בימינו עם שיעור האבטלה הגואה נשאלת השאלה מה מקומו של שירות התעסוקה המכונה לישכת התעסוקה במדינתנו. מסתבר שמסתובבים בלישכת התעסוקה לא רק מובטלי המדינה המקבלים תגמולים מביטוח הלאומי אלא גם אזרחים המבקשים באמת ובתמים למצוא עבודה דרך שירות האמור להינתן לכל אזרח תושב מדינת ישראל. עם זאת נמצא כי לשווא פונה דורש העבודה ומגלה כי לא רק שאין מפנים אותו למקומות עבודה אלא חותמים לו בחותמת גומי על טופס עם מילים ריקות מתוכן המעידות על הפניה למשרה לא קיימת.
האם שאלו את עצמם אנשי לישכת התעסוקה האם ישנם דורשי עבודה שבאמת מבקשים למצוא עבודה אמיתית שתאפשר להם לפרנס את ביתם בכבוד במקום לחזר אחר הפתחים עם כל שכבות האוכלוסיה חסרות המוטיבציה לעבוד המתגודדות לעיתים לכדי אוסף של אנשים חסרי מטרה ורצון. אולי דברים אלו יישמעו חריפים למדיי באזניהם של ציבור המובטלים המקבל כסף מהמדינה ואפילו מעדיף לא לעבוד.
משיחה עם מספר רב של מבקרים בלשכות השונות ברחבי הארץ מעדיפים המובטלים להרים אצבע מאשימה כלפי המדינה ומעדיפים את המצב הקיים. אולי התרגלו לכך שעבודה משמעותה ביקור אחת לשבוע במשך שעה בלישכה והכסף נכנס לחשבון הבנק.
אם נעשה חישוב גס של סל מצרכים אותו צורכת משפחה ישראלית ממוצעת בעלת מספר נפשות מצומצם נגלה כי
אותו סכום המגיע מהביטוח הלאומי לא יכול לדגדג את קצה חשבון הבנק. כמובן כך גדל האוברדרפט שבקרוב גם לא יאושר יותר בבנק ויהפוך להיות סכומי ריבית גבוהים במיוחד שיקשו עוד יותר על האזרח הקטן.
והנה להפתעתינו המרובה קיים ציבור איכותי ו"נדיר" זה של אנשים המגיעים אל הלישכה ומבקשים למצוא עבודה ולקבל הפניה אמיתית בעלת תוקף של מעסיקים. אז למה זה לא קורה? למה לא מופנים מחפשי העבודה אל משרות? האם נגמרו כל המשרות ברחבי המדינה ואויישו לגמרי, הרי אבסורד הדבר.
זוהי קריאה משוועת לרצון לתקן את המבנה החברתי הנוצר בארץ ומחריף מידי יום את הפער בין שכבות האוכלוסיה השונות.
אם ניקח אפילו דוגמה קטנה של סוג של שירות קטנטן הניתן מטעם שירות התעסוקה ומכונה "הכשרה מקצועית" נופתע שוב לגלות כי היחס לדורש העבודה נשאר עדיין תחת אותה חותמת הגומי.
מדינת ישראל אמורה להכשיר את אזרחיה ללא תעודות מקצוע לקבל הסבה/הכשרה מקצועית לתחומים שממילא ממומנים על ידי המדינה ובאים מצרכים של המדינה עצמה. אם כך, מדוע צריך אותו מחפש הכשרה מקצועית לפקוד את המקום מידי שבוע, להמתין להוד מהלתו היועץ התעסוקתי שיתפנה מהפסקת הקפה שלו וישבץ אותך לאיזשהו קורס בטווח הקרוב של פחות מעוד שנה.
בפועל מאוד קשה להשיג מקום בקורסים השונים. מתקבל הרושם כי זו ממש משימה בלתי אפשרית לתפוס טרמפ על קורס תיכנות, עיצוב גרפי ועד מקצועות הספרות. על לוחות העץ מול משרד היועץ תלויים דפים עם תאריכי התחלת הקורסים ורשימות של כמה מועמדים יכולים להתקבל ואיכשהו אתה מוצא שמחודש לחודש אתה מנסה להתקבל אך שומע כי הקורס לא נפתח או שכבר התחיל קורס ולא היה לך מקום.
אתה מגדיל ראש ומשאיר מספר טלפון ואף קופץ לבקר את היועץ בתדירות יותר גבוהה עד שאתה מתייאש.
נשאלת שוב השאלה למה זה קורה? האם מדינה נאורה מפותחת מעוניינת להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לתת הזדמנות לאזרח להתפרנס בכבוד ולכלכל את בני ביתו בקצת יותר מאשר חתיכת עוף אחת לכל ילד. למה שלא נוכל להרוויח יותר ואז מעבר לאותה חתיכת עוף נוכל לממן גם השכלה גבוהה לילדינו ולתת להם הזדמנות להתקדם בחברה הזו.
ופה המקום לתת לשירות התעסוקה הגדול מכל הגופים האחרים הקיימים בשוק העבודה במדינה, למלא את תפקידו במיומנות ובמקצועיות ולהגדיל את תפוקות העובד שיהיה גם מרוצה וגם יעשיר את אוצרות ורווחי המדינה במשאבים. חומר למחשבה..
