''בני מזל מאזניים - זמן טוב להשקיע בבן/בת הזוג'' - משפט זה מתאר את מה שמתחולל בעולם המערבי, את אי-היכולת לתת אמון, תחושה של חוסר-ביטחון בין אדם לחברו, עולם - בו מושג "החבר" עצמו מאבד כל משמעות אמיתית.
האם אנו, האנשים הקוראים משפט זה ועוברים עליו, כאילו היה כותרת לא מעניינת בעיתון השבוע, האם אנו בכלל מודעים לקושי הטמון במשפט הזה? האם שמים לב אנו לחוסר האמונה, לחוסר השלווה, לאגואיסטיות הנשפכת ממנו? מי שקורא את המשפט הזה ואינו מבין את הבעיה הגדולה, נמצא רוחנית, במקום רחוק מאוד מהמקום שבו היה רוצה להיות, נמצא במקום בו ישנים עם עין אחת פקוחה לשמא יבואו הנקמנים - אותם אלה שאתה מזיק להם יום אחר יום, אותם אלה שאתה מפחד שידעו מי אתה באמת. נמצא במקום בו גדולה החרטה, בו נמצאים תמיד עם "היד על הדופק" כדי "שלא יפסיד עיסקה מזדמנת", נמצא במקום בו הוא חושב ששעת הכושר, שהעיתוי יגיע והוא ייצא נשכר. והכי חשוב, נמצא במקום בו הוא עצמו יודע שהוא אינו פועל כשורה, שמשהו לא בסדר, שהעולם שבו הוא נמצא פנה לדרך לא נכונה.
למה?
קודם כל נשאל את עצמנו, מיהו ומהו חבר, מה אמור להיות חבר ומה עלינו לצפות ממנו.
האם חבר הוא אחד שיורדים איתו לשכונה לשחק בגוגואים? אולי בגיל הילדות. האם חבר הוא אחד שיוצאים איתו בליל שישי להקפיץ כמה טקילות? נו, באמת. אם היו שואלים אותנו מהו חבר, איך היינו מגדירים אותו, מה היו התשובות שלנו? "אחד שאפשר לסמוך עליו", "אחד שאפשר לדבר איתו והוא יקשיב באמת", "אחד שאני מרגיש בטוח לידו", "אחד שאני יכול לספר לו סודות", "אחד שאני יכול לקבל ממנו עצה טובה", "אחד שיהיה עצוב כשאני עצוב", "אחד שדואג במצבים שבו אני לא עצמי", "אחד שכיף לי להיות בחברתו", "אחד שאני לא צריך להוכיח את עצמי לידו", "אחד שאני יכול לצחוק איתו", "אחד שמדבר איתי בגובה העיניים", "אחד שנשאר כשכולם הלכו". כל אלה הן תשובות אפשריות והן מגדירות היטב מהו חבר.
יש בת או בן זוג שהוא אחד שאת רק מעבירה איתו את הזמן. אם היחסים הם סוג של ניצול הדדי, אם ניצול חד-צדדי, אם היחסים הם מתוך חוסר אונים, אם מוך רחמים, אז בן הזוג שלך אינו חבר אלא נובע מהכרח. אנו לא מדברים על חבר, על בת או בן הזוג שאין לסמוך עליהם, כאלה שלא ניתן לקרוא להם חבר אמיתי. אנו כן מדברים על אחד שאתם קוראים לו חבר לפי הגדרתכם וראות עיניכם.
במשפט המדובר, מתואר מצב, בו מסבירים לנו שבתקופה זו, כדאי לנו "להשקיע". הדבר דומה מאוד לדבריו של יועץ כלכלי, שמסביר שעכשיו הבורסה נמצאת במצב, בו כדאי לקנות או למכור מניות. "אם תעשו כך וכך, תצאו נשכרים; תרוויחו", הוא אומר.
וכאן, במשפט זה, משדרים לנו שאנו נצא נשכרים.
