עוד מרחוק יכולתי לראות קהל קפוא במקום סביב הרכבים המעוכים.. ריח חריף של דלק נישא באוויר וכל שנייה הייתה גורלית. זינקתי מהרכב בו נהגתי והדפתי לאחור אחד, אחד את האנשים ההמומים מהמראה. שניים מהם, שהצליחו להתאושש עזרו לי לחלץ את הפצוע ליד הנהגת. הנהגת בעצמה קצינה בחיל האוויר הייתה לחודה בין שברי הרכב וכל הניסיונות שלי לחלצה העלו חרס. עזבתי את המקום כאשר היגעה צוות חילוץ ממקצועי, אשר עמל שעות רבות כדי לייצב את מצבה. דקות ספורות בטרם השתחררתי שמתי בקשר על מותה של הקצינה.
היא אומנם לא בחיים אך מבטה מבקש חיים ילווה אותי כל חיי.
אותן עיניים חומות,
אותו שער, אותו מבט.
בזיכרון תמונות עולות
מתוך בלבול חושים מוחלט.
היית אולי רק נערה,
שבה פגשתי באקראי,
אך בי חוללת אז סערה,
אשר אזכור בכל חיי.
ברכב מרוסק קשות
שכבת פצועה וחבולה
ומסביב רק נמושות,
שלא זינקו להצלה.
דעי! - ניסיתי לעזור
להצילך הפעלתי כוח,
מותך חפר בנפש בור,
ממנו לא יכול לברוח.
בין כל אותם הזיכרונות,
רבים, כמו הכמתים על מצח,
בנסתרי נפשי טמונות,
עינייך החומות לנצח.
סופר, משורר, צייר ומגשר חברתי.
