המקרה שאספר עליו הוא מקרה של אישה בת 38 שהייתה מעורבת בתאונת דרכים בדרכה לפגישת עבודה, שבה רכבה החליק ופגע במעקה הבטיחות. האשה שהייתה חגורה פונתה לבית החולים באמבולנס, צולמה בחדר מיון ושוחררה לביתה כעבור מספר שעות. לאחר יומיים פנתה האישה בשנית לחדר מיון, והחלה מתלוננת על כאבים עזים בכל הגוף. הצוות שבדק אותה לא אבחן שום בעיה אורטופדית או נוירולוגית והיא שוחררה לביתה.
מאחר והחלה סובלת מכאבים עזים לא שבה האישה למקום עבודתה, ולאחר 3 חודשי מחלה, פוטרה כאשר נאמר לה שתוחזר לעבודתה בתנאים בהם הועסקה ברגע שתשוב לקו הבריאות.
כעבור 4 חודשים ממועד התאונה אושפזה האישה במחלקת שיקום באחד מבתי החולים בצפון. מאחר וסבלה מכאבים עזים, לא שיתפה האישה פעולה עם רופאיה, וברוב הזמן סירבה לקום מכסא הגלגלים עמו התניידה. מנהל המחלקה שבדק אותה הטיח בה באחד מביקוריו כי היא מתחזה וכל מטרתה הינה "להוציא כסף מהביטוח". ביום השמיני לאשפוזה ויום טרם שחרורה בוצעה לאישה בדיקת CT לבקשת בעלה, וכדי לראות אם יש "קליטה" כלשהי אשר תראה שיש סיבה פתולוגית למצבה.
כאשר התקבל הפענוח של הבדיקה מהרדיולוג התורן, מנהל המחלקה כבר שינה את גישתו כלפיה. הפענוח הראה כי לאישה "קליטות" רבות בעלות פיזור לכל גופה של האישה ולמעשה מדובר ב-CRPS, תסמונת כאב כרוני - מחלה שלרוב, אינה ניתנת לטיפול והחולים בה למעשה חשים כאב עז בכל תזוזה קלה.
בעקבות הכאב הבלתי פוסק אושפזה האישה אף במחלקה פסיכיאטרית בעקבות ניסיון התאבדות שלא צלח ולמעשה מאז התאונה היא יוצאת ונכנסת למוסדות אשפוז לעיתים לטובת שיקומה הפיזי ולעיתים לטובת שיקומה הנפשי, שניהם ללא כל הצלחה.
מאחר האישה הייתה בדרך לפגישת עבודה מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה על כל המשתמע ממנה.
בניגוד לתאונת דרכים רגילה שאיננה תאונת עבודה, במקרה זה לא ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיקבע אם יש או אין לאישה נכות, אלא האישה מחוייבת לפנות למוסד לביטוח לאומי לשם קביעת נכות (או לוותר על טענת הנכות), כאשר הקביעה מחייבת ולרוב לא ניתן יהיה לסטות ממנה, לטובה או לרעה.
בעקבות התאונה הוגשה תביעה לבית משפט השלום כנגד חברת הביטוח שביטחה את רכבה של האישה בביטוח חובה. מאחר והאישה אושפזה חודשים רבים, כאשר בעלה נאלץ לטפל בשלושת ילדיהם (כולל בן הסובל משיתוק מוחין), מצבה כלכלי של המשפחה החל להתדרדר במהירות מאחר וכל הכנסת הבעל נועדה לשם הטבת מצבה של האישה, וכשברור שמשכורתה של האישה חסרה אף היא.
בניגוד לתביעות נזיקיות אחרות (אשר בהן הפיצוי אינו מובטח), בתאונת דרכים קיים מנגנון פיצוי שנועד לפצות את הנפגע ובני משפחתו, טרם סיום ההליך, כאשר בסופו יתבצע קיזוז של התשלומים ששולמו מסך הפיצוי שנפסק.ההסדר נקרא תשלום תכוף.
ברמת העיקרון יתכן אף מקרה שבו הנפגע ייאלץ להחזיר חלק מהתשלומים ששולמו לו, אך לרוב השופט שמודע לסכומים שהועברו, פוסק מעבר להם לשם מניעת מצב של השבה.
מאחר וחברת הביטוח לא ראתה כל מקום לשלם את ההוצאות הרבות של המשפחה ומאחר וסברה כי מדובר בהגזמה פרועה מצידי, נקבע דיון בהשתתפות האישה ובעלה. האישה שהגיעה בכסא גלגלים בשל מצבה גרמה לעויינות אצל השופט שסירב להבין את הקשר בין תסמונת הכאב ממנה סבלה (ושצוינה על ידי מומחים רבים כנגזרת מהתאונה), לתאונה הקלה (לכאורה) אותה עברה, וקבע כי אין מקום לפסוק תשלום תכוף חודשי או חד פעמי בתיק.
במקביל נבדקה האישה על ידי המוסד לביטוח לאומי שפסק לה נכות זמנית בגובה 100% מיום התאונה ולמשך שנה וחצי (שנה לעבר וחצי שנה לעתיד), החלטה שמשמעותה הייתה שהאישה תקבל לאור משכורתה טרם התאונה כ-70,000 ש"ח על הנכויות הזמניות לעבר וכ-50,000 על הנכויות הזמניות לעתיד (על 3 חודשי המחלה הראשונים היא כבר קיבלה כ-25,000 ש"ח).
אמנם יש כלל הקובע ש"אין כפל פרס" ולמעשה כל תשלום שישלם המוסד לביטוח לאומי לאישה יקוזז הפיצויים שייפסקו לה מול חברת הביטוח, כאשר במקרים מסויימים אם תשלום הביטוח הלאומי שווה או גדול מהפיצוי בתביעה בבית משפט שהרי "התביעה נבלעת", החריג לכלל קובע כי במקרה של תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה אם הרכב שבו נהג הנפגע לא היה בבעלות המעביד, הרי שלכל הפחות יקבל הנפגע סך של 25% מהפיצוי שנפסק בבימ"ש.
תגובת השופט הבהירה שהוא אינו לטובת האישה ולמרות שהקביעה על הנכות אינה בשליטתו והוא מחוייב לקביעת הביטוח הלאומי, הרי שיש לו היכולת להכריע לעניין שאר מרכיבי הנזק של האישה ומדובר בסכומים לא מבוטלים. משכך התקבלה החלטה לספוג הוצאות מחיקת התביעה ותשלום אגרת תביעה נוספת והתיק נמחק והוגש בשנית לבית משפט שלום, אך הפעם במחוז אחר לשם קבלת שופט אוהד יותר.
התיק עודנו מתנהל.
הערה1: מדובר במקרה אמיתי שהוגש ומיוצג בבית משפט השלום בנצרת על ידי כותב המאמר.
הערה2: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
