חיקוי יהלום- המויסאנייט הסינתטי -בעין הגמולוגיה 

השמחה שקפצה על המדען ג'יימס האנאי James Hannay)) הייתה מוקדמת מדיי. הביטחון בו בישר בשנת 1880 על הצלחתו ליישם את תנאי הלחץ המאפשרים לייצר יהלומים בתנאי מעבדה, התפוגג כאשר התברר שהמוצר שהתקבל לא היה יהלום כלל וכלל. אולם, כידוע לכולנו, הכשלון לא ריפה את ידיהם של השואפים לגדל את האבן היקרה והנחשקת בעולם בתנאי מעבדה. בכתבה זו נרחיב את הדיבור על מחקריו של הכימאי זוכה פרס נובל - הנרי מויסאן (Henri Moissan), שזכה בהנצחת שמו על סוג מסוים של חיקויי יהלומים.

השנה הייתה 1893. במטאוריט שנחת בעמקי מכתש דיאבלדו שבאריזונה מצא החוקר מויסאן יהלומים זעירים ששכנו בעפרות נושאות ברזל. מויסאן הסיק, שהנוכחות של הברזל הכרחית לגידול יהלומים מלאכותיים. התובנה הייתה חשובה במיוחד, שכן החיוניות של נוכחות מתכות בתהליך יצירת היהלום הסינתטי היא הנדבך המאפשר גידול יהלומים בתנאי מעבדה עד עצם היום הזה (על כך נרחיב את הדיבור בכתבה שתתפרסם ב'היהלום' הבא). אולם, עד מהרה הבין מויסאן, שכדי לייצר יהלום בתנאי מעבדה עליו למצוא דרך להפיק את הלחץ המתאים (כיום אנחנו יודעים שאין די בלחץ, ודרושים גורמים נוספים שמויסאן לא הביא בחשבון). מכל מקום, עוד ועוד ניסויים גרמו לייצורו של חומר, שזוהה בטעות כיהלום. רק בשנת 1904 התבררה הטעות. החומר שייצר מויסאן התברר כסיליקון קרביד (Silicon Carbide - SiC)  הידוע לנו כיום כחיקוי יהלום בשם מויסאנייט. האבנים שהניב התהליך שייצר בתחילת דרכו היו שחורות, אטומות ובלתי אטרקטיביות לחלוטין. כיום אפשר לייצר סיליקון קרביד שקוף, כמעט חסר צבע ואטרקטיבי, היכול להיראות כיהלום המשמש לצורכי נוי. במאמר מוסגר נציין, שבמחקרים מקבילים פותחו פולימרים אחרים, שאחד מהם ידוע בשם קרבורונדום, שתכונותיו הפכו אותו לשימושי בתעשיות שונות.

עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 נמצא מויסאנייט טבעי במטאוריטים בלבד. ההופעות היו נדירות והכמויות קטנות. המויסאנייט הטבעי נחשב כחומר שמקורו בגורמי שמים, ושאינו נמצא בכדור הארץ. התיאוריה לא עמדה במבחן המציאות, שכן ב-1959 נמצאו באדמת קימברליט שבמכרה יהלומים ברפובליקת יאקוטיה (סיביר) כמויות קטנטנות של תכלילי מויסאנייט מיקרוסקופיים. מכל מקום, משעה שנמצא חומר בצורתו הטבעית, מחויבים אנו לכנות כל חומר זהה המיוצר בתנאי מעבדה בכינוי - סינתטי.

מויסאנייט סינתטי טהור הוא פולימר בעל מבנה קריסטלי עם קשרים קוולנטיים, הדומים לקשרים שביהלום. קשרים אלה מאפשרים למויסאנייט הסינתטי לעמוד בלחצים גבוהים. המויסאנייט הסינתטי הופיע בשוק בגרסה שקופה, כמעט חסרת צבע, בשנת 1998.

השונה והשווה

ננסה לצייד אתכם בכמה כלים גמולוגיים, המאפשרים להבחין בין החיקוי לבין הדבר האמיתי, כלומר - בין המויסאנייט הסינתטי ליהלום.

·        שבירת האור - המויסאנייט הסינתטי הוא חומר המתגבש בשיטה ההקסאגונאלית  ולכן הוא בעל שבירה כפולה של קרן האור - DR. לפיכך, כאשר מתבוננים באבן בהגדלות גבוהות רואים בכיוונים מסוימים הכפלה של מפגשי הפאות. תכונה זו מבדילה את המויסאנייט הסינתטי מהיהלום בצורה מיידית וודאית, שכן היהלום הוא בעל שבירה יחידה של קרן אור.

מקדם שבירת האור של  המויסאנייט הסינתטי הוא 2.648 - 2.691 (מעט יותר גבוה ממקדם השבירה של היהלום) וכמות ה'אש' (נפיצות - שבירת האור הלבן לצבעי הספקטרום) היא 0.104. תכונות אלה גורמות לנו לראות את האבן כבעלת החזרי אור חזקים ו'חיים';

·        קשיות בסולם מוה - קשיות החומר בסולם מוה היא 9.25. האבן מקבלת צחצוחים טובים ומעט שריטות. יחד עם זאת אנו עדים למפגשי פאות מעוגלים קמעה, בשונה ממפגשי הפאות החדים והישרים ביהלום;

·        עמידות בפני שריטות - רבים מהעוסקים בענפי היהלומים והתכשיטים (בייחוד צורפים ומשבצים) מנסים לזהות מויסאנייט סינתטי באמצעות עמידותו בשריטות. לכן שימו לב: ספיר, שדרגת קשיותו 9 אינו שורט את המויסאנייט הסינתטי. בכל מקרה יש לזכור: בדיקת קשיות היא בדיקה הורסת, ועל כן היא אסורה;

·        צבע - המויסאנייט הסינתטי כמעט חסר צבע. יש לו גוון צהבהב ירקרק המקביל לדירוג יהלומים בגוון J, K, L

במאמר הבא אמשיך בפרמטרים נוספים המבדילים בין יהלום ומויסאנייט:  צבע, משקל סגולי, פנים האבן (תכלילים)  ומוליכות. בנוסף למצב בשוק וקצת על הנרי מויסאן.

בנתיים, אתם מוזמנים לקרוא מאמרים נוספים בנושא באתר של המכון הגמולוגי