"אך גם ביחסים צריך להשקיע", יאמרו המציאותיים שביננו. והם אכן צודקים. צריך להשקיע; צריך לתת ולתת, לטפח ולהשקיע, לטפל במסירות ולעודד בלי סוף.
אז אם כך הדבר, אז מה פסול במשפט? מה לא בסדר?
נקודה ראשונה וברורה מאליה היא, שאנו מקבלים כאן תמונה ובה מתוארים זמנים שבם לא צריך או לא חובה לטפל ולהשקיע. וכי ברור כי גם בזמנים הקשים ביותר, הכואבים ביותר בין בני זוג, גם בזמנים שבם נראה שאין כח ואין רצון ואף אין יכולת להשקיע, כדאי להשקיע; ולא רק כדאי אלא שאלה בדיוק הזמנים שחובה להשקיע, חובה לתת, על מנת לשמור על הגחלת שלא תיכבה.
בנוסף, האם קיים זמן שלא כדאי להשקיע בבן הזוג? האם יש מצב כזה? מצב כזה הוא בפירוש סוף החברות בין בני הזוג, סוף הקשר הריגשי ביניהם.
כולם יודעים, שבכל דבר, אם משקיעים, מקבלים תמורה. לעיתים, התמורה ביחס להשקעה היא גדולה. לעיתים, פחות. אך תמיד זו קיימת. אנו לא מדברים כאן על השקעה שעלולה ליפול. אנו מדברים על טיפוח. אם זו גינת ירק, חינוך לילד, נקיון הבית, קריאת ספר טוב, ספורט, מזון טוב, בריאות. אם נטפח את אלה, נקבל בחזרה. ככה גם ביחסים. בכל רגע ורגע, ההשקעה כדאית. אך כמו שאמרנו, לעיתים התמורה גדולה יותר. לפעמים אותה השקעה בזמנים שונים, תניב תמורות שונות. וכאן נכנסת הנקודה השניה. משדרים לנו במשפט הנ"ל, שכדאי לחכות לתקופה, בה התמורה תהיה גדולה יותר. גורמים לנו לחשוב, שלא כדאי להסתפק בתמורה קטנה, שכן פוטנציאל התמורה המוחזרת גדול יותר. אומרים לנו "אל תסתפקו במועט".
נקודה זעומה לכאורה בחשיבותה זו, מוכפלת עשרות מונים כשמדובר באוכלוסיה גדולה, בחברה של ממש. כך למשל, נוכל לראות ניצנים של התנהגות חברתית בגורמים המביאים לגירושין בין בני זוג.
בן הזוג הרוצה להתגרש, מתרץ, בעיקר בפני עצמו, את מעשיו ומחשבותיו שלו, בכך שלא כדאי לחכות לתמורה מבת הזוג, שכן, יהיה עליו לחכות או להשקיע. "אולי אוכל", כך יחשוב, "לקבל את מה שאני צריך תמורת פחות השקעה".
נקודה שלישית ואחרונה היא, תיאור והגדרת החבר שבה התעסקנו קודם לכן. המשפט מתאר זוגיות שאינה זוגיות על בסיס חברות אלא על בסיס של תן וקח, שמור לי ואשמור לך.
"אבל כך בדיוק נראים יחסים, בן הזוג הוא לא הורה שלי ואוהב אותי בתנאים מסויימים", יאמרו המתנגדים. וכך בדיוק נראית מערכת יחסים, כאשר מסתכלים עליה בדיעבד, כאשר מסכמים אותה בראשי פרקים, כאשר מתבוננים על התוצאות.
בעוד שזוגיות, בשורה התחתונה היא "אני צריך אותך שתמלאי חוסר אצלי ואני מוכן למלא חוסרים אצלך", על הזוגיות לנבוע ממקום אחר. זוגיות היא אינה עסק כלכלי. אין אנו יכולים לחיות עם אדם שנים רבות, לבנות בנין אמיתי, יסודי ומוצק, על בסיס זה בלבד.
מדוע?
