לא אחת, כאשר אנו דנים במועד ניתוק או רכישת תושבות לצורך מס של יחיד כתושב ישראל או כתושב חוץ, אנו נדרשים לתת את הדעת גם לעניין מעמד התושבות של בן/ בת הזוג. שאלה זו מתחדדת נוכח עמדת רשות המיסים, לפיה מקום מרכז חייו של היחיד יקבע לפי מקום מרכז החיים של בני משפחתו הגרעינית ובעיקר בן הזוג ,וכי רק בנסיבות חריגות יוכר פיצול במעמד התושבות של בני זוג. נציין כי הפסיקה בישראל כבר הכירה בכך שאפשר ולבני זוג יהיו מרכזי חיים במקומות שונים ובהתאם לכך ייחשב כל אחד תושב מס במקום אחר (פס"ד גונן, פס"ד צייגר). ניתן אף למצוא עיגון לגישה לפיה, אין זהות הכרחית בתושבות המס של בני הזוג, גם בסעיפים מסוימים בחקיקה. להלן מספר דוגמאות:
§בתיקון 168, עם הרחבת המושג "תושב חוץ", התווספה חלופה של שני מבחנים מצטברים (כמותי ומהותי). בהתאם לחלופה זו, יחשב יחיד כ"תושב חוץ" מיום עזיבתו את ישראל אם שהה מחוץ לישראל במשך 183 יום לפחות במשך שתי שנות מס, ומרכז חייו נקבע מחוץ לישראל בשתי שנות המס שלאחר שנות המס האמורות. דהיינו, אם התקיימות התנאי הארבע שנתי, יחשב היחיד כתושב חוץ לצורך מס, גם בשנתיים הראשונות. זאת, אף אם בן זוגו נחשב בתקופה זו לתושב ישראל לצורך מס. בעניין זה, עולה שאלה נוספת - האם מועד ניתוק התושבות של בן הזוג השני יקבע לפי המועד שבו הצטרף לבן זוגו מחוץ לישראל, או לפי מבחנים אחרים המצויים בפקודה? בהקשר זה נזכיר כי בבריטניה, אשר מחילה מבחנים דומים למבחנים הקיימים בפקודת מ"ה בישראל לצורך קביעת תושבותו של היחיד, במקרה בו יחיד עוזב את המדינה לצורכי עבודה ב"משרה מלאה" במדינה אחרת והוא עומד בתנאים מצטברים (המנויים בחוזר מ"ה הבריטי), הוא יחשב כתושב חוץ, ללא קשר לעובדה שבן הזוג שלו נותר בבריטניה וממשיך להיחשב כתושב לצורך מס בבריטניה. יתרה מכך, כאשר בן הזוג מצטרף לבן זוגו מחוץ לבריטניה, כאמור, יראו גם אותו כתושב חוץ החל מהיום בו הצטרף לבן זוגו מחוץ לבריטניה (ובתנאי שהוא עומד בתנאים מצטברים המנויים בחוזר הבריטי), וזאת ללא קשר אם הוא עצמו מתעתד לעבוד מחוץ לבריטניה או לא.
§בתקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"), נקבעה חזקה משפטית לפיה יחיד שנשלח מטעם מדינת ישראל או מטעם מעביד ישראלי אחר (כמפורט בסעיף 1(א)(4) לפקודה) למדינה זרה, (להלן: "השליח"), יחשב כתושב ישראל על פי הדין הפנימי (זאת, בתנאי שיחסי עובד מעביד החלו כאשר היה השליח "תושב ישראל").
החזקה אינה חלה על בן הזוג של השליח שהעתיק את מרכז חייו לחו"ל בעקבות השליחות כאמור. כך, יתכן שבן הזוג יחשב כתושב חוץ, לעניין הדין הפנימי בישראל. כלומר, גם במצב זה, נראה כי אין חפיפה בין מעמד התושבות של השליח לבין מעמד התושבות של בן זוגו. לשם השוואה נזכיר, כי בקביעת יחידים כתושבי חוץ, בהתאם לאותן תקנות, כאשר מדובר בנציג דיפלומטי או פקיד
קונסולרי של מדינה זרה, שמגיע לשהות בישראל, במסגרת תפקיד רשמי ,יראו גם אותו וגם את בן זוגו וילדיו המתגוררים עימו כתושבי חוץ לכל דבר ועניין. מכאן שהמחוקק היה ער לסוגיית בני הזוג, ובחר שלא להחיל חזקת התושבות האמורה על בן זוגו של השליח.
נסכם ונאמר כי לדעתנו בעידן בו אנו מהווים חלק מכפר גלובאלי, בו מתרבות והולכות המשפחות שבהן בני זוג חיים במקומות שונים בעולם ומקיימים הלכה למעשה, חיים בוגרים ועצמאיים במובנים רבים, יש לאמץ פרשנות שתתאים את עצמה למציאות הכלכלית לפיה, אפשר שיהיה לבני הזוג מעמד שונה מבחינת התושבות לצורך מס. לכך חשיבות, בין היתר, כאשר עולה סוגיית ניתוק התא המשפחתי לצורך מס.
נכתב ע"י עו"ד לילך אשרוב רובין
