מנהגי אירוסין בדתות שונות 

מנהגי אירוסין בדתות שונות
מנהגי האירוסין בכלל ומנהג הענקת טבעת אירוסין בפרט קיים על פי ההיסטוריונים מהשנה הרביעית לספירה הנוצרית.  להלן תיאור מנהגי אירוסין בדתות ועדות שונות
אירוסין ביהדות:
על פי ההלכה המשמעות של האירוסין היא שלב הקידושין בו נאסרת האישה על כולם עד שהיא נלקחת לביתו של החתן המיועד בשלב הנישואין. בימים עברו תקופה זו נמשכה שנה שלמה ובה אסור היה לאישה גם ללכת לבית המקדש. מאז צומצמה התקופה והיום ע"פ ההלכה האירוסין הוא למעשה שלב בטקס הנישואין השלם המתרחש באותו יום ממש בו לאחר שהחתן עונד את הטבעת על אצבעה של כלתו ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו..." נאמרת ברכת האירוסין ע"י הרב, שותים מהיין והשלב הזה
בטקס מסתיים. קידוש באמצעות טבעת הוא נוהג הנפוץ ביותר כיום אך למעשה ע"פ התורה זה לא מן ההכרח.
ניתן לקדש גם בכסף או שווה כסף. על מנת שהאירוסין יהיו בעלי תוקף יש לבצעם בנוכחות שני עדים.
בלשון המודרנית בהבדל מלשון התורה, האירוסין מסמלים את שלב ההסכמה לשידוך. זוהי לא התחייבות הלכתית אלא יותר הצהרת כוונות אחד כלפי השנייה. קיימת משמעות הלכתית אחת לשלב זה והיא שמי שירצה לבטל את האירוסין יצטרך לבקש מחילה מבן הזוג. המנהג המודרני ביהדות דומה במקצת למנהגי האירוסין בנצרות וטבעת אירוסין היא בעצם הבטחה לחתונה הקרבה ובאה.
אירוסין בנצרות:
בנצרות טקס החתתונה נפרד מטקס האירוסין ויכול להתקיים שנים רבות אחריו. קיים מנהג של הכרזה על האירוסין בפני משפחה וחברים. בשנת 1215 בתקופת האפיפיור אינוקנטיוס השלישי הוכרז ע"י מועצה בראשותו כי נישואים יוכרזו בכנסיות ע"י כמרים. בשנת 1477, קיסר האימפריה הרומית מקסימיליאן הראשון, נתן למרי, דוכסית בורגונדי, טבעת יהלום כמתנה לאחר בקשת הנישואים.
אירוע זה הוא כנראה ראשית המנהג של החלפת טבעות בעת האירוסין. טבעות האירוסין נענדות על פי המסורת הנוצרית על קמיצת יד שמאל. המסורת הזו התחילה כנראה בימי הרומאים שהאמינו שאצבע זו היא ההתחלה של
וריד האהבה שמוביל ישר ללב. קיימים ממצאים מהשנה ה 4 לספירה של טבעות שעליהן ידיים האוחזות בלב ונראה כי אלו טבעות שסימלו אהבה ומחוייבות בין גבר לאישה.
אירוסין באיסלאם:
נהוג לקיים חאפלה גדולה לפני הנישואין במסגרתה מביא הארוס לארוסתו תכשיטים רבים על מנת לסמל את השימחה הגדולה ואת העובדה שהוא ידאג לה ויכלכל אותה. טבעת אירוסין היא עוד אחת ממגוון מתנות ותכשיטים אלו ולא סמל מיוחד בפני עצמו כמו
ביהדות ובנצרות.
אירוסין בעדה הדרוזית:
הדתיים שבבני העדה הדרוזית בד"כ מכירים את בני ובנות זוגם באמצעות שידוך הנעשה ע"י שדכנים מקצועיים או ע"י בני משפחה. גיל הנישואין המקובל בעדה הוא בין 17 - 24 והאירוסין מתקיימים בטקס משפחתי הכולל לעיתים כתיבת כתובה, בין שנה  לשלוש שנים לפני הנישואין. בתקופה שבין האירוסין לנישואין משפחת הכלה מכינה את הנדוניה והחתן בונה את ביתם החדש. 
לאחר טקסט האירוסין רשאי הבחור לבקר בביתה של הבחורה אך תמיד בליווי מישהו נוסף. רק לאחר טקס החתונה שנערך במשך שבעה ימים תמימים יוכלו הבעל והאישה להמצא ביחידות