשארה בציבור למתנחלים הפועלים בהתאם לחוק ובמסגרת החוק והנמצאים בגושי ההתנחלות הגדולים - לגביהם יש קונצנזוס ברוב הציבור וברוב מצעי המפלגות שצריכים לשמרם, לייצבם ולהגן עליהם.
הסקרים מבטאים את רוח העם ונטייתו והם לא מבטיחים גדולות ונצורות לתנועות הקיצוניות הימניות והמתנחלים המתלהמים של חברון ועמונה.
הבכיינות המזוייפת בתקשורת מצד מנהיגי יש"ע ומתושבי עמונה, שהם הקרבן והצד הנפגע המותקף, הנשדד, הנעקר מאדמתו ומולדתו - הם על גבול הגיחוך והאבסורד, כאשר שוטרים וחיילים מותקפים בסלעים אבנים ובצבעים למיניהם - והם מבקשים איפוק וריסון ולטפוח על הלחי ועל האגו הפגוע.
על מנהיגי הימין, המנסים לתרץ את סרבנות חיילי "דוכיפת, להשתתף בפינוי, שמבוצע בפועל ע"י משטרה ומג"ב ככוח מחפה ומגבה להבין ולהפנים שסרבנות והשתמטות אינן חד צדדיות. לא תהיה להם פתחון פה ולא דריסת רגל חברתית מוסרית בטיעונים של סרבני השמאל שטוענים שמוכנים לשרת בצה"ל אבל בגבולות 67 או לאלה שיטענו שלא מוכנים להכנס לעזה אפילו לחיסול מחבלים או קסאמים כי צה"ל הוא צבא כיבוש ואלה שיטענו שלא מוכנים להלחם בצפון או בסוריה כי זהו אקט תוקפני ואימפריאליסטי או כי הם תושבי רמת הגולן שהממשלה עלולה לפנותם - ועוד לא דיברנו על סרבני מצפון, סרבנים אידיאולוגיים שמאלניים או אנרכיסטים למיניהם.
כלומר: לפי שיטת רבני יש"ע - יהיה לנו צה"ל שבו פלוגות שלא יפעלו ביש"ע, בדרום או בצפון ורק קומץ פריירים, לא סרבנים ולא משתמטים יהיו מוכנים לעשות את כל העבודה השחורה.
האידיאולוגיה הציונית הישנה של התנדבות לצה"ל ליחידות קרביות, כמשימה, כיעוד, כעתיד כגאוות יחידה, מקום וחברה - הולכים ונעלמים, דווקא לעת הזאת על רקע חלוקת צל"שים בצה"ל מלחמת לבנון 2 - על מעשי גבורה, עוז, מופת, התנדבות ורעות בקרב - באה הסרבנות והפרסום על אחוזי ההשתמטות כמים צוננים, כסתירת לחי למה שפעם היה מובן מאליו. על רקע סיפורים של צעירים יהודיים מארה"ב ואירופה שבאים לארץ להתגייס ולתרום את חלקם לצה"ל ולמדינה, על רקע חלקם הגדול של עולים חדשים המתנדבים לצה"ל ובין מקבלי הצל"שים - התנהגות חלק מהנוער העברי, החומרני, הנהנתן, השבע, המחפש ריגושים בגואה ובדרום אמריקה במקום בצה"ל - מדאיג ומבייש. על מנהיגי כל הזרמים, רבנים, מחנכים, ח"כים, אנשי ציבור להתגייס לליכוד העם ולחיזוק צה"ל כמגינו של העם והמדינה.
והערות לסיום:
1. ריבוי הצל"שים מצביע על גבורה אישית של חיילים וקצינים, בשדרת פיקוד הביניים - וכשלון טקטי, מנהיגותי, בתכנון הכנה וביצוע מקצועי - של דרג הפיקוד הבכיר.
2. השתמטות וסרבנות - שתי פנים למטבע. המשתמטים מצה"ל - הם סרבנים של חובת הנוער למדינה בטחונה וקיומה.
3. משתמטים וסרבני גיוס למיניהם - לא צריכים לקבל דריסת רגל, בתכניות רדיו, טלוויזיה ו"כוכב נולד" - שם פוסלים בעלי עבר פלילי אך לא בעלי חוסר עבר צה"לי - משונה ותמוהה.
4. אם המפיקים לא פוסלים אותם, הקהל צריך לעשות זאת.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
