הזוכה המאושר הפעם בסכום זה, בהגרלת הפרס הגדול של הדוד סאם, הוא צבא ההגנה לישראל. מה יעשה צה''ל בסכום העצום, שעשירית ממנו, שלושה מיליארד, תגיע אליו מידי שנה בלי תנאים מוקדמים. האם הצבא יתגלה כנידח, בלתי יעיל, כזה שרוב תקציבו מוקדש לתשלומי משכורת ולמימון פרוייקטים כושלים, או ישכיל להעלות תוכניות מוצלחות מול הסכנות הקטלניות האורבות למדינת ישראל.
המחקרים בנושא הזכייה בפרס הגדול מראים כי היא לא הטיבה עם רוב הזוכים, ולא עשתה אותם למאושרים יותר. להיפך, הם הסתבכו בצרות שונות ומשונות, שהפכו אותם לאומללים יותר מאשר בטרם הזכייה וקיצרו את חייהם. מי שבסופו של דבר זכו ליהנות מהזכייה, זכו לכך לרוב בדרך הקשה, לאחר שעברו מסלול ייסורים של למידה, שבו היה כפשע בינם לבין מותם, כתוצאה מחמדנות הסובבים אותם.
במקרה שלנו, מי שיעבור את מסלול הייסורים, עד הבשלת השימוש הנכון בכספי הסיוע, הוא האזרח הישראלי, שעלול למצוא את עצמו, מהר מכפי שחשב, מסובך במלחמה יקרה, שתגבה חלק ניכר מכספי הזכייה, עוד לפני שיתחיל ליהנות ממנה. מלחמה כזאת עומדת כבר כמעט בפתח, בעיתוי המתאים במדויק לתשלום 'דמי לימוד'.
אלופי המטכ''ל יושבים וחושבים בימים אלה מה לעשות עם הכסף הרב שנפל בחלקם. האם הצבא יצליח להעמיד תוכנית שנונה וקולחת, או שמא יתפור שמיכת טלאים שבה כל מערכת תתבע את חלקה ותקבל משהו, מבלי שבסופו של דבר תהיה תמונה כללית אחידה, חיובית ומרתקת.
לנוכח כישלונותיו החמורים של הצבא בשנים האחרונות במתן הביטחון השוטף למדינת ישראל, בשתי האינתיפאדות ובמלחמות עזה ולבנון, סביר שגם הפעם יצא הצבא עם תוכנית שתהיה מורכבת מפסיפס של הדרישות מצד הזרועות הצבאיות השונות, כאשר התמונה הכללית תידחק לשוליים.
דרושה תפילה לאל עליון על מנת שלא יסטה הצבא ויפול בפח התיפלות והשוליות, וכל הכספים שיקבל לא יספיקו לקניית קופסת התחמושת האחת לה הוא באמת זקוק. עליו מוטלת המשימה להציל את מהמדינה מאסון בטוח. בתנאי ה'קח ותן' של המשא ומתן המטכ''לי סביר מאד שהתקציב יוקדש לאפלייה מתקנת, ולא להיערכות למלחמה שתהיה כידוע שונה מקודמותיה ומול אויב מתעתע.
ניתן לארגן את סדר העדיפויות הצה''לי באמצעות דימוי המניפה, שצורתה היא כידוע כשל משולש הפוך. המוטות המחזיקים את המניפה לאורכה הן כוח האדם, כלי הנשק, המערכת הפוליטית ועוד. אך לכל מניפה יש גם עיטורי נוי לרוחבה.
דמו לנגד עיניכם את האזרח הישראלי מנפנף במניפת שלושים מיליארד הדולרים, משיב את רוחו ומתבונן בה. מה מופיע בקווי הרוחב שעל המניפה, בהנחה שכל אחד מהם מייצג מרכיב בהשקעותיו של צה''ל?
בתחתית המניפה, בנקודה בה אוחזת כף היד, נמצא הקשר בין הצבא לעם. זה קשר פנימי וערכי. מסיבה זאת ההשקעה הכספית בו היא הקטנה ביותר אך החשובה ביותר. צה''ל כיום, כמו מאז ומתמיד, הוא צבא מפולג מבחינה פוליטית בין דתיים וחילוניים, כיוון שעדיין לא הצליחו לאכוף בו את משמעת הלבוש האחיד. חלק מהחיילים משרתים בו כשעל ראשם כומתות בשלל צבעים, גדלים ועיטורים, שהביאו מהבית. כך אינו נראה צבא מסודר בתקן מערבי. תקן לבוש צבאי אחיד יעזור מאד ליצור צבא שבו נשמעים לפקודות. עלותם של כיפה צבאית אחידה, ופריטים דתיים אחידים נוספים שיחולקו לכל חייל מתגייס, היא נמוכה מאד יחסית, אך עשויה לתרום יותר מכל לחוסנו של הצבא.
