הרם ראשך לשמיים וזעק : "למה?" וברוסית "פוצ'ימוו?" ומיד תבינו למה לא כדאי לעשות זאת.... שלשום בבוקר כשעברתי בחופזה בדרך לעבודה ולאוטובוס, שם יש לי עוד "פינת האכלה" קטנה, ראיתי שאף חתול אחד לרפואה לא נראה באופק.
גזמו שם את הדשא והם בודאי נסו על נפשם בבהלה מהרעש והבלגן, אז אחה"צ עברתי שם עם זואי ולולי בטיול.
חששתי שאחת החתולות שחובבת משום מה את גג הבניין (שמהווה במבנהו מלכודת לחתולים), מהפחד, תעלה לשם כהרגלה, מפני שאחרי זה להוריד אותה משם זה מבצע לא קטן.
"אשר יגורתי בא לי", וכשעברתי ליד הבניין השרלילה מזהה אותי ואת זואי ולולי מקילומטר, מיללת וקוראת לי ממרומי גג הבניין של 5 קומות ללא מעלית....נו, מה את רוצה ממני עכשיו? מה אני אעשה לך? שאלתי את עצמי בלב.
ואני חושבת לעצמי כזה, מה אני עושה אתה......הבריק לי פתאום שאם היא זיהתה אותי מרחוק ויללה, היא בודאי רעבה (הרי הפסידה ארוחת בוקר), ואם אלך לפינת ההאכלה, למקום הקבוע בו היא רגילה לקבל קצת אוכל (שכעת שקט), היא בטח תשמע את יללות שאר החתולים, ו....אולי, יש צ'אנס קלוש שזה יעזור.....
טוב, הלכתי מסביב, בכיוון פינת ההאכלה ועשיתי קולות רמים של פוצי קוצי למינהו כדי שתבוא לצד השני של הגג, ותראה שאני בפינת ההאכלה, שכולם מקבלים אוכל והיא לא כי היא על הגג, ותסיק מסקנות.....
אז עשיתי קולות, קראתי לה, פתחתי את הדלת שהשכנים (המאנייקים "אוהבי" החתולים) משאירים סגורה - כדי שאם במקרה ...שתוכל גם לצאת.
כעת צריך מזל.
אז הרמתי ראשי לשמיים בתחינה אילמת, אמיתית, כנה מהלב, לא למען עצמי, וביקשתי שתרד למטה בכוחות עצמה, שהתרגיל שלי עם יללות החתולים יצליח.
הרמתי את הראש, התחלתי בקריאות רמות של פוצי קוצי, לראות אם היא עוד שם, על הגג אך היא נעלמה ולא ראיתי שעברה לצדו השני של הגג, כך שכל ההצגה שלי עם פינת ההאכלה לא יודעת אם טעם בה. ואני ממשיכה עם ראש למעלה מחפשת אותה על הגג, והחתולים מסביב מייללים בקולי קולות ודופקים עם המזלג על השולחן : אוכל ! אוכל! ופתאום......מה?
ציפור חרבנה לי באמצע המצח, ומנה לא קטנה בכלל. טוב שזו לא הייתה פרה
מצחיק? אוי למי שאני שומעת צוחק, אוי לו ואבוי לו, אני עוד אחכה לו בסמטה אפלה ללא מוצא.
השכנים ממילא רואים אותי בטח כ"עוף מוזר" עם שני כלבים שחתולים לא מפחדים מאתנו ומסתובבים סביבנו, וכעת אני עומדת להם מול הבית כמו אהבלה עם מצח מלא חרא של ציפור.
טוב, משימה זו משימה, לא חרא של ציפור יעכב אותי ולא חרא של פרה, ותאמינו לי כנראה זו הייתה ציפור בריאה מאד.....
מי יותר חשוב עכשיו : החתולה הכלואה על הגג או המצח עם החרא ציפור?
ניגבתי ככל יכולתי, שאלתי בחורצ'יק שעבר אם "זה בסדר" ו - המשכתי במשימת קריאות ה"פוצי קוצי"....
והופ...
כנראה שהחרא על המצח היה סימן שקריאתי נענתה, כי פתאום ראיתי את החתולה לידי, היא יצאה לה מהדסת בנוןשאלאנטיות מהדלת וניגשת לאכול, כאילו לא קרה דבר.
מאנייקית, באמת הדאיגה אותי.
השכנים שם מצידם, אתם יודעים, מצוקת חתול בוכה על הגג מעניינת אותם כמו השלג לפני שנתיים בערך, חוץ מאחד צדיק בסדום שם (שכבר דאגתי להכירו כמובן).
אז תיזהרו, כשאתם מרימים את הראש לשמיים ומבקשים משהו, במיוחד כשאתם באמצע הרחוב....ואל תהיו לי חכמים ותרימו את הראש למעלה לבדוק אם יש מישהו משהו למעלה שיעשה משהו, כי ברגע שתרימו עלולה לעבור שם פרה........
פורסם בבלוג שלי כאן
http://cafe.themarker.com/post/2122918/
התחברות אל בע"ח במקום לשלוט בהם מרוממת אותנו לכוכבים (ברברה קלו הנד) http://cafe.themarker.com/user/114149/ bonbonyetta@walla.co.il
