בין הנצרות לאיסלם 

שוב מוצא את עצמו העם היהודי, הפעם מבחינת מיקומו הגיאוגרפי, בתווך ובעין הסערה של העימות התקופתי בין הנצרות ממערב לאיסלם ממזרח. גם הפעם ניתזים ניצוצות החיכוך הגלובלי לעבר היהודים, אם כי במינון מופחת, וגם הפעם חוזרים היהודים על השגיאה של נקיטת עמדה אינסטינקטיבית בסכסוך, כקהל צופים בתחרות איגרוף שבקריאות צעקניות משסים זה בזה את האתלטים בזירה.

בכל התכתשות מילולית מזדמנת בין הנצרות לאיסלם, שלעתים חורגת לגילויים של אלימות, נוהגים היהודים בעידן המודרני לאמץ עמדה עקבית המצדדת בנוצרים. אלא שהתמיכה האוטומטית בנצרות מלמדת עד כמה היהודים אינם מבינים את תפקידם בעולם כמגשרים בין מערב למזרח ועד כמה הם שבויים בתפישת עולם מערבית חד-צדדית.

כדרכו מוקיע העולם המערבי את המוסר הכפול של המוסלמים המגיבים בתוקפנות ובאלימות על כל חילול של קודשי האיסלם, גם אם הוא נעשה בדרך הביקורת והסאטירה, בעוד הם עצמם נוהגים לעבור לסדר היום על גילויים מוסלמיים של ביזוי דתות אחרות, בין אם מונותיאיסטיות או פוליתיאיסטיות. היהודים מצידם מתיישרים על פי העמדה המערבית, ורבים מהם מתנדבים לשמש דוברים נלהבים שלה.

למען הדיוק ראוי לציין שברוב המדינות המוסלמיות המשטרים הם אלה המנהלים את המאבקים הנחרצים ביותר נגד תופעות של הקצנה איסלמית. מעבר לכך, הגינוי המערבי לתגובתו הבלתי הולמת של העולם המוסלמי כנגד עמדות ביקורתיות הוא חרב פיפיות שיכולה לחשוף את ערוותו של העולם המערבי. שכן, העולם המערבי דורש מהאיסלם לאמץ את רוח תרבות המערב הדוגלת בערכים מופלגים של מתירנות וסובלנות עד כדי השלמה עם ביזוי קודשי האמונה. אלא שהאיסלם איננו מערבי ואיננו מחויב לאותה רוח של מתירנות עד כדי הפקרות אשר מפוררת את התרבות המערבית.

על היהודים להתבונן מהצד בעימות הגלובלי, להפיק לקחים ולכבוש את יצר ההתערבות, שבמהלך ההיסטוריה המיט עליהם פורענויות. מעבר למשקעי העבר, מעבר לקונפליקטים האידיאולוגיים ומעבר למימסדים, למיתוסים ולסמלים, על היהודים להבין בראש ובראשונה את משמעות התהליכים האנושיים הגלומים בנצרות ובאיסלם. שכן, הדתות המונותיאיסטיות הגדולות מזוהות במהותן עם הפצת המוסר הגלום במצוות בני נוח וביסוסו כתשתית לתרבות העולמית. מכאן שהנצרות והאיסלם השלימו את בשורת היהדות מהמקום שבו נבצר ממנה למלא את שליחותה.

מעמדם הרוחני של היהודים בעולם מחייב אותם להתעלות מעל התחשבנויות פוליטיות קטנוניות ומעל לתפישת עולם רדודה ובנלית. מכאן, שמתוקף ייעודו הרוחני, האחריות המוסרית היא זאת המחייבת את העם היהודי להכיר בתרומתו של האיסלם להפצת הבשורה המונותיאיסטית בקרב אותם עמים ותרבויות שהיו זרים לרוח הנוצרית, וכן להשלמתו של מימד רוחני ותרבותי שהיה חסר בנצרות.

הסערה העולמית שהתלקחה לפני כשנה סביב התייחסותו הביקורתית של האפיפיור כלפי האיסלם מגלמת בתוכה לקח מאלף וחשוב ליהודים, שכה טרודים בעיסוק הטפל של נקיטת עמדות לכאן ולכאן כצופים מעורבים בהתכתשות הגלובלית, עד שהם עלולים להחמיץ את העיקר. שכן, הניצוץ שהוצת על ידי האפיפיור מלמד על אשליית הדו-קיום בין הנצרות לאיסלם לכל מי שסבר לתומו כי בעידן המודרני הנאור נמצא שביל הזהב לגישור על פני התהום הפעורה בין שתי הדתות ברובד הרוחני, מעבר לפוטנציאל העימות הגלום בחיכוכים התרבותיים בין המיעוטים המוסלמיים לרוב הנוצרי בארצות המערב.

על העם היהודי למקד את מעייניו במשמעותו המעשית של הלקח הנובע מתוך כישלונן החוזר ונשנה של הנצרות והאיסלם לגשר על השסע האידיאולוגי הפעור ביניהן. על רקע העימות הגלובלי שרק הולך ומתלהט, חייב העם היהודי להכשיר את עצמו בעוד מועד למעמדו המוסרי כבורר משפט העמים. את ייעודו המוסרי לא יוכל העם היהודי לממש, אלא אם כן יסגל לעצמו את נקודת מבטו של שופט הראוי לשמו, ללא משוא פנים, ללא הטיית דין, ללא מעורבות רגשית, בדעה עצמאית ומשוחררת ולגופו של עניין.

כדי להיות ראויים למעמד המחייב, יש להשתחרר מהרגלים מגונים של אהדה אינסטינקטיבית לצד זה או אחר, קריאות ביניים לעבר הניצים המתעמתים בזירה העולמית ודעות קדומות הניזונות מאווירה ציבורית רווית יצרים. כל שופט נבון הרי יודע שניתן לרדת לחקרה של האמת החמקנית רק על ידי חקירה יסודית ומקפת ועל ידי למידה מושכלת של העובדות, הנסיבות והראיות על בוריין.

נתוניו של דו"ח מדד השחיתות לשנה הנוכחית לא פורסמו עדיין על ידי ארגון השקיפות הבינלאומי, אך בדו"ח מדד השחיתות לשנת 2006 דורגה ישראל במקום נמוך יותר מאשר איחוד הנסיכויות הערביות בסולם ההתמודדות עם השחיתות. מדד השחיתות מתייחס לתדמית ההשחתה של מדינה כפי שנגזרת מתוך הערכות מומחים וסקרי דעת קהל, כך שדירוג נמוך יותר במדד השחיתות מציין מדינה בעלת תדמית מושחתת יותר. מאז שנת 2001 התדרדרה ישראל מהמקום ה- 16 המכובד למדי בדירוג מדד השחיתות אל המקום ה- 34. לכן, לפני שאנחנו מטיפים מוסר לנוצרים, למוסלמים או לכל עם בעולם, שלא לדבר על חריצת דינם, עלינו להתמקד בראש ובראשונה בשידוד מערכות מוסרי במדינת ישראל מן המסד ועד הטפחות.

יהודה צורף