השתלת כרעיים או ביטוח השתלות 

לאחרונה, כתוצאה ישירה מאובדן האמון במערכת הבריאות הציבורית בארץ, זוכים סוכני חברות הביטוח וחברות הביטוח לעדנה ע"י מכירת  ביטוחי בריאות פרטיים בהיקפים  של מיליוני שקלים לציבור הרחב.

אחד המגונים, הנפוצים הנמכר לציבור, הינו כיסוי למקרה השתלת איברים בחו"ל.  המכירות בביטוח מסוג זה נובעת ממחסור חמור באיברים זמינים להשתלה הביטוח הפרטי כפי שהוא מוצג ומפורסם, נועד לתת פתרון לסוגיה זו ע"י מתן סכום כסף למבוטח לשם מימון ההשתלה בחו"ל. האמנם?

עפ"י החוק בישראל והוראות המפקח על הביטוח מיום 14.01.09 חייבות חברות הביטוח בטרם מתן תמורה למבוטח, לבחון האם ההשתלה בוצעה בהתאם להוראות החוק.

לפיכך, נשאלת השאלה האם תשלומי הביטוח החודשיים שאנו משלמים לאורך שנים אכן מגינים בפועל על משפחתנו במקרה אסון - או שמא, מדובר בעסקה העומדת על כרעי תרנגולת  ולהבטחות הסוכנים וחברות

הביטוח ,בעת המכירה אין שום בסיס.

לסוגיה זו נדרשה לאחרונה כב' שופטת בית משפט השלום בתל-אביב יעל אחימן במקרה בו  מבוטח שנאלץ לעבור השתלת כליה בחו"ל וביקש לקבל פיצוי או החזר הוצאות ההשתלה מחברת הביטוח הפניקס בה היה מבוטח, בסך של כ- 215 אלף ש"ח ...

חברת הביטוח טענה להגנתה  כי קיים חשש סביר לסחר באיברים, ולפיכך זוהי עבירה   עפ"י חוק השתלות איברים'  ולכן מנועה בחוק למתן שיפוי או פיצוי למבוטח . טענתו של המבוטח כי תרומת הכליה בוצעה  ע"י תורם אלטרואיסט אינה אמיתית ולא עלה בידו של המבוטח להוכיח כי ההשתלה עומדת בדרישות החוק וקיים חשד כי מדובר בהשתלה שמקורה בסחר איברים.

כב' השופטת יעל אחימן שישבה בדין, קבעה, כי רף ההוכחה לעניין זה צריך לשקף את השקפת המחוקק הישראלי השולל באופן מוחלט סחר באיברים וכי צריך להציג תשתית ראייתית לכאורה לקיומה של השתלה אלטרואיסטית ובנושא מסלולי הפיצוי והשיפוי חובתה של חברת הביטוח על פי הוראות המפקח על הביטוח, חלה ללא אבחנה, הן על שיפוי הוצאות שנעשו והן על פיצוי ללא הוכחת עלות.

לעניין חוקיות ההשתלה במקרה זה קבעה השופטת בהחלטתה כי האלמנטים להוכחה במצטבר הינם: 1) כי ההשתלה נעשתה עפ"י הדין החל במדינה המבצעת, 2) כי מתקיימות הוראות החוק לעניין האיסור בסחר אברים  בו נקבע, בין היתר, כי אדם לא יקבל תמורה בעבור איבר שניטל מגופו ולא ייתן אדם תמורה בעבור איבר שהושתל בגופו או בגופו של אדם אחר או המיועד להשתלה .

עוד ציינה כב' השופטת אחימן בפס"ד כי ארגון הבריאות העולמי פרסם, עוד בשנת 1987, הצהרה ולפיה סחר איברים בין אנשים חיים, עומד בסתירה לזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, לאמנה הבינ"ל של זכויות האדם ולוח חוקת הארגון.   לכן חברה מתוקנת צריכה להיאבק בכל האמצעים בסחר אברים, גם כאלה הנעשים בתחומה וגם כאלה שאזרחיה מבצעים מחוץ לגבולותיה.

לכן הוסיפה השופטת בדחותה את התביעה  כי איננה סבורה ששופט, הנאמן למצפונו, יכול לחיות בשלום עם מהלך ההשתלה כפי שבוצע ע"י  התובע ועצימת  עיניים ע"י בית המשפט.

ואילו אנו היועצים בחברות ייעוץ פנסיוני האמונים ,בין היתר, על בדיקת תשלומים לחברות הביטוח, מקשים ומעלים את השאלות הבאות:

1. האם ייתכן מצב בו הסוכנים ונציגי המכירות של חברות הביטוח מבטיחים לציבור כיסויים ביטוחיים שאין להם שום בסיס - ובעת מקרה ידחו את תביעת המבוטח.

2.האם הפיקוח על הביטוח צריך לבדוק את הגילוי הנאות המבוצע בפועל בפגישות המכירה של הסוכנים בדבר הכדאיות לתשלומי ביטוח חודשיים לאורך עשרות שנים ?

3.הראוי שהמפקח על הביטוח יפרסם הוראה על חובה של פירוט תגמולי הביטוח בתכניות לביטוח בריאות ובעיקר פירוט הסייגים והוראות החוק בהם לא יתקבלו תגמולי הביטוח, במסמך גילוי נאות  שיימסר ללקוח עוד בפגישת המכירה טרם רכישת הביטוח?

ואולי מן הראוי היה במקרה זה לברר במסגרת בית המשפט את שהובטח ללקוח ע"י הסוכן, לרבות  אחריות חברת הביטוח במקרה והסוכן שהינו שלוחה של חברת הביטוח הבטיח כיסוי שונה למבוטחים בעת המכירה והאם קיימת כאן עילה לתביעה ייצוגית של כלל המבוטחים בנושאים אלה?

תא"ק 19884-01-10