סוגיות בתי הספר הפרטיים נשארת כסוגייה בוערת במערכות החינוך מסביב לעולם. הרעיונות של בתי ספר עצמאיים שיכולים להכיל חוקים משלהם על קבלת התלמידים, וגובים סכומי כסף גבוהים יוצרים סביבם הרבה מחלוקת. ישנם כאלה הרואים בכך דבר מועיל וחשוב לחברה, בעוד שאחרים רואים בכך ביטוי לדיכוי. אנסה לנתח את התופעה משתי גישות מנוגדות אלו.
הגישה הפונקציונליסטית רואה את החברה כאורגניזם, שכל חלק בו הוא חשוב ומשרת פונקציה כלשהי בשביל החברה. לפי גישה זו, כל התופעות החברתיות משרתות את הצורך של החברה לשמור על סולידריות.
דירקהיים, הוגה משמעותי של הפרדיגמה הפונקציונליסטית, ראה את החברה המודרנית כחברה בעלת סולידריות אורגנית- סולידריות המבוססת על תלות הדדית. הוא טען שכיום כל אחד מהפרטים בחברה תלוי באחר, וכתוצאה מתלות זו החברה נשארת מאוחדת. סולידריות אורגנית זו שונה מהוסלידריות המכנית שהייתה בעבר, שבה הדימיון בין פרטי החברה יצר את הדבקות ביניהם והחזיק את החברה מאוחדת.
אם כך, חלוקת העבודה בחברה, לפי הפרדיגמה הפונקציונליסטית, היא משמעותית לחיזוק הסולידריות החברתית. על ידי כך שאנשים בעלי כישורים שונים יהיו בתפקידים המתאימים לכישוריהם, נוצרת תלות שגורמת לחיזוק הסולידריות החברתית. בתי הספר הפרטיים מעניקים לתלמידים מוכשרים יותר הזדמנות לפתח את כישוריהם ויכולותיהם, ובכך עוזרים להם להגיע לתפקידים שישרתו את החברה בצורה הטובה ביותר בהתאם לכישוריהם. בכדי לשאוף לחברה מריטוקרטית שבה אנשים מקבלים מעמד בהתאם לכישוריהם, יש להעניק להם תגמולים מתאימים. דיוויס ומור טוענים ש"אי-השוויון החברתי הוא, אפוא, תחבולה שפותחה בלא-יודעים ואשר באמצעותה מבטיחות החברות, שבמעמדות החשובות ביותר יכהנו בנאמנות האנשים הכשירים ביותר"(1). ההבדל באיכות בין בתי הספר הפרטיים לציבוריים תורם לחברה בכך שהוא נותן תגמולים לאנשים המוכשרים ביותר בחברה ומעודד אותם להכנס לעמדות המשמעותיות שדרושות לחברה. החשיבה הפונקציונליסטית תראה בבתי הספר הפרטיים כעזרים לפיתוח החברה המריטוקרטית. ניתן גם לראות בבתי הספר הפרטיים כצורה של תגמול דיפרנציאלי לכישורים דיפרנציאלים- האנשים בעלי הכישורים הטובים ביותר שהחברה צריכה לתפקידים החשובים ביותר דורשים תגמולים גבוהים יותר, והרי החברות בבית ספר פרטי מוסיף ליוקרה של הפרט ובכך מהווה הסללה של הפרטים המוכשרים לכהונה בעמדות המשמעותיות ביותר.
דיוויס ומור מונים שלושה סוגי תגמולים: "בידי החברה מצויים קודם כל הדברים התורמים למחיה ולנוחות; שנית, מצויים בידה הדברים המשפיעים על הלך הנפש ועל הבידור; ולבסוף, מצויים בידה הדברים המוסיפים לכבוד העצמי ולהתפשטות האני"(2) בתי הספר הפרטיים מעניקים, במידה מסוימת, את שלושת התגמולים האלו. התגמולים החומריים מתבטאים בסביבה הפיזית המוגנת של בית הספר, התגמולים הרוחניים מתבטאים בפעילויות ההעשרה השונות, והתגמולים הפסיכולוגיים מתבטאים ביחס שאליו זוכה התלמיד. לכן ניתן לראות בבתי הספר הפרטיים כגורמים משמעותיים בהענקת התגמולים לתלמידים הכישרוניים אשר צריכים למלא תפקידים חשובים.
בנוסף לכך, בתי הספרים הפרטיים מהווים סוכן סוציאליזציה משמעותי בחייהם של התלמידים הלומדים בהם. הפרדגימה הפונקציונליסטית רואה בסוציאליזציה כהפנמה של התודעה הקולקטיבית וכמכשיר להגברת הסולידריות החברתית על ידי שיוכו של הפרט לתפקיד החברתי המתאים לו. אם כך, בתי הספר הפרטיים מקיימים תהליך של סוציאליזציה לתלמידים המוכשרים שלומדים בהם על ידי כך שהם גורמים להם להפנים את מקומם המשמעותי בחברה ואת היכולות והכשרונות שלהם, וגם מניעים אותם לתפקידיהם העתידיים.
