אבחונים, ועדות השמה - כיצד לשמור על זכויות הילד בבית הספר
ביה"ס לוחץ לאבחן את הילד או לתת לו ריטלין - מאיימים לזמן אותך ל'ועדת השמה' - קרא/י מאמר זה היטב.
שאלה: מה לעשות אם מורה, מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין - ואני לא רוצה?
תשובה: ראה מכתב רשמי ממשרד החינוך המצהיר כי "חל איסור חמור לכל איש מצוות בית הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופה".
כמו גם מכתב רשמי משרת החינוך המצהיר כי לא ניתן להתנות שהות במסגרת חינוכית בנטילת תרופה כלשהי !
זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.
לפי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.
אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה"ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.
רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.
אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת! פנה לעמותה לבדיקת העניין מבחינה משפטית.
שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?
תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ולעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו.
בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.
האבחון עוסק ברוב המקרים בקשיים שכבר היו ידועים למורים ולהורים. גם היועצת ידעה אותם, אולם במקום לפעול מידית לשיפור יכולותיו, או לתת לו הקלות מידיות, כל זה מותנה בתהליך אבחון יקר ו'אקדמי', שמבוסס על השוואה סטטיסטית לבני גילו.
האבחון מדביק לילד תווית של הפרעה או ליקוי כאשר רובו ככולו מסתמך ממילא על ההתרשמות או נקודת המבט של המורים עצמם. גם אם ישתפר בעתיד, לא יוכל למחוק כבר את התווית הזו. התווית, שהדביקו לו, תשכנע אותו, את הוריו וכל מורה אחר שיפגוש בהמשך דרכו כי הוא לקוי ובעל יכולת פחותה מאחרים. וכך הוא יישאר כזה.
ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות כגון 'ריטלין'. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות האישיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.
לעיתים קרובות משמשים אבחונים אלה את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ 'הפרעה', שלמעשה, הודבקה לו על ידי האבחון. אם הילד מאובחן, קל יותר להתייחס אליו כאל חריג, להשעות אותו או להמליץ להעבירו למסגרת של חינוך מיוחד.
שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון.
שאלה: הילד שלי מושעה מבית הספר שוב ושוב לאור התנגדותי לתת לו טיפול תרופתי. מה לעשות?
תשובה: פני לקצינת ביקור סדיר (קב"סית) במחלקת החינוך בעירייה ובקשי את עזרתה בטיפול במצב.
אם את רואה שגם שם לא מכבדים את זכויותייך הקפידי להקליט באופן גלוי את כל הפגישות עם צוות בית הספר, הקב"סית או נציגת הרווחה בעירייה. פעולה זו לכשעצמה תגביל את יכולתם לאיים עלייך באמצעים לא חוקיים או לפגוע בזכויותייך. דווחי לעמותה על כל חשש לפגיעה כזו בזכויותייך.
שאלה: הפסיכולוגית של בית הספר מבקשת ממני לחתום על הסכמתי לערוך את האבחון אצלה. האם להסכים?
תשובה: בשום פנים ואופן לא! ישנה חשיבות רבה להפרדה מלאה בין בית הספר, שתפקידו להעניק לילד השכלה לבין התיוג של ילדים שהוא איננו פעולה חינוכית ואיננה בסמכותם של אנשי חינוך. קל מאד לעבור את הגבול העדין הזה ולמצוא אנשי חינוך העסוקים בלמצוא דופי בילד, או להציע פתרונות תרופתיים ל'בעיותיו' במקום לשפר את גישתם החינוכית וכך להשיג את שיתוף הפעולה שלו והצלחתו. התגובה המידית של ההורה להתנהגות כזו צריכה להיות הזעפת פנים.
שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה"ס?
תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב' עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.
שאלה: הם מאיימים לזמן אותי ל 'ועדת השמה'. מה אני יכול לעשות?
תשובה: קודם כל אל תיבהל! ועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. ועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.
ועדות השמה הן ועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של ועדת השמה אפשר לערער. אחרי ועדת השמה אפשר לערער בועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך (במשרדי הפיקוח). אחרי ועדת ערר אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.
ועדת השמה נועדה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. ועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת, הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.
בית ספר נוטה להדגיש שועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו"ר ועדות השמה להשתדל להחליט לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.
בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהסכים להעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.
הם פשוט "משכנעים" אותך, וכך, בסופו של דבר, אתה הוא זה שהסכמת, והם לכאורה עושים זאת בהתאם לרצונך.
אנשים בוועדה ישתמשו לעיתים ב'רכילות של חדר מורים' וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה "את/ה הורה גרוע". החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים עלולה להיות מנוצלת בוועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.
בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו "לא מסכימים", "לא מסכימים", "לא, לא,לא!".
במקרים רבים ועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי ל"היטיב" את ה"טיפול" והחינוך שלו. עימדו על זכותכם לא להסכים! בפועל האבחונים הללו משמשים את הועדה כדי לקבל אישור מקצועי לדעתם, וכך לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.
ברוב המקרים יחליטו בועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את ועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב לקבל את החלטת ועדת ההשמה.
אם ועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם, פנו מייד לועדת ערר. ועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.
שאלה: הילד שלי נטל בעבר ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות?
תשובה: זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב, דרשו לקיים וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. לעיתים יידרש ערעור (ראו לעיל).
שאלה: האם גם אבחון דידקטי מסכן את זכויות הילד וההורים בבית הספר?
תשובה: התשובה חיובית. אבחון דידקטי (שבודק קשיי למידה) איננו עומד בפני עצמו, ומהווה כיום חלק מחבילה הנקראת: "אבחון פסיכו-דידקטי". ה"פסיכו" מתייחס לחוות דעת פסיכולוגית אשר מתבססת על סימפטומים לא אופטימאליים לכאורה שהילד "סובל" מהם, כאשר בפועל מדובר לעיתים קרובות על שוני טבעי שקיים בין ילדים ועל קשיי הסתגלות למערכת חדשה שאיננה טבעית לילד. מסירת האבחון עשויה לגרום להפעלת לחץ להקדים ולטפל בילד בטיפול התנהגותי במקום לתת לו להשיג שליטה עצמית ולהבשיל בכוחות עצמו. אבחון דידקטי עלול לגרור הגדרות שונות לילד כגון דיסלקסיה וכו. הגדרות אלה עלולות גם הן לנבוע מקשיי הסתגלות למערכת ויכולות להיפתר באמצעות עזרה חינוכית וסבלנות. כך ניתן להימנע מ"פסק דין" המגדיר את הילד כלקוי לכל חייו וטיפול תרופתי שנלווה לכך. אין לתת אבחונים כאלה לבית הספר. מורים יודעים תמיד מהם קשייו של תלמיד, ויכולים לתת עצות טובות גם ללא עזרתם של אבחונים אשר מכתימים את הילד בכתם שקשה אחר כך למחוק.
שאלה: פקיד סעד בועדת השמה איים עליי, שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת ועדת ההשמה. מה לעשות?
תשובה: אל תיבהל! במילא ועדת ההשמה צריכה להתחשב בדעתך. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה גם לעמותה להגשת תלונה.
www.cchr.org.il
