כולנו זקוקים לאושר 

כולנו זקוקים לאושר 

רבים המאמרים, מחקרים, ספרים שנכתבו בנושא אושר, פסיכולוגים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ופילוסופים חוקרים ובודקים את הנושא, המילה, המשמעות וכיצד ניתן להגיע לאותו אושר נכסף. 

במידה ואנחנו קוראים ומעמיקים בכל אותם ספרים, מחקרים, מאמרים וכד', נגלה שכולם הגיעו לאותה מסקנה בסיסית , האושר שלנו תלוי אך ורק בנו.

אנו אחראים עליו, נושאים ונותנים איתו, הכלים להשגתו נמצאים בנו ובידינו בלבד.

אושר המגיע ממקור חיצוני הוא זמני, בר חלוף ומוקצב בזמן.   

היכן נמצא האושר  

"האושר תלוי בנו" אמר אריסטו. 

אריסטו שהיה מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. טען בספרי האתיקה שלכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת, ולכל תכלית ישנה תכלית גבוהה יותר עד לתכלית העליונה. זה מה שמבדיל בין אדם אחד ממשנהו. 

אחד הנקודות המשמעותיות שעלינו להעמיק בהן היא השאלה: מה אופייני וייחודי בי ואינו נמצא אצל האחרים.

כשנדע מה מייחד אותנו ומהי התכלית שלשמה אנו כאן, מתוך הגילוי והחיים שנחיה לפיו

ניתן יהיה לגזור את האושר המיוחל.  

האושר אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - אלו זמניות וחולפות.

האושר אינו מזוהה עם העושר, הכבוד, התהילה, הפרסום – שכן אף אלה זמניות וחולפות,

האושר אינו אמצעי להשגת משהו אחר.

אלא האדם המממש את מהותו כאדם.

כאשר אדם מאושר‏, אין הוא רוצה דבר. אושר הוא מצב של מלאות.  

אך האם אנחנו יודעים מה גורם לנו אושר? ואם קשה לנו לגלות מה יעשה אותנו מאושרים כרגע, כיצד ניתן לחזות מה יגרום לנו אושר בעתיד? 

אושר הוא תוצאה של מי שיש לו משמעות בחייו, הסיבה שאנשים מאושרים, כי יש להם מטרה לשמה הם חיים.

אדם שיש לו משמעות ומטרה בחיים,זו סיבת אושרו ובכל רגע נתון הוא יכול לשאוב אושר, ומכאן יש לו את היכולת להניע את עצמו, לשאוף, להגיע.

מקורות האושר 

במילון  העברי המילה אושר והמילה אשר נגזרות מתוך אותן אותיות שורש א.ש.ר.

משמעותן היא: אשר - "קיים, וחזק". וגם – "הלך, צעד".

ואושר: "נחת, מזל טוב, הצלחה, הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה".  

בתנ"ך המילה "אושר" אינה מופיעה כלל.

המילה "אשר" על מגוון משמעותיה מופיעה 4837 פעם.

המילה "אשרי" מופיעה בתנ"ך 40 פעם והמילה "אשריך" מופיעה 3 פעמים בלבד.

מילים אלו מקושרות אל האדם העוסק בתורה ומתפלל לאלוהים. 

ספר התנ"ך מחולק לקבצים, אחד מהם הוא "ספרות החכמה", הממוקדת בפרט ולא בלאום.

היא אוניברסאלית, חוצה תרבויות ועמים, מעלה שאלות קיומיות הרלוונטיות לאדם בכל גיל ובכל מקום ומהווה מעין מסה פילוסופית על חייו של האדם באשר הוא אדם.

שלושת הספרים הם "משלי", "איוב" ו"קהלת". 

מגילת "קהלת"  עוסקת בשאלות הגותיות כמו מקומו של האדם בעולם ומשמעות החיים בצל המוות וכוללת בעיקר חקירות, רעיונות והרהורים על השאלה: מהו הטוב בחיים? והאם בכלל יש בחיים טוב שכדאי לו לאדם להתאמץ ולהשיגו?

כאשר נעמיק בו נגלה ש"קהלת" מהווה ספר הדרכה להשגת אושר פנימי.  

