התנצלות או הכאה על חטא 

6 אפריל 2011

התנצלות או הכאה על חטא

ובכן, גולדסטון חזר בו.  לכאורה ניתקף גולדסטון בעווית מחשבה-שניה ושינה את טעמו.  הנה, ישראל אינה יותר "פושעת מלחמה" והדו"ח בחתימתו הטוען כך אפשר כי הינו שגוי מעיקרו.

אנו נוטים לאמר כי "מודה ועוזב ירוחם" ואכן כך אמור להיות, אך האם גולדסטון אכן מודה ועוזב?  דבריו אינם מעודדים סוג זה של מחשבה.  גולדסטון מנסה ליצור את הרושם כי הובל באף והוטעה להאמין בסיפורי הבדים של אירגוני השמאל הישראלים והפלשתינים עקב חוסר שיתוף פעולה של ישראל עמו.  האם כך אכן הווה?

האם אדם שכל חייו עסק במשפט ושפיטה לא אמור היה לדעת כי הדו"ח שבחתימתו הינו פגום מעיקרו, עם או ללא שיתוף פעולה ישראלי, באשר מביא צד אחד בלבד של ההתרחשויות ודווקא הצד האמון על שקרים בוטים כנגד מדינת ישראל, על מנת להכפישה ולהשית עליה דה-לגיטימציה בינלאומית, אלו הם האירגונים החוץ פרלמנטרים הישראלים.

האם אין כאן יותר מאבק של רצון לקחת נקם ממדינת ישראל על ש"פגעה בכבודו" וסרבה לשתף עמו פעולה בפעילות הוועדה בראשותו?  האם יש מי המשווה בנפשו כי גולדסטון לא היה מודע לאותו קן צפעונים אנטישמי אשר איכלס את הוועדה בראשותו?  אדם חייב להיות תמים עד טיפשות, או שטוף כוונות זדון על מנת להתנהל כפי שהתנהל גולדסטון, וטיפש הוא לא.  ובאם כך, וניראה שכך, הרי גולדסטון היה מודע מלמפרע למופרכותו של הדו"ח שחיבר ובכל זאת חיברו, חתמו והפיצו.

גולדסטון, למרות טיעוניו המתחסדים היום אודות פרטים חדשים אשר נודעו לו, לא יודע היום דבר שלא ידע כבר אז.  ממשלת ישראל לא שיתפה עמו פעולה ובדין, אך העבירה לו אז כמויות ענק של מסמכים המוכיחים לחימה הוגנת, הכוללים כשלים מקומיים מתבקשים בלחימה (עד כמה שמלחמה יכולה להיות הוגנת), כנגד צד התוקף אזרחים משך שנים למול צד אשר יצא למלחמת הגנה על אזרחיו.  מעשה פלאים, כל טיעוני הצד הישראלי ניברשו בבוז הצידה על הסף כבר אז ורק הצד הפלשתיני קיבל גיבוי למצער גורף בדו"ח.   אכן, בשפה רפה מילמל גולדסטון בדו"ח כי גם לחמאס ישנו חלק בפעילות המלחמתית הניפשעת אך הדו"ח אינו מותיר כל ספק מי הוא לדעתו של גולדסטון וציוותו פושע המלחמה הנורא.

האם גולדסטון בחרטתו כעת בא להגן על שמו הטוב עבור ההיסטוריה או שמא אכן גורל ישראל והצדק נגע בו?  אפשר כי זאת לא נדע.

לכן, ככל שנתונה הערכתנו אל שינוי הלב של השופט גולדסטון הרי שהלה אינו צריך להתנצל, אלא להכות על חטא וההבדל אינו סמנטי גרידא.  אדם מתנצל על טעות בתום לב.  אדם מכה על חטא בעבור חטא שחטא בזדון..  גולדסטון צריך להכות על חטא.  מבחנו כעת של השופט יהיה במאמציו לבטל באופן רשמי את מסקנות הדו"ח שהועברו לידי האו"ם.  אפשר כי לא יצא נישכר, אך חובתו לתת כתף, להסב ולגמוז ניזקי הדו"ח ככל שביכולתו.

בארצנו, כותבים רבים יוצאים בתרועות על כי גולדסטון צריך להתנצל על מעשיו.  מדוע להתנצל? האם בוועדת החקירה לדו"ח ישבו עשרות טיפשים שלא היחה להם מושג ירוק את אשר הם כותבים?  הללו, רובם אנטישמים ידועים עם קבלות, כתבו את שכתבו בידיעה ברורה כי כל שכותבים בשקר יסודו באשר כאמור ברשו את טיעוני הישראלים ודבקו באורח גורף בטיעוני הצד השני בכוונה תחילה ובידיעה ברורה.  ולכן, עלינו לחדול משימוש במונח המרוכך והמפנק "התנצלות", זו אינה מתאימה כאן.  קיים הצורך בהכאה על חטא באשר בוצע כאן חטא הלעומתיות, השקר והצדיה.

אותו 'כעין ליטוף אוהד', אנו שומעים מכותבים ישראלים באשר ל'משנאי החינם בנינו' מהאירגונים החוץ פרלמנטרים הישראלים אשר בידיעה ברורה ובכוונת מכוון, שיקרו, סילפו וכיזבו באשר ל"פשעי המלחמה" של ישראל.  שאם לא כך, הכיצד אותה שד משחת, שוטם ישראל מושבע, ההיא נעמי חזן העומדת בראש קרן השיטנה הפנים יהודית הגדולה ביותר שקמה לישראל בעת החדשה, הלא היא "הקרן לישראל חדשה", הכיצד ידעה "הנביאה" חזן ביום השני ללחימה במבצע עופרת יצוקה כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה תוך כדי לחימה?

