ביקורת: "אמא-מה", בכורה בבית צבי ברמת גן -מחזה החושף את סודותיה הכמוסים של כל אם – קולח, מבדח, מרגש
מאת חיים נוי
"אמא-מה" הוא מחזה מבדר וקולח, מבדח ושנון, המורכב מאוסף מערכונים החושפים את סודותיה הכמוסים של כל אם.
הדר גלרון שכתבה וביימה את המחזה הצליחה ללהטט עם להקת השחקנים המוכשרת של בית צבי ברמת גן והתוצאה היא ערב מעניין, מרגש ומצחיק שאין בו אף רגע דל.
המחזה הייחודי הזה נכתב בסיוע גולשים באינטרנט ושחקניות ההצגה והוא חושף בפנינו את כל הרגעים הקטנים והגדולים הכרוכים בניהול חיי משפחה והורות. משלב ההיריון, הלידה , ההנקה, הנעורים, ההתבגרות הקשה והמאפיינים הייחודים למשפחות חילוניות ודתיות.
גם דמותו של האב , לא מקופחת והוא מככב ברוב האירועים שמתבטאים בגידול הילדים וחינוכם ולפעמים הוא מוצא עצמו בתפקיד האמא.
קסמה של ההצגה הוא בכך שהיא אסופה של אירועים, תמונות ומערכונים, המרכיבים את הפסיפס הזה ששמו חיי משפחה, בגיל ובעצב, ברגעים הקשים ובימי האושר. צער גידול בנות (ובנים) והפכים הקטנים שעושים את החיים שלנו לאותו סרט אחד ארוך שאף יוצר אינו מצליח לחקותו.
הלני דגן היא שחקנית מוכשרת ששועטת בצורה מעוררת הערצה על פני מגוון דמויות של נשים. מיוחד ומוצלח הוא הקטע שבו היא מגלמת שדכנית המגיעה להציע שידוך לאישה חרדית. קטלוג החתנים הוא אלבום של דינוזאורים ומגוון החתנים בפוטנציה הוא משעשע ומבדח. הלני היא מקצועית , תוססת ומשחקה –מצוין.
ויטה חולודני, בעיקר כאישה החרדית, משחקת יפה מאוד ומצליחה להעביר את הבעיות המיוחדות למגזר הזה ולאופי המורכב של גידול המשפחה הדתית, מרובת הילדים ומעוטת האמצעים. לויטה כשרון משחק נהדר .
אביאל שיליאן מגלם מגוון גברים ואבות ומצליח להיכנס לאופי של כל דמות בצורה מצוינת. הוא מצחיק במיוחד באפיון החתנים במגזר הדתי ועוד יותר כמדריך ההנקה, תחום נוסף שבו ייתכן והמין הזכרי מנסה לתפוס מקום, לצד הדולות, תומכי הלידה. משחקו משובח במיוחד.
יעל נחום מצוינת בתפקידי נערות ונשים צעירות וכישרונה כזמרת מקצועית בא לידי ביטוי בשיר הסיום המרגש והנפלא בביצועה.
השיר ילד שלי הולחן בידי בועז שרעבי.
מאי שרים היא נפלאה ומשחקה מעורר הערצה במגוון תפקידיה.
גילי פרי מוצלחת ומגישה משחק נהדר ותואם לדמויות שהיא מייצגת.
סמדר זוהר היא שחקנית מצוינת והיא מגלמת בצורה יוצאת מן הכלל שלל דמויות.
מורן זפרני היא טובה מאוד וכשרונית. היא מוצלחת במיוחד בדמות האימא שמוכנה לבוא בכל עת לעזרת בתה המפונקת. למרות שהמערכון הזה מורכב מבדיחה וותיקה, עדיין הוא מצחיק ואפילו מרגש.
התלבושות של ענבר שפירא הן מוצלחות ויפות. נעליה התכולות של הלני הן יפות במיוחד. חבל רק שלגרבונים של מורן יש חורים בבוהן ובעקב, כאשר היא חולצת נעליה.
התאורה של דולב ציגל היא נאותה וראויה.
התפאורה של נגה בן ישע היא מינימאלית אבל מוצלחת ומורכבת מאוסף לבנים ענקיות המורכבות כל פעם לצורך הסצנות. המוזיקה של איתן גינזבורג היא נעימה מאוד. הכוריאוגרפיה של עומר זמרי היא מוצלחת ויפה מאוד.
מה שקצת צורם הוא שימוש לקוי בשפה העברית ואין המדובר במילות סלנג האמורות לייצג את הדור הצעיר. כך, למשל, חוזרים השחקנים ושוגים בשמות הימים והתאריכים כמו "שני לתשיעי", "שלישי באפריל" במקום שלושה באפריל או השניים בספטמבר. "שתי קווים" במקום שני קווים (במקלון לבדיקת הריון).
"אמא מה" הוא מופע קל ומהנה שאין לו יומרות רבות וזוהי הייחודיות שלו וסוד קסמו.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
