אנחנו והמזון - פרויקט להעצמה הדדית 

אוהבים נקניקיות?

 אני דווקא לא אוהב נקניקיות, אבל אני נהנה ממזון אחר. מזון אכן משמח, אם כי לפרקים יחסינו איתו עולים על שרטון והוא מוכנס לרשימה השחורה ומוגדר כאויב הציבור, או לפחות כאויב פרטי. המזון הפך בעשרות השנים האחרונות לחבר של כבוד בציר הרשע העולמי, ומיליוני אנשים למדו לראות בו את הצרה הגדולה ביותר שקמה לאדם, כמובן לפחות מאז מגיפות הרעב שבהן דווקא לא היה מזון. המצב מחמיר עוד יותר כשלוקחים בחשבון את העובדה שאיננו יכולים בלעדיו, כך שאנו הולכים לישון עם האויב וקמים עם האויב.

 המצב האומלל אליו נקלעו יחסינו עם המזון נובע מכך שאיננו מבינים כי יחסינו איתו מבוססים על השפעה הדדית. כלומר, אנו איננו פשוט מטרות נייחות של הקלוריות שיש באוכל שאנו אוכלים. גם אנחנו משפיעים על המזון וכשנבין מה אנו יוצרים באוכל שאנו צורכים, נבין גם את חלקנו באחריות לבעיית המשקל, אכילת היתר וחוסר הסיפוק שמלווים רבים מאיתנו.  

 אנו רגילים לשמוע שהמזון הוא אנרגיה כימית שאנו צורכים. אולם האנרגיה הזו, אף כי היא כימית בצורתה, היא אנרגיית חיים במהותה, מהסוג שמקיף כל יצור חי וגם את היצורים הצומחים ואת הגופים הדוממים. אנרגיה זו הינה אנרגיה מגיבה המתאימה את עצמה לאנרגיה של האדם שצורך אותה. כאשר אנו אוכלים מתוך תחושת חסך או ריקנות, ופעמים רבות כך אנו עושים, אנרגיית החיים מתמעטת מהמזון וגם הוא מפתח חסך אנרגטי. מאחר וכל דבר בטבע שואף לאיזון, הרי שכאשר המזון הזה מתעכל בגופנו חלקיקיו מתחילים לשאוב אנרגיה מאיתנו כדי לעלות חזרה לרמת האנרגיה שהייתה בהם. התוצאה היא שמזון הנאכל כך לא רק שלא מספק אנרגיה, אלא משאיר אותנו בחסך אנרגטי גדול יותר משהיינו בו. אנו יכולים כעת להבין מדוע אכילה מתוך תחושת חסך משאירה אותנו בחסך גדול עוד יותר. כאשר התגובה שלנו לתחושת החסך החדשה היא אכילה נוספת נוצר מעגל שלילי בו הבעיה מחמירה וההשמנה לא מאחרת לבוא.

 המצב ההפוך קורה כאשר אנו אוכלים ברמה אנרגטית גבוהה. ברמה כזו אנו נמצאים כאשר, לדוגמא, אנו מכירים תודה על המזון וכאשר אנו מפרידים בין החסכים הרגשיים והאחרים שלנו לבין הצורך במזון ואיננו מצפים ממנו למלא אותם. אנרגיית החיים שבמזון נשמרת כך ואף מתעצמת, וכאשר הוא מתעכל בגופנו הפירוק שלו פולט אנרגיית חיים שנטמעת בנו ומעצימה את האנרגיה שלנו. התוצאה היא תחושת חיוניות גדולה יותר. כך נוצר מעגל חיובי של העצמה בינינו לבין המזון.

 היותו של המזון חלק בלתי נפרד מחיינו מחייב אותנו לתת את הדעת על הדרך שבה אנו אוכלים, משום שלאכילה מהסיבות הלא נכונות יש השפעות שליליות שהשמנת יתר היא הקטנה שבהן. עלינו ללמוד לאכול בצורה המעצימה את המזון עצמו על מנת שהוא בתורו יעצים אותנו. את החסכים הרגשיים, הרוחניים או היצריים שלנו עלינו לפתור בדרך המתאימה לכך.