ברצועת הרוחב השנייה של המניפה, בהשקעה הרבה יותר גדולה מבחינה כספית, אך עדיין במקום קרוב מאד מבחינה פיזית, נמצאת המלחמה בכנופיות הטרור. לפני שנים אחדות בלבד הטרור הצליח להכות במדינת ישראל בעוצמה רבה. ההפוגה בשנה האחרונה, יתכן בגלל תחושת הניצחון של האויב לאחר ההינתקות ומלחמת לבנון השנייה, גרמה לירידתו מראש סולם העדיפויות. המכה שהיכה הטרור פגעה בכל בית, שיתקה את האוכלוסייה, וגייסה רבבות רבות של אזרחים לתפקידי אבטחה במקום לפעילות יצרנית. הצבא חייב לתת את דעתו לפתרון בעיית הטרור לטווח ארוך. מדובר בתופעה שתמשיך להתקיים, ואף עשויה להתעצם לאורך זמן בצורת מגה טרור. יש להשקיע במלחמה בטרור משאבים רבים, אך בחוכמה רבה. בטרור בולט מאד המימד האנושי. יש להשקיע את המאמץ הכספי המירבי בהבנתו וניטרולו הפסיכולוגי של הטרוריסט. ניתן להביא בן אדם לעשות מרצונו דברים רבים בכסף מועט, ולא ניתן להביאו לכך בשום דרך אחרת.
ברצועת הרוחב השלישית של המניפה נמצאת המלחמה במיליציות בעזה ולבנון, שעיקר הסכנה בה היא מצד הרקטות קצרות הטווח. מאות אחדות של רקטות קאסם פרימיטיביות קיפלו צבא גדול וגרמו לנסיגה מרצועת עזה והינתקות ממנה. חוסר היכולת לתת מענה לרקטות קצרות הטווח במלחמת לבנון השנייה, גרם לקריסת תדמיתה המרתיעה של מדינת ישראל באזור. יתכן ומפתחים פיתרון הגנתי טכנולוגי לכך. יש להחיש את מלוא התקציבים להשלמת פיתרון זה, אך לא לסמוך רק עליו. יש לחשוב במקביל על פתרונות מיידיים וחלופיים. ניתן לעשות זאת באמצעות ניתוח מערכתי של כל התהליך המתרחש מיצור הרקטה ועד שיגורה, מציאת נקודת החולשה, ופגיעה חוזרת ונשנית בנקודה זאת.
ברצועת הרוחב הרביעית של המניפה נמצא העימות מול הצבא הסדיר של המדינות המקיפות אותנו. כיום מדובר בסוריה בעיקר. לכן מן הסתם שוב ישטוף את הרצועה הזאת, המורכבת בעיקר מחיילות היבשה, גל קיצוצים שעדיין יעניק תחושה של שולי ביטחון מנופחים. עלולה להיווצר כאן סכנה של היעדר תשוקה לעשייה ראויה לשמה, וחוסר נשמה. זאת השדרה המרכזית של הצבא, ויש לתת לה את מלוא תשומת הלב.
ברצועת הרוחב החמישית של המניפה נמצא העימות האפשרי מול המעצמה איראן. זה המעגל בטווח היותר גדול, ומידת ההשקעה הכספית בו היא כנראה הגדולה ביותר, במערכות נשק מתקדמות וארוכות טווח. דימוי המניפה מאפשר לזכור כי ההתכוננות לעימות האפשרי עם איראן היא נדבך נוסף ומשולב, ולא עולם בפני עצמו, המנותק מכל פעילות צבאית אחרת.
רצועת הרוחב השישית והאחרונה במניפה היא ההתכוננות של הצבא לשלום שלאחר ובין המלחמות. את היד האוחזת במניפה יחזקו פריצת דרך לתחומים חדשים כדוגמת החלל, שיתוף פעולה איכותי וערכי עם צבאות אחרים, ועמידה בחזית העשייה הכלכלית והחברתית, למשל מופת בתחום איכות הסביבה.
פעילות מושכלת בתחומים אלה תסייע לצה''ל שלא לחרוג ממסגרת כרטיס האשראי שקיבל. כשנותנים, קשה לסרב, וישראל לקחה את כול הסיוע שהציעה לה ארצות הברית, בלי שאמרה שהוא יותר מידי. לכן הנדיבות שהופגנה צריכה לשמש דוגמא לצעד איתן קדימה.
