טיול נשים 

לצאת לטיול נשים בארץ אחרת זה לצאת מ"התפקיד, -האישה של...האמא של...הבת של? ולהיות רק אני, בלי מחויבות לאף אחד.

אומרים שטיולי הנשים פופולרים במיוחד בישראל ביחס לשאר העולם.

די ברור לי למה. בארץ אנחנו בעלות שלל תפקידים. בחו"ל המרחקים הם כאלה שבשביל להיות "בת" טובה מספיק שתראי את אמא

בחגים ובשביל להיות אמא טובה ,מספיק שתגיעי לטכס סיום באוניברסיטה.

אבל בארץ הכול וכולם קרובים יחסית. ורוב הנשים עמוסות בתפקידים.

קריירה או פשוט עבודה, ילדים והורים בן זוג וחברות נצרכות אלו דורשים מכל אחת מאיתנו תשומת לב.

ואז אנחנו נושאות בעול בגבורה ומצליחות להיות טובות ונהדרות ובריאות(רוב הזמן) אבל פתאום מגיע רצון לחופש.

ולא סתם חופש , אלא כזה אמיתי, כזה שבו שכנשתה כוס מיותרת של יין לא יהיה בן זוג שיזעיף פניו, כזו שכשנרצה לרקוד

במסעדה, או לשיר בקולי קולות נוכל עשות זאת במצפון שקט. החברות לקבוצה גם הן שרות.אז מה הבעיה?

ואם לא אז הן מפרגנות..בטיול נשים אנו יכולות לבלות את ההפסקה בישיבה בבית קפה, להסתכל על אנשים, לנחש את סיפורם

ואנחנו יכולות גם לצעוד בהרים להזיע ולהרגיש נפלא עם הריח שלנו.

בטיול נשים אנחנו מיד יודעות הכל על הבעל/ בן זוג/ מאהב/ שהיה או הווה והקשר מיידי.

תמיד בטיול כזה אנו מוצאות חברה טובה. היא יכולה להיות מאיזור אחר, גיל שונה ובכלל טיפוס שונה מאיתנו 

אבל לטיול היא החברה הכי טובה.

תמיד אהבתי לנסוע לסדנאות או טיולי נשים. (סדנה זה מקום שלא מוגדר במיוחד לנשים אבל נשים שם הן הרוב)

פתאום באמצע החיים הרגשתי צורך לצאת, להתרענן, גם בחו"ל נסעתי למינזר נשים. ביום הראשון שלי בחדר

עם אישה גרמניה שלא היכרתי וגם לא דיברנו(מנזר בודהיסטי,שקט מקודש בין הפעילויות)היא שמה לי פרח רענן על יד המיטה.

אפשר לא לאהוב שותפה כזו? האם יש קבלת פנים או שפה טובים יותר?

עד היום האחרון לא הזדמן לנו לדבר, אבל בלי מילים קיבלנו הרבה אחת מהשניה.

אז בשביל חופש ושלווה שמחה אמיתית וחברות אני ממליצה על טיולי נשים.......ועדיף בחו"ל כי שם הניתוק מושלם.

ויש גם אוכל טוב ויין ואין סיכוי לפגוש את השכנה.