חוק שעות עבודה ומנוחה 

הגדרות

"שעות עבודה" - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות מוסכמות (למשל: הפסקות שירותים). יתכן שהעובד ישהה במקום העבודה, אך, שהייתו לא תיחשב כשעת (או שעות) עבודה. כך, למשל, הוא הדין ברופא, שנמצא בתורנות לילה בבית-חולים, ולפי תנאי עבודתו מותר לו לישון, אך הוא חייב להגיש עזרה לחולים בעת הצורך, כשיעירו אותו משנתו. וכך גם שנתו של שומר, יכולה בנסיבות מסויימות להיחשב כעבודה, אשר לפי תנאי ההסכם מותר לו לישון.

"שעות נוספות" - שעות העבודה העודפות על התחום שנקבע לשעות העבודה, כפי שיפורט בהמשך הדברים. "עבודת לילה" - עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06.00.

יום עבודה יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. בעבודת לילה, ביום שלפני המנוחה השבועית, וביום שלפני חג , שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה. שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה. בעבודת נוער, שבוע עבודה לא יעלה על 40 שעות שבועיות.

שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות הוראות שונות לגבי ימי העבודה בקשר עם עבודות מסויימות בחקלאות, עבודות הקשורות במישרין לטיפול בבעלי חיים, לעבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי- מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים וכו', ובלבד שיום עבודה לא יעלה על עשר שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה, על ארבעים וחמש שעות עבודה.

שעות המנוחה השבועית המנוחה השבועית של העובד היא לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע. המנוחה השבועית תכלול -  לגבי יהודי - את יום השבת. לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

 בפסק הדין בפרשת הנדימן שעניינה בחברה שהעסיקה עובדים יהודים בשבת, נפסק: " אכן, איסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק, ברם החוק מקיים את כל התנאים המנויים בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: חופש העיסוק קביעת יום המנוחה ליהודים בשבת מגשימה את ערכיה של המדינה כמדינת יהודית ודמוקרטית...." עוד נאמר שם כי: "תכליתו של החוק היא כפולה: ראשית, הוא מקיים את הזכות הסוציאלית ליום מנוחה שבועי, שלאכיפתה אף נדרשת יצירת פרהסיה של מנוחה. שנית, החוק נועד לשמור על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית...."[ראה: רע"פ 10687/02 הנדימן נג' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 1].

בפסק הדין בפרשת שארק דלוקס, נפסק: "סיכומו של דבר, מקובל עלינו כי חוק שעות עבודה ומנוחה, בכל הנוגע לשעות המנוחה השבועית, פוגע בחופש העיסוק של המעביד ושל העובדים. אין בפגיעה זו כדי להביא לאי-חוקתיותו של החוק משום שהוא עומד בתנאיה של פיסקת ההגבלה; הוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הוא נחקק לתכלית ראויה - תכלית חברתית-סוציאלית המוגשמת בדרך המגשימה שיקול דתי-לאומי; הפגיעה בחופש העיסוק היא במידה שאינה עולה על הנדרש. נמצא כי דין טענתם החוקתית של העותרים להידחות". [ראו: בג"ץ 5026/04 דיזיין 22 - שארק דלוקס רהיטים בע"מ נ' ראש ענף היתרי עבודה בשבת, אגף הפיקוח משרד העבודה והרווחה, פ''ד ס(1) 38].

שינוי שעות המנוחה השבועית שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודות מסויימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. איסור העבדה במנוחה השבועית העבדת עובד במנוחה השבועית אסורה, אלא אם הותרה על ידי שר העבודה. בימי המנוחה הקבועים לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, לא יעבוד בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו. מי שאינו יהודי רשאי - לגבי בית מלאכתו, מפעל תעשייתו או חנותו, הנמצאים בתחום רשות מקומית שמספר תושביה שאינם יהודים הוא לפחות רבע מכלל תושבי הרשות - להמשיך במלאכתו בימי המנוחה או בימי שבתו וחגיו, לפי בחירתו.

איסור הפליה אל לו למעביד לקבל אדם לעבודה רק בשל כך שאותו אדם הודיע עם קבלתו לעבודה, כי מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ואל למעביד לדרוש מאותו אדם להתחייב כי יעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה. מעביד רשאי לדרוש מעובד כאמור שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב ובו הפרטים המבססים את הודעתו, ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.

