הילד לא מוכן לקבל לא! 

כבר בשנת חייו הראשונה גילתם שהילד שלכם עקשן דעתן ומאוד לא אוהב שמתנגדים לו.

בסביבות גיל שנתיים הידוע כגיל ההתבגרות הראשון השלמתם עם העובדה שהילד לא מוכן לקבל את התשובה "לא".

למדתם מתי אסור ללכת איתו ראש בראש כי הדבר יביא "סצנת קניון" (נשכב בקניון על הרצפה וצורח וחובט עם כל הגפיים לכל הכיוונים ואי אפשר להרגיע אותו וזה לא קורה רק בקניון) ואתם משתמשים בכל התחבולות למנוע, להימנע וכד'....

אבל בינינו, הבעיה לא נפתרה, החיים צופנים לכולנו "התנגדויות" והקושי של הילד לקבל את ה"לא" יקשה עליו בכל גיל ובכל סיטואציה.
כבר למדנו שהבעיות גדלות עם הילדים ולא נעלמות.
אם כך, מה לעשות בכדי לתת לילדינו את הכלים הנכונים להתמודד עם החיים?

דבר ראשון, כדאי לדעת שאפשר לפתור את הבעיה יחסית בקלות דרך ההומיאופתיה.
בעצם התיאור הזה של "התקף טאנטרום" שקורה בעקבות התנגדות, הנו סימפטום שיחדיו עם סימפטומים אחרים שהילד סובל מהם מכוונים את ההומיאופת לתרופה ההומיאופתית שתרפא את הילד מהתקפי הטאנטרום וגם מסימפטומים אחרים!

חשוב לזכור שההומיאופתיה היא רפואה הוליסטית (רואה את האדם כשלם) ולכן התקפי הטאנטרום אינם אלא סימפטום.
מצד שני ההומיאופתיה היא אינדבדואלית לכל חולה וחולה, וגם בתוך הבעיה הזו ניתן לראות ספקטרום רחב של גוונים המשתנה בין ילד לילד.

לדוגמא- ילד שנכנס להתקפי טאנטרום כאשר נתקל בהתנגדות אבל אפשר להרגיע אותו על ידי זה שנותנים לו את מבוקשו, יקבל תרופה שונה מילד שכאשר נכנס להתקפת טאנטרום אין שום דבר שההורה יכול לעשות בכדי להרגיע אותו.

יכול להיות ילד שהתקפי הזעם יגרמו כאשר ההורה יתנגד לו אבל בגן הוא יהיה סמל ומופת וילד אחר שבכל מקום ובכל סיטואציה לא יזוז מדעתו, ואחר ש"דווקא" יבקש מה שאסור או מה שלא יוכל לקבל.

לכן התשובה ההומיאופתית השגורה בפי לשאלה אם יש תרופה להתקפי טאנטרום, כמו לכל דבר אחר- "כל מקרה לגופו", אינה קלישאה.
דבר אחד אני יכולה לענות באופן גורף: אפשר לטפל ובמקרים רבים לפתור את הבעיה.

אם הילד שלכם סובל מהתקפי טאנטרום לא רק הוא סובל. מספיקה סצנה אחת ביום לשבש חיי משפחה תקינים, שלא לדבר על קשיים חברתיים בגן ואח"כ בבי"ס ובעצם בכל מסגרת.

דבר נוסף שחשוב לציין הוא שמנגנון הפעולה של תרופה הומיאופתית הוא כזה אשר יוצר תגובה של כוחות הריפוי הטבעיים לשוב למצב של איזון אבל התרופה לא משנה שום דבר ב"כוח" או ב"כפייה" כפי שקורה עם תרופות "רגילות", תרופה הומיאופתית לא ממכרת ובשימוש נכון אין תופעות לוואי- ולראיה, הגרגר הקטן שהוא התרופה ניתן במינון זעיר ובאופן חד פעמי. השינויים שקורים בעקבות התרופה נבנים בהדרגה מתבססים והופכים לקבועים.

בגלל העדינות והדיוק בהתאמת התרופה לילד, אין דרך להשתמש בתרופות מלבד על ידי הומיאופת מומחה שנפגש עם ההורה והילד ומוצא תרופה אינדבדואלית לילד.