האם שאלו את עצמם אנשי לישכת התעסוקה האם ישנם דורשי עבודה שבאמת מבקשים למצוא עבודה אמיתית שתאפשר להם לפרנס את ביתם בכבוד במקום לחזר אחר הפתחים עם כל שכבות האוכלוסיה חסרות המוטיבציה לעבוד המתגודדות לעיתים לכדי אוסף של אנשים חסרי מטרה ורצון. אולי דברים אלו יישמעו חריפים למדיי באזניהם של ציבור המובטלים המקבל כסף מהמדינה ואפילו מעדיף לא לעבוד.
משיחה עם מספר רב של מבקרים בלשכות השונות ברחבי הארץ מעדיפים המובטלים להרים אצבע מאשימה כלפי המדינה ומעדיפים את המצב הקיים. אולי התרגלו לכך שעבודה משמעותה ביקור אחת לשבוע במשך שעה בלישכה והכסף נכנס לחשבון הבנק.
אם נעשה חישוב גס של סל מצרכים אותו צורכת משפחה ישראלית ממוצעת בעלת מספר נפשות מצומצם נגלה כי
אותו סכום המגיע מהביטוח הלאומי לא יכול לדגדג את קצה חשבון הבנק. כמובן כך גדל האוברדרפט שבקרוב גם לא יאושר יותר בבנק ויהפוך להיות סכומי ריבית גבוהים במיוחד שיקשו עוד יותר על האזרח הקטן.
והנה להפתעתינו המרובה קיים ציבור איכותי ו"נדיר" זה של אנשים המגיעים אל הלישכה ומבקשים למצוא עבודה ולקבל הפניה אמיתית בעלת תוקף של מעסיקים. אז למה זה לא קורה? למה לא מופנים מחפשי העבודה אל משרות? האם נגמרו כל המשרות ברחבי המדינה ואויישו לגמרי, הרי אבסורד הדבר.
זוהי קריאה משוועת לרצון לתקן את המבנה החברתי הנוצר בארץ ומחריף מידי יום את הפער בין שכבות האוכלוסיה השונות.
אם ניקח אפילו דוגמה קטנה של סוג של שירות קטנטן הניתן מטעם שירות התעסוקה ומכונה "הכשרה מקצועית" נופתע שוב לגלות כי היחס לדורש העבודה נשאר עדיין תחת אותה חותמת הגומי.
מדינת ישראל אמורה להכשיר את אזרחיה ללא תעודות מקצוע לקבל הסבה/הכשרה מקצועית לתחומים שממילא ממומנים על ידי המדינה ובאים מצרכים של המדינה עצמה. אם כך, מדוע צריך אותו מחפש הכשרה מקצועית לפקוד את המקום מידי שבוע, להמתין להוד מהלתו היועץ התעסוקתי שיתפנה מהפסקת הקפה שלו וישבץ אותך לאיזשהו קורס בטווח הקרוב של פחות מעוד שנה.
בפועל מאוד קשה להשיג מקום בקורסים השונים. מתקבל הרושם כי זו ממש משימה בלתי אפשרית לתפוס טרמפ על קורס תיכנות, עיצוב גרפי ועד מקצועות הספרות. על לוחות העץ מול משרד היועץ תלויים דפים עם תאריכי התחלת הקורסים ורשימות של כמה מועמדים יכולים להתקבל ואיכשהו אתה מוצא שמחודש לחודש אתה מנסה להתקבל אך שומע כי הקורס לא נפתח או שכבר התחיל קורס ולא היה לך מקום.
אתה מגדיל ראש ומשאיר מספר טלפון ואף קופץ לבקר את היועץ בתדירות יותר גבוהה עד שאתה מתייאש.
נשאלת שוב השאלה למה זה קורה? האם מדינה נאורה מפותחת מעוניינת להשאיר את המצב כמו שהוא ולא לתת הזדמנות לאזרח להתפרנס בכבוד ולכלכל את בני ביתו בקצת יותר מאשר חתיכת עוף אחת לכל ילד. למה שלא נוכל להרוויח יותר ואז מעבר לאותה חתיכת עוף נוכל לממן גם השכלה גבוהה לילדינו ולתת להם הזדמנות להתקדם בחברה הזו.
ופה המקום לתת לשירות התעסוקה הגדול מכל הגופים האחרים הקיימים בשוק העבודה במדינה, למלא את תפקידו במיומנות ובמקצועיות ולהגדיל את תפוקות העובד שיהיה גם מרוצה וגם יעשיר את אוצרות ורווחי המדינה במשאבים. חומר למחשבה..
בריאות הציבור נולד כמענה לצורך שלנו לשפר את איכות חיינו על ידי הבנה של סוגי המזון השונים שאנו צורכים. בעידן של אוכל תעשייתי ומרכולים עמוסים בשפע מן המוכן, עלינו לדעת אילו מוצרים חיוניים לגופינו ואילו מוצרים עלולים לסכן את בריאותנו