עובד שנדרש לעבוד במנוחה השבועית עובד שמעבידו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד בימי המנוחה, רשאי להודיע למעבידו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. מעביד רשאי לדרוש מעובד שהודיע לו כאמור שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב ובו פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת. מעביד רשאי לשנות באופן סביר את תנאי עבודתו וסדרי עבודתו של מי שהודיע שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית. עובד שמסר הודעת שקר - הודעתו בטלה. כך, גם לגבי עובד שנדרש  למסור תצהיר ולא עשה כן.

 
איסור העסקת עובד בימי המנוחה השבועית לא חל במקרים במקרים הבאים, כדלהלן: מקום העבודה מופקד על בטחון הציבור. העבודה קשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם. העבודה קשורה באירוח בבתי מלון. העבודה קשורה בייצור חשמל והזרמתו. העבודה קשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים ושנקבעה בצו.

היתר העבדה במנוחה השבועית השר רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, כולה או חלקה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעתו, חיוניים לציבור או לחלק ממנו. בהיתר מיוחד כאמור יפורטו המקצועות או התפקידים של העובדים שלגביהם ניתן ההיתר או המחלקות במקום העבודה שלגבי עובדיהן ניתן ההיתר.

גמול עבודה במנוחה השבועית מעביד המעסיק עובד במנוחה השבועית, ישלם לו, לא פחות מ- 150% משכרו הרגיל ויתן לו, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד. "שכר רגיל" כולל כל התוספות שמעביד משלם לעובדו. בפסיקה נקבע כי עובד ששבוע עבודה אצל מעבידו הינו 5 ימים, זכאי לקבל גמול עבודה במנוחה שבועית באם יעבוד ביום שישי [ראה: דב"ע שם/4-20 מעבדות טרבינול בע"מ נ' מועצת פועלי אשדוד, פד"ע יב 85] 

סמכות בית הדין לעבודה  לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית לדון בתובענות הקשורות בחוק שעות עבודה ומנוחה. לא ידון בית הדין האזורי בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חדשים מיום תחילת העילה.

העבדה מותרת בשעות נוספות העבדת עובד בשעות נוספות מותרת, במקרים הבאים, כדלהלן: תאונה או מאורע בלתי צפוי מראש מחייבים זאת, או כשיש לטפל באופן דחוף במכונות או בציוד. ההיתר הינו לצורך מניעת הפרעה קשה בתהליך הרגיל של העבודה, או למניעת נזק לגוף או לנכס שאין למנוע אותו בדרך אחרת. עובדים במשמרות, ובלבד שלא יעבדו יותר משעה נוספת אחת ליום, ושהממוצע לשלושה שבועות לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה לשבוע. עוסקים בהכנת מאזן שנתי, רישום מלאי סחורה ובמכירה שלפני חג ובלבד שלא יעבדו יותר מארבע שעות נוספות ליום וממאה לשנה. מעביד שהעסיק עובד שעות נוספות חייב למסור הודעה על כך למפקח האזורי, לכל המאוחר למחרת היום, ולא ימשיך להעסיקו בעבודת שעות נוספות, אלא אם נתן המפקח היתר לכך בכתב וקוימו התנאים שבהיתר.

ההיתר השר רשאי להתיר העבדת עובד בשעות נוספות במקרים הבאים, כדלהלן: בתקופה שבה קיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, וכן בשעה שצרכי ההספקה והשירותים החיוניים מחייבים זאת. בשמירה, בשירותים ציבוריים לא-תעשיתיים, בבתי אוכל, בבתי מלון, בבתי קפה, במפעלי תרבות, ספורט ושעשועים, מקום שבו מטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים. בעבודת הכנה או גמר שיש לעשותה מחוץ לשעות העבודה הרגילות, ובעבודה שמטבעה היא נעשית לסירוגין ובהפסקות, ועל העובד להיות כל הזמן במקום עבודתו. בעבודה עונתית או במקרים יוצאים מן הכלל כשיש לחץ עבודה זמני בלתי רגיל.

