נתן עיניו בו והפכו לגל עצמות-פרשת תזריע 

ערש"ק פר' תזריע, "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת ונראה אל הכהן.

נגע הצרעת, מופיעה בג' מקומות, האחד בגוף האדם, השני בבגד והשלישי בקירות הבית.

הקביעה בדבר היות הנגע, נגע, נעשה ע"י הכהן,  נכון יותר לומר רק בראיית הכהן את הנגע, הן להיותו נגע והן לסיום הנגיעות.

ענינה של צרעת, לענ"ד כל חולי, ענינו נפשי.עניינה של נפש הגורמת לחולי הצרעת, כדברי חז"ל, צרעת באה על דיבור לשון הרע.היינו מחלת הצרעת, המופיעה בעור האדם,  דיבור לשון הרע על האחר.

כידוע עורו של אדם מבטא הקשר בינו לבין הסביבה, לחי, לדומם ולמדבר.בהיות שינוי בהנהגת האדם כלפי סביבתו, יופיע הדבר בעורו של האדם. העור הינו ביטוי לפנימיות האדם, מופעי העור הינן מופע פנימיות האדם לסביבתו.

קביעת הצרעת, הינה אך ורק, למראה עיני הכהן, היינו רק הכהן בהתבוננותו יכול להכריז על האדם כנגוע, לכל ההשלכות הנובעות מכך.

הגמ' בסנהדרין, מספרת על רבי יוחנן שדרש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות, גדולות, ולהעמידן בשערי ירושלים, לגלגל אותו תלמיד, לא האמין שהדבר ייתכן.לימים מספרת הגמ' הפליג אותו תלמיד בים, ראה את מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות, שאל אותן למה אבנים אלו, ענו לו "עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים".

חזר התלמיד ואמר לרבי יוחנן, אמת דיברת, כך ראיתי.אמר לו רבי יוחנן ריקה, אם לא ראית לא האמנת? או' הגמ' נתן רבי יוחנן עיניו, היינו התבונן בו, ועשאו גל עצמות.

מסביר מוהר"ן.רבי יוחנן הביט באותו תלמיד, הבטתו של רבי יוחנן הינה הבטה לפנימיות, היינו הבטה המסירה החיצוניות וחושפת פנימיותו של אדם.בהסרת החיצוניות מתגלה מהותו של האדם, עצמיותו.בהסרת החיצוניות, מתגלה האמת, מתגלה מהותו הפנימית של אדם.התלמיד שללא ראייתו, אשר ראה בים, לא האמין, בכך גילה את עצמותו לרבי יוחנן.

מופע חיצוני באדם הינו ביטוי לפנימיותו.צרעת ענינה, כדלעיל, הוצאת הפנימיות לחוץ, הינה גלוי פנימיותו של האדם.פנימיות זו הינה רק ביכולתו של כהן, לראות ולקבוע את אי נגיעותה או נגיעותה.הכהן צריך שיראה בעיניו, כרבי יוחנן, ע"י ראיתו מגלה לאדם את עצמיותו, את תוכו/פנימיותו, הופכו לגל של עצמיות.

בהפטרת פרשת תזריע (אינה נקראת בשבת זו), מסופר על נעמן שר צבא ארם, אשר היה נגוע בצרעת.אלישע הורה לנעמן, ליטבול במימי הירדן, כך תוסר צרעתו.נעמן, ברב גאותו, מזלזל באלישע הנביא ואו' מה הוא הירדן, הרי ישנם נהרות גדולים הרבה יותר, נעמן, מסרב ליטבול.

לאחר שכנוע של נעמן ביכולתו של אלישע, חוזר וטובל, נרפא, מודה לאלישע ואף מקבל על עצמו שלא לעבוד לאלילים.

אלישע דרש מנעמן לחזור לעצמיותו, הדבר נעשה ע"י הקשבה לנביא, הסרת הבגדים/הכיסוי, חזרה לעצמיות.אכן נעמן חזר לעצמיותו וקיבל על עצמו שלא לעבוד אלילים.

אף משה רבינו, בבואו לדבר אם הקב"ה, הסיר המסווה מעל פניו, היינו חזר לעצמיותו.

ואז"ג

יה"ר וכולנו נהפוך לגל עצמות.

דויד לקס _אמת