אם היינו בונים מלכתחילה, יחסים של "תן וקח", היחסים שלנו היו הופכים לתחרות לא בריאה, למו"מ תמידי. קודם היינו מחכים שהיא תעשה משהו עבורינו ורק לאחר מכן, נגיב בעשייה מצידנו. "אם הוא לא סומך עלי, מדוע שאסמוך עליו?", "הוא לא מעריך את ההשקעה שלי בבית ובילדים. מדוע שאתן לו כל מה שמבקש?". דיונים מסוג זה, היו מתחוללים בנו ללא הרף.
נקודה שניה, אנו מפסידים חבר ומרוויחים אויב. ולא סתם אויב, אלא כזה שגר בביתנו. אחד שצופה עלינו ועל מעשינו, לראות את ההתקדמות והתרומה האישית שלנו ליחסים או לבית, אחד ששופט אותנו בהתמדה. החיים תחת זכוכית מגדלת.
נקודה שלישית, אנו יוצרים תחרות שאינה בריאה, תחרות שגורמת לנו להראות את חסרונותיו של השני, שבוודאי קיימים, איש לא יכחיש, אך אנו נראה אותם לילדים, לבן הזוג ובעיקר לעצמנו. זה לא יגמר רק בלהראות ובלהבליט את החסרונות אלא ימשיך בעיסוק בלתי פוסק, בחיפוש עמוק אל תוך מעמקי אופיו של בן הזוג, בבחינה אחר תכונות רעות ומידות צרות. המסלול חזרה ליחסים תקינים, לאחר הוכחות שכאלו, לאחר שמילים ומשפטים מסויימים נאמרו, הינה בגדר הבלתי אפשרי.
אם את או אתה הייתם מודעים לכך, שהמאפיינים הנמצאים בשלושת נקודות אלו, חיים בתוך בת או בן זוגנו, האם היינו שלמים עם מערכת יחסים זו? האם היינו מסכימים לכך? מובן שלא. כולנו היינו רוצים לחשוב שבת הזוג שלנו שם בשבילו ולא רק אם ניתן לה קודם, רק אם נספק את צרכיה לפני שתיתן היא.
אנו לא שוללים כאן את האסטרולוגיה, את המדע "האפל" יותר, הנסתר יותר. כלל לא. אנו יוצאים נגד מה שהוא מייצג והצורה שבה הוא מראה את הדברים. שכן, הדרך בה מוצגים הדברים, היא גם הלך המחשבה של כותבם. וזו הלך המחשבה שהלה מנסה להצמיח בנו, הקוראים.
לסיכום, יחסים תקינים ובריאים בין בני זוג, אינם יכולים להתקיים לאורך זמן על בסיס של יד רוחצת יד, שמור לי ואשמור לך, של סחר חליפין. הסיבה שבעל מכולת לא משקר ללקוחותיו ונותן להם לחם ישן, היא כי הוא רוצה שהם יחזרו, שיהיו לקוחות קבועים, שיספרו לאחרים על טיב הסחורה בחנות. הסיבה שבעל מפעל משלם שכר לעובדיו היא, שמשתלם לו לשלם להם משכורת כי אז יעבדו גם בחודש הבא. הסיבה שהעובדים מבצעים את המלאכה היא, שהם רוצים לעבוד גם בחודש הבא. לא פעם עובד שמודיעים לו שפוטר או שיודע כי הוא עוזב בחודש הבא, מקטין ומנמיך את האפקטיביות, את התועלתיות, מפסיק להיות זריז ובעל "ראש גדול". יחסים של סחר חליפין בין בני זוג, יגרום לחיפוש תמידי אחר הפירצה שמאפשרת קבלת דבר מה תמורת המעט ביותר שאפשר. במצב זה, יעלם הרצון "לעשות טוב" לשני, לגרום לה להיות מאושרת והרצון האגואיסטי ישלוט ביד רמה.
בסך הכל משפט קצר וסתום, מודעה קטנה בפינה נידחת בעיתון אך הכוונות...