"קהלת" מבטא בעוצמה את השקפתו על המין האנושי ורדיפתו חסרת פשרות אחר האמת כפי שהוא רואה אותה. בדרך כתיבתו הוא מאפשר מספר פירושים לשיקול דעתו של הקורא. 

בתחילה תוהה "קהלת" על משמעות ותכלית החיים. מהו יתרון החכמה על הסכלות? האם יש יתרון לעושר?  ומסקנתו הנחרצת היא "הבל הבלים הכול הבל", אין תכלית או טעם למה או מי שכבול בכבלי מחזוריות אינסופית המונעת התקדמות אל המטרה.

אם אין מטרה ותכלית "דור הולך ודור בא".   

במגילת "קהלת" מופיעה המילה "אני"- 22 פעם.

ההתייחסות במגילה היא אל חייו של היחיד וההתבוננות בהם מבחינת ה 'אני', הכוללים את המאווים, השאיפות, התשוקות והצורך הקמאי בחיזוק אהבת החיים.  

הדגשת האני מקבילה ל-"הבל הבלים הכול הבל". "קהלת" מאפשר זאת כדי שהקורא יוכל להגיע להערכת מצב נכונה של חייו, היחסיות והאפסות של המאמץ האנושי ברדיפה אחר כסף, כבוד, שליטה וכד', אל מול חיים בעולם שלם והרמוני בתוכנו.   

בחלק הבא מעניק "קהלת" לקוראים מעין ספר הדרכה לחיים בעלי משמעות: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" -  עת ללדת ולמות, לטעת ולעקור נטוע, לרקוד ולהתאבל, לצחוק או לבכות- ותמיד לשמוח במה שיש לך.   

"הנה אשר ראיתי אני, טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש, מספר ימי חייו אשר נתן לו אלוהים כי הוא חלקו".

התבוננות האדם בקטנותו מול אינסופיות הטבע מביאים את האדם לשאול את שאלת השאלות לגבי מקומו ומעמדו בעולם. כאשר מתחיל האדם לשאול שאלות על המהות, על סיבת הימצאותו על פני האדמה. בחקירה זו מתחיל מסעו אל האושר.

המטרה : אושר  

אחד המשפטים המשמעותיים שנאמרו על ידי סוקרטס היה, "דע את עצמך".

הפתרון מצוי בהבנה, ידיעה והכרה מעמיקה יותר של האני-העצמי. 

כשהאדם מתבונן בעצמיותו, בתוכו הוא מבין שכל מה שיש בידו אלו החיים שלו, כאן בעולם הזה - בהם הוא צריך למצוא טעם ומשמעות.

בלא משמעות זו ויישומה, החיים הם אכן הבל הבלים. כפי שאמר "קהלת". 

זו אחריותנו האישית כבני אדם למצוא את המשמעות, הטעם והמטרה איתה הגענו לכאן.

זו אחריותנו לשאול שאלות, להתבונן בעצמנו, בחיינו, בחלומותינו ובשאיפותינו, להגיע למצב של בהירות שאליה חייבים לחתור כל יום, כל רגע ורגע מחיינו.

אושר לעולם לא יעמוד בפני עצמו הוא תמיד יהיה תוצאה של מרכיבים נוספים בחיינו.

השאלה החשובה הנשאלת היא האם מטרתו הסופית של האדם להגיע לאושר, כי ברור וידוע שאנשים המאמינים שהגיעו אל האושר מסתגלים מהר מאד למצבם החדש והאושר נעלם. 

או שאולי שאיפתנו היא במסע, בדרך אל האושר הנכסף פעם אחר פעם, כל פעם מחדש. 

כמו שאומר 'קהלת': "וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו". 

האם יתכן כי המילה אושר חסויה בתנ"ך, כיוון שהאושר כל כך אישי, פרטי, שרק אדם מאושר יכול להבין את המשמעות האמיתית הקמאית והבלתי ניתנת להסבר מילולי של אותו נקודה מדויקת, בה לב וראש מתחברים יחדיו ?  

וכתב ויקטור פרנקל מחבר הספר "האדם מחפש משמעות": "מי שיש לו ל-מה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך".