המינטאליות כבסיס להתפחתות הכתב הערבי 

צורת הכתב הערבי   מאת האדי אבו עטא

צורת הכתב הערבי התפתחה בהתאם למנטאליות שנגזרה מצורת חייהם של הערבים הקדמונים = חיי נוודות, מנטאליות שהתבססה על הצורך להתאים את חייהם ותרבותם בהתאם לסביבתם המשתנה, לרבות הגיית האותיות וצורת כתיבתן, וביטאו בכך את גבולות הקשר בציר המרכזי של האותיות, ויצרו את קו שורת הכתב, כאשר חלקן נכתבות מעל לשורה, חלקן במרכז וחלקן מתחת לשורה.

צורת כתיבה זו ביטאה את רצונם של הערבים לצורת הקשר בינם לבין עצמם ולבין סביבתם ברמה היומיומית, תוך הימנעות מקישור בחלקן העליון ו/או התחתון של האותיות בכתיבה מודפסת או ידנית, דהיינו שהם באמת לא רצו את הקשר הקבוע ברמת הקשרים הבסיסיים כי הרי מתחרים מחד ולא רוצים את הקשר ברמת החשיבה העליונה כדי לא להתחייב לטווח הארוך.

כמו כן, התנועתיות ו/או הנוודות בחיי האדם קבלה ביטוי גם בצורת כניסתם לכל פעולה שנעשתה תוך כדי הליכה בלא עצירה, דבר שקורה גם בהגיית המילים ובכתיבתן, דהיינו כללי פעולה של זרימה מתמדת, כמו המים המתניידים "בכלים השלובים" של שלושת חלקי הכתיבה העליונה, התחתונה והאמצעית, כתורת סוקרטס למרכיבי החומר: האדמה, המים, האוויר והאש. כך שהכתב הערבי מבטא ערכי חשיבה מנטאלית ופילוסופית כאחת, ולמעשה לא ניתן להתחיל איזושהי מילה בלא תנועה, לדוגמא המילה "כתב=??? בזמן עבר" משתנה בערבית על ידי הוספת האות א ליצירת התנועה באות הראשונה; (אכתב= ????)

באשר לצורת האותיות והתאמתן לצורת החשיבה של האדם, ניתן לעיין באות (כ =??) הנהגית בחספוס ובפה פעור, והמורכבת בצורתה משני קווים המחוברים בזווית חדה כביטוי לקשיחות ויכולת עמידה בפני קשיי החיים: קו אופקי הנשען בחיבור חד על קו אנכי המתחיל ממרכז השורה ועולה כלפי מעלה, צורה הבאה לבטא את הכבוד כערך עליון במנטאליות הערבית, ומייצג יותר מכל האותיות האחרות את מידת הזדהות הכותב עם דמות האב כנושא בהנהגה ובאחריות למשפחה אל מול החברה והסביבה.

יודגש שהאות (כ =??). בניתוח הכתב כי: הקו האופקי העליון מייצג את מידת הזדהות הכותב עם דמות האב יותר מכל אות אחרת או חלק ממנה, כך שככל שהקו האופקי עולה ומתארך עולה מידת הזדהות הכותב עם דמות האב ועליה ברמת השאפתנות, היוזמה ויכולת ההפשטה, אך ניתוק הקו האופקי של (כ =??) מהקו האנכי מייצג את מידת הקשר של הכותב עם המציאות וככל שהקו האופקי מנותק ומרוחק יותר מהקו האנכי הרי שהכותב נחשב כמנותק יותר מהמציאות.

לעומת הנ"ל האות (מ = ?) נהגית בעדינות בפה סגור, על ידי הצמדות השפתיים כביטוי למציצה ויניקה, וכתיבתה נגזרת מתפקידה של האם, ונכתבת מהמרכז ומשתפלת כלפי מטה מתחת לקו השורה, כך שאות זו מייצגת את הקשר לאדמה ולמציאות ויותר מכל האותיות את דמות האם שאין בילתה לאספקת הצרכים הבסיסיים להמשך הקיומי של האדם. כך שככל שאות מתארכת כלפי מטה ככל שזה מבטא את מידת הזדהות הכותב עם דמות האם ועליה ברמת התחרותיות לחומר, ליצרים, למציאות והצמדות לקרקע.

יצוין עוד כי האותיות מורכבות ברובן בקווים מעוגלים, רב האותיות מתאימות את צורתן בהתאם למיקומן במילה, לכן בשונה ממרבית השפות, ידיעת כתיבת האותיות הבודדות אינה מספיקה כדי לכתוב מילה שלמה משום שזה מחייב גם הכרת צורת הקישור בין האותיות.

לסיכום לא נפסח על מלך האתיות הערביות (א= ?) המייצגת את "האני" ומהווה מדד בסיס לגודל האותיות, שאורכה התקני צ"ל פי 8 מעובייה, ובהתאם יתר האותיות שאורכן התקני לא צריך לעלות על אורך האות (א= ?) למשל אורך האות (ר = ?) בשני קווים צ"ל באורך האות (א= ?).,