גמול בעד שעות נוספות מעביד המעסיק עובד בשעות נוספות, ישלם לו, כדלהלן: בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ- 125% מהשכר הרגיל לשעה. בעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ 150% מהשכר הרגיל לשעה. המטרה העומדת בבסיס הוראה זו הינה הכבדה כלכלית על המעביד, כך שהעסקת העובד בשעות נוספות לא תהיה כדאית מבחינתו [ראה: דב"ע מט/2-7 מישל רבות נ' הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כא 117]. ניתן להיטיב עם העובד ולקבוע בחוזה העסקה אישי או הסכם קיבוצי,  שיעור שכר גבוה יותר עבור עבודה שעות נוספות, אך כמובן לא לגרוע מהוראות החוק. שעות נוספות יוכרו ככאלה רק במקרים בהם עבודת העובד נעשתה על דעתו של המעביד ועל פי דרישתו.

עובד שעובד שעות נוספות על דעת עצמו, וללא אישור המעביד, אינו זכאי לגמול שעות נוספות בגין אותן השעות [ראה: דב"ע לד/2-7 חיים בן צדוק נ' מדינת ישראל ואח']. עובד שעבד שעות נוספות ביום המנוחה השבועית, זכאי הן לגמול מנוחה שבועית והן לגמול שעות נוספות [ראה:  ע"ע 300175/97 דניאל כהן נ' עירית נהריה, פד"ע ל"ז 49]. הפסקות ביום עבודה של שש שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות.

הפסקה לא תעלה על שלוש שעות. בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר, רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה. במקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד. עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו. המעביד יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבתו. בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות. עבודת לילה מפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועבד בו עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך שלושה שבועות.

בפסק הדין בעניין מרים כוכבי [ראה: בגץ 6522/06 מרים כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פורסם בנבו] דובר באשה, שהועסקה כמטפלת במעונות של משרד העבודה והרווחה משנת 1968, כאשר במשך שנים שובצה למשמרות לילה. לאחר מספר שנים החליטה הנהלת המעון בו עבדה להפסיק העסקת מטפלים במשמרות לילה בלבד וצוות המטפלים עבר למתכונת העסקה בסבב משמרות, מה שהביא לפגיעה בשכרה של כוכבי והיא הגישה תביעה בעניין לביה"ד לעבודה, בה תבעה לחייב את משרד העבודה והרווחה להמשיך להעסיקה במשמרות לילה בלבד, ובכל מקרה להמשיך לשלם לה את תוספת משמרות הלילה אותה קבלה במשך שנים. ביה"ד האזורי, קבע כי לא עומדת לעובד זכות לעבוד במשמרת הלילה באופן קבוע. עם זאת, נקבע, כי קיימת לעובד זכות על-פי תנאי חוזה העבודה, להמשיך לקבל את התוספת המיוחדת שקיבל במשך השנים בהן עבד במשמרות הלילה, ולכן, על המדינה להמשיך לשלם להם את התוספת בגין עבודת לילה. ערעור שהגישה המדינה על החלטה זו התקבל ונפסק כי התובעים אינם זכאים לתשלום בגין תוספת עבודת הלילה אך הם זכאים אך לפיצויי הסתגלות - החלטה זו אומצה על ידי בג"ץ שכן, העסקת העובדים במשמרות הלילה נעשו בניגוד לחוק, ואין הם יכולים לכפות על המעסיק להעסיקם בניגוד לחוק.

חוק שעות עבודה אינו חל על העסקתם של העובדים הבאים, כדלהלן: שוטרים במשטרת ישראל, וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר. עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות. אנשי צוות אויר, יורדי ים ועובדי דיג. עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי. על מנת לקבוע האם מדובר בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי בוחן בית הדין, בין היתר, את גובה שכרו של העובד, עצמאותו בעבודה, נגישותו למידע רגיש ועוד' [ראה: ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיוה כץ, פורסם בנבו]. עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

מסמך זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ו/או כל המלצה אחרת.  יש להתייעץ עם עורך דין טרם נקיטת כל פעולה כאמור. © כל הזכויות שמורות.

לשאלות ולבירורים ניתן ליצור קשר עם עו"ד גל-לי אלרום.

טל': 054-4909720 

 דוא"ל: gelromlaw@gmail.com

אתר: http://www.avoda.022.co.il/