בימים אלו מתחוללת מהפכה רבתי בעולם הערבי, בזה אחר זה נפלו כבר שני משטרים חזקים ורודניים, נראה שהשלישי בדרך ויש האומרים כי ירדן, תימן, סוריה וערב הסעודית צפויות להיות הבאות בתור. בין אם ייפלו משטרים נוספים ובין אם לאו, נדמה כי אף שהעולם הערבי ידע הפיכות ותמורות, מהפיכת המאה ה 21 שונה מכל מה שהכרנו עד היום, אחד השינויים הבולטים לעין הצופה מן הצד, הוא בין היתר נוכחותן של הנשים ברחוב. לראשונה בתולדות המחאה הערבית נצפות גם הנשים כחלק אקטיבי מן המחאה, הפעם, כך נראה, הן לא נשארו בבית. לפני למעלה משנה צפינו במותה הטראגי של המפגינה האירנית נאגא סולטן, שהשתתפה בעצרות המחאה כנגד משטרו של אחמדינג'ד, דמותה ותמונות חייה האחרונות הופצו במערב וזכו לאהדה והזדהות עצומה. ייתכן שהיא נתנה גם השראה לנשות המהפכה הטוניסאיות והמצריות אך עדיין נשאלת השאלה מהי מידת השפעתן של הנשים במהפכה זו ומה יעלה בגורלן לאחר כינון המשטרים החדשים. המהפיכה באה מהרחוב אנליסטים מערביים, מנסים לצבוע את המהפכה הערבית שאנו בעיצומה, בצבעים פמיניסטים עזים כשהם ניזונים ממשאלות לב ודיווחים מגמתיים, אך נדמה שקצת מוגזם לראות כך את פני הדברים, ובמהפכה שלפנינו הצבעים הנשיים יותר עדינים. חשוב לזכור כי נוכחותן של הנשים הורגשה ונראתה הפעם, יש האומרים ש-20% מקרב המפגינים היו נשים, הערכות אחרות אף מדברות על 40%, מדובר בנתונים מרשימים בהחלט שלא הכרנו כמותם בעבר . רעידת האדמה הנוכחית של מהפכות מצרים וטוניסיה שונה מכל מה שקדם לה בכך שהיא באה מן הרחוב. מעולם בתולדות העולם הערבי לא הנהיג הרחוב מהפכה שגרמה לנפילתו של רודן. במהפכה הזו נראה שהנשים הן שותפות-פעילות, חלק מן הרחוב. לפחות ככל שהדבר נוגע למצרים נראה שהמהפכה שהתחוללה שם היא מהפיכת הגבר הרעב והמדוכא כאשר הנשים הן אלו אשר השפיעו מהותית על קול הזעקה.
תרומתן של הנשים במהפכה הנוכחית היא אמנם קטנה במובן הכמותי ביחס לגברים, הן לא הגיעו לעמדות השפעה של ממש ובפועל בסופו של דבר אין הן נכללות בין כובשות השלטון, בינתיים הצבא המצרי, המושתת על טהרת הגברים, הוא השולט.
לקריאת המשך המאמר כנסו לאתר משפחה חדשה
