בשנת 1996 הגיעה פלונית לבית החולים "רמב"ם" משום שחשה בהפסקת תזוזה של העובר בריחמה. לאחר שנערכו לה בדיקות לאיתור הבעיה, נמצא העובר ללא רוח חיים כאשר חבל הטבור כרוך סביב צווארו. לאור זאת הגישה פלונית תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי, בסגרתה טענה כי בית החולים אחראי למות העובר, כאמור. על פי העובדות העולות מהרשומות הרפואיות שתיעדו את הטיפול בהריונה של האם וצורפו לכתב התביעה, עולה כי ימים ספורים לפני שהגיעה פלונית לבית החולים, החליט הצוות הרפואי כי לאור משקלו הגבוה של העובר (שהוערך על ידי הרופאים בין ארבעה לארבעה וחצי קילוגרמים), יש לבצע בפלונית ניתוח קיסרי. אולם, עוד באותו היום בו נתקבלה החלטה זו, הוחלט לבטלה ולהמתין לילדה טבעית של העובר.
לטענת התובעת, היה ניתן למנוע את מות העובר על ידי ביצוע ניתוח קיסרי, כפי שהחליט הצוות הרפואי מלכתחילה ועצם שינוי ההחלטה באותו יום, כאמור, מהווה רשלנות רפואית וסטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת. בית המשפט המחוזי קבע כי בית החולים אינו אחראי לנזקיהם של פלונית ובעלה בגין מותו של העובר, אולם יחד עם זאת חויב בית החולים בסך של חמישים אלף שקלים, בשל העובדה שהתובעים הוציאו כספים רבים בעקבות מחדליו של הצוות הרפואי, כדברי בית המשפט.
שני הצדדים עירערו על ההחלטות האמורות בפני בית המשפט העליון. במסגרת כתב הערעור טענו התובעים כי טעה בית משפט קמא כשקבע שלא ניתן לראות רשלנות רפואית התנהלות הצוות הרפואי של בית החולים. בית המשפט גידר את המחלוקת בין בעלי הדין ופסק כי עיקרה נוגע למשקלו של העובר, אשר נקבע על פי הבדיקות השונות שנערכו לפלונית במהלך ההריון. במסגרת מחלוקת זו עולה שאלה בדבר חובת קיום ניתוח קיסרי. ודוק, על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת ישנה חובה לערוך ניתוח קיסרי ליולדת שמשקל עוברה עולה על ארבעה וחצי קילו. דע עקא, במקרה דנן משקל העובר היה קרוב לגבול האמור אך נמוך ממנו ולאור נתון זה יש לבחון האם החלטת הצוות הרפואי שלא לבצע ניתוח קיסרי הייתה סבירה, כך שלא היוותה רשלנות רפואית.
בית המשפט העליון בוחן את נייר העמדה שיצא תחת ידיה של ההסתדרות הרפואית בישראל, אשר לפיו ניתן ליילד יולדת באממצעות לידה טבעית כאשר משקלו של העובר נע בין ארבעה לארבעה וחצי קילוגרמים, אולם במקרים אלו ישנו צורך בהפעלת שיקולים קליניים ובבד בבד יש לבצע בדיקת אולטראסאונד כתמיכה בהחלטה המתקבלת. יתר על כן, כאשר הערכת המשקל הקלינית אינה מתיישבת עם תוצאות האולטראסאונד, מה שיקבע האם יש לבצע ניתוח קיסרי או לאו יהא הניסיון הקליני של הרופא האחראי.
מן הכלל אל הפרט ? ברישומים הרפואיים שצורפו לתביעת רשלנות רפואית דנן עולה כי הערכת המשקל הקלינית הייתה גבוהה מההערכה שחזה מכשיר האולטראסאונד, ועל כן נקבע כי הצוות הרפואי לא סטה מהנורמה כאשר החליט על ביצוע לידה טבעית. בית המשפט העליון דוחה את ערעור בית החולים וקובע כי לא מדובר בפיצויים עונשיים, אלא בפיצוי על הנזק הראייתי שגרם בית החולים לתובעים, עובדה שהצריכה אותם להוציא כספים רבים בכדי להוכיח את תביעתם.
הערה: אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לעיון בפסק הדין המלא. בכל מקרה של רשלנות רפואית מומלץ לפנות להיוועצות עם אנשי מקצוע מתאימים.