האם אנו, האנשים הקוראים משפט זה ועוברים עליו, כאילו היה כותרת לא מעניינת בעיתון השבוע, האם אנו בכלל מודעים לקושי הטמון במשפט הזה? האם שמים לב אנו לחוסר האמונה, לחוסר השלווה, לאגואיסטיות הנשפכת ממנו? מי שקורא את המשפט הזה ואינו מבין את הבעיה הגדולה, נמצא רוחנית, במקום רחוק מאוד מהמקום שבו היה רוצה להיות, נמצא במקום בו ישנים עם עין אחת פקוחה לשמא יבואו הנקמנים - אותם אלה שאתה מזיק להם יום אחר יום, אותם אלה שאתה מפחד שידעו מי אתה באמת. נמצא במקום בו גדולה החרטה, בו נמצאים תמיד עם "היד על הדופק" כדי "שלא יפסיד עיסקה מזדמנת", נמצא במקום בו הוא חושב ששעת הכושר, שהעיתוי יגיע והוא ייצא נשכר. והכי חשוב, נמצא במקום בו הוא עצמו יודע שהוא אינו פועל כשורה, שמשהו לא בסדר, שהעולם שבו הוא נמצא פנה לדרך לא נכונה.
למה?
קודם כל נשאל את עצמנו, מיהו ומהו חבר, מה אמור להיות חבר ומה עלינו לצפות ממנו.
האם חבר הוא אחד שיורדים איתו לשכונה לשחק בגוגואים? אולי בגיל הילדות. האם חבר הוא אחד שיוצאים איתו בליל שישי להקפיץ כמה טקילות? נו, באמת. אם היו שואלים אותנו מהו חבר, איך היינו מגדירים אותו, מה היו התשובות שלנו? "אחד שאפשר לסמוך עליו", "אחד שאפשר לדבר איתו והוא יקשיב באמת", "אחד שאני מרגיש בטוח לידו", "אחד שאני יכול לספר לו סודות", "אחד שאני יכול לקבל ממנו עצה טובה", "אחד שיהיה עצוב כשאני עצוב", "אחד שדואג במצבים שבו אני לא עצמי", "אחד שכיף לי להיות בחברתו", "אחד שאני לא צריך להוכיח את עצמי לידו", "אחד שאני יכול לצחוק איתו", "אחד שמדבר איתי בגובה העיניים", "אחד שנשאר כשכולם הלכו". כל אלה הן תשובות אפשריות והן מגדירות היטב מהו חבר.
יש בת או בן זוג שהוא אחד שאת רק מעבירה איתו את הזמן. אם היחסים הם סוג של ניצול הדדי, אם ניצול חד-צדדי, אם היחסים הם מתוך חוסר אונים, אם מוך רחמים, אז בן הזוג שלך אינו חבר אלא נובע מהכרח. אנו לא מדברים על חבר, על בת או בן הזוג שאין לסמוך עליהם, כאלה שלא ניתן לקרוא להם חבר אמיתי. אנו כן מדברים על אחד שאתם קוראים לו חבר לפי הגדרתכם וראות עיניכם.
במשפט המדובר, מתואר מצב, בו מסבירים לנו שבתקופה זו, כדאי לנו "להשקיע". הדבר דומה מאוד לדבריו של יועץ כלכלי, שמסביר שעכשיו הבורסה נמצאת במצב, בו כדאי לקנות או למכור מניות. "אם תעשו כך וכך, תצאו נשכרים; תרוויחו", הוא אומר.
וכאן, במשפט זה, משדרים לנו שאנו נצא נשכרים.
"אך גם ביחסים צריך להשקיע", יאמרו המציאותיים שביננו. והם אכן צודקים. צריך להשקיע; צריך לתת ולתת, לטפח ולהשקיע, לטפל במסירות ולעודד בלי סוף.
אז אם כך הדבר, אז מה פסול במשפט? מה לא בסדר?
