רשלנות רפואית עיניים - איבוד הראיה בעקבות ניתוח לייזר 

מר דיראוי עבר ניתוח בעיניו, אשר נועד לטפל בקוצר הראייה ממנו סבל לאורך שנים רבות. בעקבות הניתוח האמור, אשר נערך במרפאה לניתוחי לייזר בקרנית, איבד המטופל את יכולת הראייה בעינו שמאלית בעקבות דימום ברשתית העין. בגין נזקים אלו הוגשה על ידו תביעת רשלנות רפואית עיניים כנגד המוסד הרפואי האמור. לא למותר לציין כי במסגרת ניתוח הלייזר שבוצע בתובע משוגרות קרני לייזר לקרנית העין וכתוצאה מכך מוסרות שכבות משטח הקרנית, המשנות את צורתה (כך שהיא הופכת לקמורה יותר). ודוק, השאלה העיקרית בה עסק בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו נגעה לעצם העובדה שהדימום ממנו סבל התובע היה, למעשה, ברשתית (הממוקמת בחלקה האחורי של העין) ולא בקרנית, היא האיזור בו בוצע הניתוח.

הנה כי כן, אם נתרגם את השאלה העובדתית שהעסיקה את בית המשפט בתביעת רשלנות רפואית עיניים דנן, כאמור, לשאלה משפטית, הרי שעיקר המחלוקת הייתה סביב הקשר הסיבתי שבין ניתוח הלייזר בקרנית לבין הדימום שארע לניזוק ברשתית. בית המשפט המחוזי פסק כי בני אדם הסובלים מבעיה רפואית חמורה של קוצר הראייה, עלולים לאבד את ראייתם כתוצאה מדימום ברשתית העין. אשר על כן, ייתכן כי הדימום בעינו של התובע לא נבע מרשלנות רפואית עיניים במהלך ביצוע הניתוח, אלא נגרם כתוצאה מקוצר הראייה שאפיין את התובע לאורך שנים רבות.

בית המשפט קרא את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לפיתחו על ידי המומחים הרפואיים ושמע את עדותיהם הסותרות באשר לגורם שהביא לאובדן ראייתו של התובע. בראשית קביעתו, מציין בית המשפט כי הוא מודע לעובדה שהניסיון הרפואי בניתוחי לייזר בעיניים הינו קצר והידע הנצבר בתחום זה עד למועד מתן פסק הדין, הינו חסר. על פי נתונים סטטיסטיים שהוצגו במסגרת ניהול תביעת רשלנות רפואית עיניים דנן, עולה כי הסיכוי שאדם שסובל מקוצר ראייה (מאותו סוג של התובע) יחווה במהלך חייו דימום ברשתית, עומד על כשמונה אחוזים.

בהתחשב בנתון הסטטיסטי האמור ולאחר שבית המשפט משקלל את גילו הצעיר של התובע, הוא קובע כי ההסתברות שדימום ברשתית יתרחש במועד בו הוא ארע בפועל, עומד על עשירית האחוז, לכל היותר. לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה דנן מתקיים קשר סיבתי בין רשלנות רפואית עיניים לבין איבוד היכולת של המטופל לראות בעינו השמאלית. לא זו אף זו, בית המשפט אף פוסק כי ניתן להצביע על הקשר הסיבתי האמור, אף בשל אופיו של ניתוח הלייזר, אשר יוצר לחצים על העין ועלול לגרום לדימום ברשתית.

עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה כלפי התובע את עיקרון ההסכמה מדעת. ודוק, הצוות הרפואי של הנבעת לא הסביר לתובע אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח הלייזר ואף לא ציין בפניו את הסיכון המוגבר שמתקיים בעניינם של קצרי ראייה כדוגמתו. על כן, לאור העובדה כי עסקינן בניתוח אלקטיבי, שאינו נועד להציל חיים ולא הייתה כל דחיפות בביצועו, הייתה מוטלת על הצוות הרפואי חובה מוגברת לפרוס בפני התובע את כל הפרטים הרלוונטיים, כאמור, ולקבל את הסכמתו המושכלת לעריכת הניתוח. סך הפיצוי שנפסק לתובע עמד על כחצי מיליון שקלים, כאשר, בהמשך, בית המשפט העליון אף דחה את ערעורה של הנתבעת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי.