כשבני זוג מתגרשים הם מגישים לבית המשפט לענייני משפחה הסכם שנקרא הסכם גירושין. לאחר מכן הנישואים שלהם מסתיימים, וכל אחד מהם מתחיל בדף חדש וחיים חדשים ונפרדים זה מזה. נשמע שהליך גירושין הוא הליך פשוט, אך למעשה מדובר בדבר מורכב מאוד, שעלול ליצור סכסוך בין בני הזוג. אם לבני הזוג יש ילד, עליהם להחליט יחדיו על הסדרי ראיה ותשלום של מזונות ילדים, והם צריכים לנסות לנהל את ההליך באופן הטוב ביותר, כדי להקל על רגשותיו של הילד ולמנוע פגיעה שלו מההליך כולו.
ישנם מקרים בהם הפגיעה בילד בשיאו של הליך גירושין היא בלתי נמנעת. יש ילדים אשר מתקשים להתמודד עם הרעיון שההורים שלהם כבר לא יחד וקשה להם להיות מנותקים ורחוקים מאחד ההורים. כאשר זוג מתגרש, יש להחליט מי משניהם יקבל משמורת על הילד. ברוב המוחלט של המקרים, כאשר מדובר בילדים עד גיל 6, האם מקבלת את המשמורת, אלא אם כן היא אינה כשירה לגדל את הילד.
כשההחלטה מי מההורים מקבל משמורת כבר נפלה, האימא והאבא צריכים להחליט יחדיו על הסדרי ראיה. ההורים צריכים להחליט עד כמה יהיו קרובים ומה יהיה טיב היחסים של הילד עם ההורה הלא משמורן, וכמה פעמים הוא יוכל להיפגש עם הילד. הסדרי ראיה הם נושא שקשה להחליט עליו, אך באופן כללי חשוב להיות הוגנים עם ההורה הלא משמורן ולוודא כי תהיה לו אפשרות להיות דמות מרכזית בחייו של הילד. עם זאת, גילו של הילד משפיע על תכיפות ואורך הביקורים של ההורה הלא משמורן- ככל שהילד קטן יותר כך הביקורים קצרים יותר, כדי להפחית את הנתק בין הילד להורה המשמורן.
ההורה הלא משמורן צריך לשלם להורה המשמורן תשלום הנקרא מזונות ילדים. כאמור, ברוב המקרים האם מקבלת משמורת, ולכן האב הוא זה שישלם. מזונות ילדים הוא תשלום שנועד לעזור לאם הילד על ההוצאות שלה בעבור צרכיו של הילד (חינוך, בריאות, דיור ועוד), וחובה לשלם אותו עד שהילד בן 18. הורה שלא משלם נחשב כמבצע עבירה פלילית ויכולים להפעיל נגדו פעולות שונות, כאשר במקרים חמורים הוא יכול להישלח למאסר.