נקודה ראשונה וברורה מאליה היא, שאנו מקבלים כאן תמונה ובה מתוארים זמנים שבם לא צריך או לא חובה לטפל ולהשקיע. וכי ברור כי גם בזמנים הקשים ביותר, הכואבים ביותר בין בני זוג, גם בזמנים שבם נראה שאין כח ואין רצון ואף אין יכולת להשקיע, כדאי להשקיע; ולא רק כדאי אלא שאלה בדיוק הזמנים שחובה להשקיע, חובה לתת, על מנת לשמור על הגחלת שלא תיכבה.
בנוסף, האם קיים זמן שלא כדאי להשקיע בבן הזוג? האם יש מצב כזה? מצב כזה הוא בפירוש סוף החברות בין בני הזוג, סוף הקשר הריגשי ביניהם.
כולם יודעים, שבכל דבר, אם משקיעים, מקבלים תמורה. לעיתים, התמורה ביחס להשקעה היא גדולה. לעיתים, פחות. אך תמיד זו קיימת. אנו לא מדברים כאן על השקעה שעלולה ליפול. אנו מדברים על טיפוח. אם זו גינת ירק, חינוך לילד, נקיון הבית, קריאת ספר טוב, ספורט, מזון טוב, בריאות. אם נטפח את אלה, נקבל בחזרה. ככה גם ביחסים. בכל רגע ורגע, ההשקעה כדאית. אך כמו שאמרנו, לעיתים התמורה גדולה יותר. לפעמים אותה השקעה בזמנים שונים, תניב תמורות שונות. וכאן נכנסת הנקודה השניה. משדרים לנו במשפט הנ"ל, שכדאי לחכות לתקופה, בה התמורה תהיה גדולה יותר. גורמים לנו לחשוב, שלא כדאי להסתפק בתמורה קטנה, שכן פוטנציאל התמורה המוחזרת גדול יותר. אומרים לנו "אל תסתפקו במועט".
נקודה זעומה לכאורה בחשיבותה זו, מוכפלת עשרות מונים כשמדובר באוכלוסיה גדולה, בחברה של ממש. כך למשל, נוכל לראות ניצנים של התנהגות חברתית בגורמים המביאים לגירושין בין בני זוג.
בן הזוג הרוצה להתגרש, מתרץ, בעיקר בפני עצמו, את מעשיו ומחשבותיו שלו, בכך שלא כדאי לחכות לתמורה מבת הזוג, שכן, יהיה עליו לחכות או להשקיע. "אולי אוכל", כך יחשוב, "לקבל את מה שאני צריך תמורת פחות השקעה".
נקודה שלישית ואחרונה היא, תיאור והגדרת החבר שבה התעסקנו קודם לכן. המשפט מתאר זוגיות שאינה זוגיות על בסיס חברות אלא על בסיס של תן וקח, שמור לי ואשמור לך.
"אבל כך בדיוק נראים יחסים, בן הזוג הוא לא הורה שלי ואוהב אותי בתנאים מסויימים", יאמרו המתנגדים. וכך בדיוק נראית מערכת יחסים, כאשר מסתכלים עליה בדיעבד, כאשר מסכמים אותה בראשי פרקים, כאשר מתבוננים על התוצאות.
בעוד שזוגיות, בשורה התחתונה היא "אני צריך אותך שתמלאי חוסר אצלי ואני מוכן למלא חוסרים אצלך", על הזוגיות לנבוע ממקום אחר. זוגיות היא אינה עסק כלכלי. אין אנו יכולים לחיות עם אדם שנים רבות, לבנות בנין אמיתי, יסודי ומוצק, על בסיס זה בלבד.
מדוע?
אם היינו בונים מלכתחילה, יחסים של "תן וקח", היחסים שלנו היו הופכים לתחרות לא בריאה, למו"מ תמידי. קודם היינו מחכים שהיא תעשה משהו עבורינו ורק לאחר מכן, נגיב בעשייה מצידנו. "אם הוא לא סומך עלי, מדוע שאסמוך עליו?", "הוא לא מעריך את ההשקעה שלי בבית ובילדים. מדוע שאתן לו כל מה שמבקש?". דיונים מסוג זה, היו מתחוללים בנו ללא הרף.