הפרדיגמה הקונפליקטואלית, לעומת זאת, רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין. מרקס, ההוגה המשמעותי ביותר של המחשבה הקונפליקטואלית, ראה את החברה כזירת מאבקים בין שני מעמדות: בעלי אמצעי הייצור וחסרי אמצעי הייצור. המאבק הכלכלי הזה הוא העומד בבסיס החברה והוא עמד בבסיסה בכל תולדות החברה האנושית. מרקס הוא מטריאליסט בכך שהוא מאמין שהכלכלה היא הקובעות את שאר התחומים האנושיים. ההוויה המטריאלית-כלכלית היא היוצרת של התודעה שבאה לידי ביטוי בתחומים השונים כמו פוליטיקה, תרבות, דת, וחינוך, שמהווים את מבנה העל האידיאולוגי של החברה. תפקידו של מבנה העל הוא ליצור תודעה כוזבת בקרב הפרולטריון חסרי אמצעי הייצור שגורמת להם להתעלם מאי הצדק שנגרם כלפיהם.
"הבורגנות מבטלת יותר ויותר את פיצול אמצעי הייצור וריכזה את הקנין בידיי מעטים"(3) אומרים מרקס ואנגלס. ניתן אולי לומר שבתי ספר פרטיים הם דרך אחת לריכוז הקניין אצל המיעוט הבורגני. ניתן לטעון שהדימוי האידאלי של חברה מריטוקרטית נועד כדי להקנות את אותה תודעה כוזבת שלפיה ניתן להצליח על פי כשרונות גרידא ובלי קשר למעמד. למעשה, בתי הספר הפרטיים משתמשים במנגנונים של סגירות והדרה בכדי להוציא ולהרחיק מהם את האנשים אשר לא מתאימים להם- שהם אותם אנשים בעלי הון תרבותי אשר נחשב נחות יותר. טומין מנסח זאת באמירתו "מערכות הריבוד החברתי פועלות לספק לעילית את הכוח המדיני הדרוש לה כדי להחדיר ולהשליט אידיאולוגיה, הנותנת בסיס שכלתני לסטטוס-קוו"(4). ניתן לקשר אמירה זו לסוגיית בתי הספר הפרטיים על ידי כך שהמנגנון המתיימר להיות מריטוקרטי ומבוסס על כשרונות הוא למעשה צידוק לאי השוויון הקיים ומעניק לו לגיטימציה, תוך כדי שעתוק של הפער בין המעמדות על ידי הענקת תנאים טובים יותר והשכלה טובה יותר לבני המעמד הגבוה.
ניתן לסיים את הניתוח הקונפליקטואלי בעזרת ציטוטו של בורדייה: "המיון הלימודי הוא מיון חברתי ממועט, משמע מיון שהפכו אותו לטבעי, למוחלט[...] הנוטה להפוך את הבדלי המעמד להבדלים ב"אינטיליגנציה", ב"כשרון". כלומר להבדלים במהות"(5)- ההוויה הכלכלית של הפערים המעמדיים מתרגמת אל הבדלים מהותיים ביכולותיהם ובמחשבתם של בני אדם.
משני ניתוחים קוטביים אלו של הדיון סביב בתי הספר הפרטיים מתגלות לנו שתי תפיסות עולם מנוגדות. התפיסה הפונקציונליסטית מסתכלת על הצורה בה בתי הספר משרתים את החברה, וטוענת שהם עוזרים לפתח את הכישורים של הפרטים המוכשרים ולפעול כחלק מחברה מריטוקרטית, בעוד שהתפיסה הקונפליקטואלית מסתכלת על הפערים שהם יוצרים, וטוענת שהם כלים לשעתק את אי השוויון המעמדי ולתת לו לגיטימציה. הויכוח הנוכחי על טיבם של בתי הספר הפרטיים ניזון משתי השקפות אלו, ואין לדעת כיצד מאבק זה יסתיים(1)דיוויס, קינגסלי ווילברט א. מור. 1993. "כמה עקרונות של הריבוד החברתי" בתוך: רוט-הלר, דניאלה וניסן נוה (עורכים),היחיד והסדר החברתי. תל אביב: הוצאת עם עובד. ע"מ 310.
(3)מארקס, קרל ופרדריך אנגלס. 1950. "בורגנים ופרולטארים". המאניפסט הקומוניסטי. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. ע"מ 299.
(4)טומין, מלוין מ. 1993. "כמה עקרונות של הריבוד החברתי- ניתוח חברתי" בתוך: רוט-הלר, דניאלה וניסן נוה (עורכים),היחיד והסדר החברתי. תל אביב: הוצאת עב עובד. ע"מ 329.
(5)בורדייה, פייר. 2005. שאלות בסוציולוגיה. תל אביב: רסלינג. ע"מ 240.
דורון מוסנזון, סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולחינוך באוניברסיטה העברית. ליצירת קשר- doro500@walla.com
