נטוש, עתיק, מוזנח - שמדבר אל הלב ! 

נטוש, עתיק, מוזנח - שמדבר אל הלב !

תמונות הבתים הנטושים המוזנחים שהעלתה אביה אחת מניו אורלינס הפילו לי איזה אסימונצ'יק. אתם יודעים לפעמים תובנות מתחוללות בשניות, כשמה ש"הפיל את האסימון" שולי, ולפעמים בכלל היה תמיד מול העיניים שלך.

מאז שאני זוכרת את עצמי הם הילכו עלי קסם. אהבתי בבנייה נתונה לסגנון וארכיטקטורה ישנים, בתים מטים ליפול, גם כלי נשק עתיקים, אך לא כל ענתיקה באופן גורף בכלל.

לא הפריע לי שרבים מהם מלוכלכים ומוזנחים חצי הרוסים - להיפך משך אותי אולי בשל ההיסטוריה והסיפור שאחריהם.

אינני יחידה באהבה, ביחס, לבתים הישנים הנטושים, אחד המפורסמים הוא כמובןמניו אורלינס הפילו לי איזה אסימונצ'יק. אתם יודעים לפעמים תובנות מתחוללות בשניות, כשמה ש"הפיל את האסימון" שולי, ולפעמים בכלל היה תמיד מול העיניים שלך.

מאז שאני זוכרת את עצמי הם הילכו עלי קסם. אהבתי בבנייה נתונה לסגנון וארכיטקטורה ישנים, בתים מטים ליפול, גם כלי נשק עתיקים, אך לא כל ענתיקה באופן גורף בכלל.

לא הפריע לי שרבים מהם מלוכלכים ומוזנחים חצי הרוסים - להיפך משך אותי אולי בשל ההיסטוריה והסיפור שאחריהם.

אינני יחידה באהבה, ביחס, לבתים הישנים הנטושים, אחד המפורסמים הוא כמובן בדלי (שרון רז) וגולשים נוספים, שחלקם העלו תמונות בנושא כמו אביה. אינני זוכרת את כולם, ואשמח אם ישלחו לי במסרים מידע ולינקים לנוספים.

מקטנות אהבתי אותם את המבנים הענקיים הישנים הבלויים מימי התורכים, עם הפתחים המקושתים, התקרות הגבוהות, כמו ביפו, נווה צדק, אחוזת בית, רוטישלד, יהודה הלוי (בקטע מסוים), ועוד, כאלה שרואים שנבנו לפני המון שנים.

את הבנייה החדשה המודרנית אינני אוהבת או מעריכה כלל, היא בדרך כלל גם פחות איכותית עם חומרים שונים.

משהו בדומה לאתגר שחש מי שמצייר, רושם מול מודל של פנים חרושות קמטים שהן אתגר לצייר לעומת פנים "חדשות" חלקות.....

עד היום טרם הבנתי עד תום את מקור האהבה והעניין מקטנות לארכיטקטורה הישנה. בבגרותי חשבתי שאולי נתבררה לי לפחות סיבה אחת, הקשורה  להילה של האדם. אומרים שלכל אחד יש הילה, אחד קטנה אחד גדולה, צבעה משתנה, ויש מי שיכול לראותן, כשלפעמים ההילה נפגמת, כשאנו חולים למשל.

הבניה החדשה פונקציונלית, צפופה, "קרה" יותר (זכוכית, שיש וכד'), עם תקרה נמוכה, פתחים ודלתות נמוכים וצרים, ולהילה של הנכנס או השוהה בהם אין די מקום, לא בכניסה, לא במעבר מחדר לחדר, ולא בשהות בבית.

בבנייה ישנה הפתחים והתקרות גבוהים ומרווחים, יש "יותר אויר", חלל גדול יותר, ולכן יותר מקום- לאדם ולהילה שלו.

ראיתי את התמונות של אביה, ודווקא הן, עוררו בי תובנה נוספת.

כמי שאוהבת ופעילה למען בעלי חיים אני רגישה "בעוונותי" לחסרי ישע, נטושים, עזובים, אולי גם כאן אני רואה בבתים הללו את: ההיסטוריה, העבר, סיפורי חיים שהם מנסים לספר לנו, ואת העובדה שהם פשוט נעזבו ככה, אולי גם כאן המוטיב דומה.

כשאני רואה בניין ישן עתיק שהורסים אותו לטובת מגדל נדל"ן חדיש כואב הלב.  אפשר לשפצו והוא יראה נהדר, פשוט שכיית חמדה. כשרואים עץ ישן עתיק, שלקח לו כל כך הרבה שנים להגיע לגודל, שכל כך מועיל לאדם -  נכרת בידי בני עוולה בעיני זה פשע, הוא אינו יכול להימלט ולברוח - צריך לתת כבוד גם לדברים אלה, כן, גם לצומח, ולחפצים דוממים (שבעיני אינם כה דוממים).

נכון, חפצים אינם יצורים חיים, אין בהם נשמה בדרך המקובלת בה אנו רגילים לחשוב, אך גם הם עברו הרבה, יש בהם יופי, והם יכולים "לספר" לנו דברים.

לחלקנו אולי זה ישמע אולי  לא "הגיוני" או "מעשי", אבל זו בהחלט לא הייתה הרגשתי למראה התמונות שהעלתה אביה. הבתים הנטושים בתמונות שלה סיפרו לי הרבה ללא מילים, בדיוק כמו שתמונה אחת שווה אלף מילים, אם חושבים על זה.

יכול להיות שבהמשך תתבררנה לי סיבות אפשריות נוספות לאהבה ומשיכה לנושא, ואולי לא.  לא תמיד "צריך" לדעת ולהבין הכול כנראה, לפעמים חשוב ומספיק לא פחות גם להרגיש, להבין עם הלב.

בבניינים הישנים הנטושים אלה ואחרים אני רואה קסם, מעניין אותי תמיד לדעת מי האנשים לאורך השנים שגרו שם, ומה הסיפור שלהם.

כשראיתי את התמונות גם נזכרתי בשיר הזה שאינני זוכרת אותו בשלמותו, ולא מי מחברו, ואם מישהו מכיר, וישלח לי את המחבר ולינק למקור אשמח ואודה.

"אני גר כעת באהבה נטושה,

מתי עזבו דייריה,

האם מצאו להם חדשה?

....   ....    .....    ....

ובינתיים אין לי בקשה"

עלה בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2080370/