לא נבואה ולא חזיונות שוא הציפו את מוחה המתמקמק של אותה זדה חזן ועוזריה אלא כוונת מכוון להכפשה בוטה של מדינתה אשר יצאה להגן על שלום אזרחיה (כולל לצערנו היא עצמה), כנגד הזדים מהעבר השני של הגבול.  חזן ואירגונה חפצו לתקוע עוד מסמר בארון המתים (לתקוותם) של מדינת ישראל ותו לא.

גם איסוף "המידע" השיקרי מהפלסתינים באורח חד צדדי והעברתו לידי גולדסטון מראה על כוונת היזק ברורה.  מן הדין הוא לחקור ולתור אחר האמת משני הצדדים לסכסוך, כך פועל מתווך הוגן אך אנו כידוע אין עסקינן במתווך הוגן אלא ב"קרן לפלשתין חדשה" שתקום על חורבות מדינת ישראל.  דיצתם של אירגוני השיטנה הישראלים לאסוף אינפורמציה שיקרית בעליל מצד אחד בלבד מוכיחה רצון עז להכפיש, ליצור דה לגיטימציה, ליצור דמוניזציה למדינת ישראל ובכוונת מכוון ברורה.

ולכן עלינו לחדול מתחנונינו לאותם אירגונים נימבזים וקרן הסחי של חזן להתנצל.  עליהם להכות על חטא, לקרוע בגדיהם, לחגור שק, לפזר אפר על ראשם ולצעוד בכיכר העיר תוך שמכים על חזם – עווינו פשענו.

בל נישגה באשליות, הם לא ייתנצלו בפנינו ובוודאי שלא יכו על חטא.  אנשים ניקלים אלו שטופים בחטא היוהרה.  לגבי דידם הם לעולם אינם טועים, לטעמם הריהם מורמים מעם והאלים כידוע לעולם צודקים.  אנו, בני התמותה (והתמוטה), אנו הטועים באשר מעזים אנו לדרוש מהם הכאה על חטא.  הם כבר ישלפו נימוקי נימוקים באשר לפועלם הניפשע ויצדיקו בכל הדרכים הנכלוליות הידועות להם כה היטב, הצדקות מנומקות להלל, בדבר פועלם הבוגדני  "הנכון".

ומכאן בולטת עוד יותר טעותה של ממשלת ישראל אשר טירפדה בעווית "נאורות" והתיפיפות את חקירת אירגוני השיטנה בתוכנו. אנו שוב ושוב שוגים באשליות כי המנהלים עניננו הינם ניבחרינו וממשלתנו, לא מניה ולא מקצתה.  את עניני מדינת ישראל מנהלים 'משנאי החינם בנינו' מהתקשורת, מעמותות השיטנה, ממערכת המשפט, מהאקדמיה, לא אנו, לא הציבור, לא העם.  אנו נאכל עוד מרורים רבים, יגון דאבה ושכול, מידי עמותות השטנה הישראליות, מ'משנאי החינם בינינו'.  הם ימשיכו להטיל מימיהם על ראשינו מהמקפצה ואנו, שוב ושוב ניטען כי אך גשם נדבות הוא היורד על ראשינו.

ולסיום והחשוב מכל.  קל ונוח ואף אופנתי להפנות אצבע מאשימה לעבר "השופט" גולדסטון, אך אנו מכים בכך את השליח, אנו מחפשים את פתרון בעיית האירגונים האוטו-אנטישמיות בנינו מתחת לפנס בעודה שורה בחשכה המהבילה.  לא היה קיום לאירגוני השיטנה החוץ-פרלמנטרים בנינו, המהווים סכנה אסטרטגית לקיומה של ישראל באשר מעצימים לרמה מפלצתית את דה-הלגיטימציה של ישראל בעולם, לולי תמיכה גורפת בהם, ללא תנאי וסייג, של בית המשפט העליון והבג"ץ המהווים ראש כנופיה לשם פשע. 

בל ניטעה, שפיטה המקעקעת ביודעין ובכוונת מכוון את סיכויי קיומה של מדינת ישראל מטעמים של אג'נדה פוליטית צרה ונזקנית בידי כנופיית השופטים בעליון, הינה פשע לפי ספר החוקים הדמוקרטי של מדינת ישראל.  ושוב בל נוטעה, קיימות פסיקות נאותות בענינים שוליים של בית משפט זה הבאות לכסות על הטיה חריפה ולעומתית כנגד הלאום היהודי בארץ ישראל, שהרי "גם שעון מקולקל מראה השעה המדוייקת פעמיים ביום".  ללא הבג"ץ לא היה קיום לאירגונים השוטמים, אלו "ידידי בית הבג"ץ", הם היו נעלמים כדומן טיוב בקרקע חרבה.  בכך שאנו מנציחים את התנהלותו ה"קוזה-נוסטרית" של בית המשפט העליון, יחדיו עם נכלולי ה"משפטיזציה" ו"הכל שפיט" שלו, אנו, במו ידינו ממיטים חורבן על ראשינו.  ועל כך נאמר: "חמור אוכל קש" ודי לחכימה ברמיזה.

אהרון רול