נקודה שניה, אנו מפסידים חבר ומרוויחים אויב. ולא סתם אויב, אלא כזה שגר בביתנו. אחד שצופה עלינו ועל מעשינו, לראות את ההתקדמות והתרומה האישית שלנו ליחסים או לבית, אחד ששופט אותנו בהתמדה. החיים תחת זכוכית מגדלת.
נקודה שלישית, אנו יוצרים תחרות שאינה בריאה, תחרות שגורמת לנו להראות את חסרונותיו של השני, שבוודאי קיימים, איש לא יכחיש, אך אנו נראה אותם לילדים, לבן הזוג ובעיקר לעצמנו. זה לא יגמר רק בלהראות ובלהבליט את החסרונות אלא ימשיך בעיסוק בלתי פוסק, בחיפוש עמוק אל תוך מעמקי אופיו של בן הזוג, בבחינה אחר תכונות רעות ומידות צרות. המסלול חזרה ליחסים תקינים, לאחר הוכחות שכאלו, לאחר שמילים ומשפטים מסויימים נאמרו, הינה בגדר הבלתי אפשרי.
אם את או אתה הייתם מודעים לכך, שהמאפיינים הנמצאים בשלושת נקודות אלו, חיים בתוך בת או בן זוגנו, האם היינו שלמים עם מערכת יחסים זו? האם היינו מסכימים לכך? מובן שלא. כולנו היינו רוצים לחשוב שבת הזוג שלנו שם בשבילו ולא רק אם ניתן לה קודם, רק אם נספק את צרכיה לפני שתיתן היא.
אנו לא שוללים כאן את האסטרולוגיה, את המדע "האפל" יותר, הנסתר יותר. כלל לא. אנו יוצאים נגד מה שהוא מייצג והצורה שבה הוא מראה את הדברים. שכן, הדרך בה מוצגים הדברים, היא גם הלך המחשבה של כותבם. וזו הלך המחשבה שהלה מנסה להצמיח בנו, הקוראים.
לסיכום, יחסים תקינים ובריאים בין בני זוג, אינם יכולים להתקיים לאורך זמן על בסיס של יד רוחצת יד, שמור לי ואשמור לך, של סחר חליפין. הסיבה שבעל מכולת לא משקר ללקוחותיו ונותן להם לחם ישן, היא כי הוא רוצה שהם יחזרו, שיהיו לקוחות קבועים, שיספרו לאחרים על טיב הסחורה בחנות. הסיבה שבעל מפעל משלם שכר לעובדיו היא, שמשתלם לו לשלם להם משכורת כי אז יעבדו גם בחודש הבא. הסיבה שהעובדים מבצעים את המלאכה היא, שהם רוצים לעבוד גם בחודש הבא. לא פעם עובד שמודיעים לו שפוטר או שיודע כי הוא עוזב בחודש הבא, מקטין ומנמיך את האפקטיביות, את התועלתיות, מפסיק להיות זריז ובעל "ראש גדול". יחסים של סחר חליפין בין בני זוג, יגרום לחיפוש תמידי אחר הפירצה שמאפשרת קבלת דבר מה תמורת המעט ביותר שאפשר. במצב זה, יעלם הרצון "לעשות טוב" לשני, לגרום לה להיות מאושרת והרצון האגואיסטי ישלוט ביד רמה.
בסך הכל משפט קצר וסתום, מודעה קטנה בפינה נידחת בעיתון אך הכוונות...
נמרוד כץ חושב יותר מדי. לעיתים, עד זוב דם.
חיפוש אחר המשמעות של כל זה - כי זה מה שחשוב.
מציקים לי דברים בעולם הזה. צביעות של אנשים, הלך מחשבותיהם, דרכי מעשיהם. החלטתי לכתוב על זה.
nimrod.catz@gmail.com
חיפוש אחר המשמעות של כל זה - כי זה מה שחשוב.
מציקים לי דברים בעולם הזה. צביעות של אנשים, הלך מחשבותיהם, דרכי מעשיהם. החלטתי לכתוב על זה.
nimrod.catz@gmail.com
