חוק פיצויים לנפגעי חיסון 

אף שמדובר בחוק משנת 1989 הוויכוח הציבורי לגבי יסודותיו שריר וקיים ואינו חולף מן העולם. החוק מדבר על סידרה של חיסונים ביניהם חיסון משולש (קרמת,צפדת, שעלת) וכן חיסון לגבי חצבת, חזרת ואדמת (ביחד או לחוד לכל מחלה), חיסון לגבי פוליו, דלקת קרום המוח וכן דלקת נגיפית מסוג בי. הרשימה איננה רשימה סגורה והיא כוללת כל חיסון אחר לפי סעיף 19 לפקודת בריאות העם 1940.

לכאורה אמור החיסון בפני מחלות כלשהן למנוע את תופעת המחלה או להפוך את האירוע לאירוע קל. ואולם לעתים מטעמים של ליקוי בתרכיב או רגישות מיוחדת של המתחסן נגרם עקב מתן החיסון נזק שעלול להיות נזק חמור לדוגמה חיסון בפני פוליו עלול לגרום לפוליו. וזכורה בהלת הפוליו- בעקבות גילוי הנגיף במי הביוב נערך מבצע חיסון מקיף של כל האוכלוסייה ומספר מתחסנים לקו בפוליו (באזור חדרה ועוד) ייתכן שבשל כך שהמדינה לא הקפידה על מעקב וקיום חיסון של כלל האוכלוסייה המדינה לקחה אחריות לגבי מי שחלה בשל האחריות הציבורית לבריאות האוכלוסייה- זהו הרקע הערכי לחוק זה. דיון בעניין היה בביהמ"ש העליון פרשת ג'והר אלטורי - תינוקת בת 4 חודשים, שלקתה בדלקת מח (ע"א 470/87 ג'והר אלטורי נגד מדינת ישראל, משרד הבריאות 24.8.93).

היתרון של החיסון הגורף הוא מניעת הפצת מגיפה. כאשר רוב מכריע של הציבור מחוסן בפני מחלה מסוימת מכונה הדבר "חיסון העדר" וגם אם יחלה מישהו המחלה לא תעבור הלאה. הטענה של הורים מסוימים שצוברת תאוצה לפיה אין מקום להתערב בתהליך הטבעי של תחלואת ילדים עומדת בניגוד מוחלט לתוצאות האפשריות של היעדר חיסון. הסיכוי לפתח סיבוכים עקב חיסון ילדים כמעט אפסי בעוד שהסיכון להיפגע במחלות ילדות (המדובר במחלות וירליות שיש איתן סיבוכים קשים) עולה לאין שיעור ופי כמה וכמה על הסיכון שבמתן החיסון.

אחרי החוק המפצה נפגעי חיסון - הוחק ב- 1992 חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס) וגם כאן, זכורה פרשה רועשת מאוד של בנק הדם בצרפת. המדינה ראתה עצמה אחראית לבנק הדם ותקינות מנות הדם המאושרות לעירוי היוצאות ממנו. מי שלקה באיידס עקב עירוי דם נגוע - זכאי לפיצוי (הדבר פגע בחולים שנזקקו לעירוי דם קבוע כגון חולי המופיליה). עדיין פתוחה הדרך להגיש תביעות נגד המוסד הרפואי בו ניתנה מנת הדם ואולם החוק נועד לחסוך בהליך הנדרש לכך (תביעה אזרחית ברשלנות) ככל שיש צורך בפיצוי מהיר (יחסית) הוא ניתן במסגרת החוק. כמובן שאם הנזק גדול יותר ניתן לתבוע בגין רשלנות רפואית.

ככלל, מרד של אזרחים שאינם מחסנים את ילדיהם הוא בהתרסה כנגד הוראות מחייבות ואולם אם תתפוס מגמה זו תאוצה ייתכן ונהיה עדים לשבירת עיקרון  "חיסון העדר" כאשר מספר הבלתי מחוסנים באוכלוסייה יעלה. טובת הפרט, כמו גם טובת הציבור, מחייבת גישה חיובית לנושא החיסונים שלהם לבד אחריות להארכת תוחלת החיים בעולם המערבי. החל מהכחדתה של מחלת האבעבועות השחורות (החיסון הראשון שהוא בבסיס כל תורת החיסון).

מעשה שהיה כך היה -  רופא אנגלי בשם אדוארד ג'נר (בשלהי המאה ה- 18) שם לב שחולבות שנדבקו באבעבועות בקר, שהיא מחלה קלה, לא חלו באבעבועות שחורות, כך גילה את החיסון בפני מחלת האבעבועות השחורות, מחלה שעברה מן העולם והייתה מן המגיפות הקטלניות ביותר בעבר, ובאומץ - הדביק באבעבועות הבקר ילד בן 8 ואח"כ הדביקו בנגיף האבעבועות השחורות והילד לא חלה.

בשעתו חוסנו הילדים נגד שחפת כיום לא מחסנים כנגד שחפת באופן רוטיני. עם השנים התפתחו חיסונים חדשים: צהבת איי, רוטה וירוס, פפילומה ועוד חיסונים מחיסונים שונים כשהעיקרי הוא חיסון נגד שפעת שניתן כל שנה מחדש לפי סוג השפעת הצפוי. חיסונים שכיחים שאין לגביהם שום מחלוקת הוא החיסון נגד טטנוס ומחסנים כיום גם נגד אבעבועות רוח. החיסונים נגד סוגי שפעת (שפעת העופות או שפעת חזירים שעוררה עד לא מזמן פניקה עולמית- גם בארץ) אף הם קיימים במידת יעילות כזו או אחרת. חיסונים נגד כולרה, טיפוס הבטן, דלקת מוח יפנית ניתנים לנוסעים לחו"ל במקומות בהם שכיחה אחת ממחלות אלה.

אין ספק שחיסון הוא הנשק היעיל נגד מגיפות ולמרות הסיכון שבצידו עדיין יש לבצעו כשהמדינה נוטלת אחריות נגד הסיכוי הזעיר להיפגעות ממתן החיסון.

עזרא שילוני עורך דין בחיפה ובכרמיאל  ונוטריון