לא לוקחת אחריות 

מופיד סעב ביטח את משאיתו באמצעות סוכן הביטוח זיו כרמלי. הסוכן רכש את הפוליסה באמצעות סוכנות הביטוח סקוריטס.

בשנת הביטוח הראשונה, לא אירעו נזקים. הפוליסה חודשה לשנת ביטוח נוספת. במהלכה אירעה למגינת ליבו של מופיד תאונה.

סקוריטס שלחה שמאי. עינו החדה של השמאי הבחינה כי בפוליסה נפלה טעות בקוד הדגם. שווייה של המשאית לפי קוד הדגם הנכון היה 460,000 ש"ח. לפי קוד הדגם הרשום בפוליסה עמד שוויה על 400,000 ש"ח בלבד.

אלמלא הטעות היית צריך לשלם לנו פרמיה נוספת בסך 913 ש"ח, התאוננה סקוריטס. חסכת אפוא 913 ש"ח מהפרמיה והפחיתה מיד את הפרמיה שנחסכה מהפיצוי.

מופיד היה מוכן להפחתת הפרמיה מהפיצוי.

אלא שסקוריטס לא הסתפקה בכך. היא רצתה גם וגם. גם לגבות בדיעבד את הפרמיה לפי קוד הדגם הנכון וגם להשאיר את הטעות על כנה, לקבוע שהמשאית בוטחה בביטוח חסר ולהפחית מתגמולי הביטוח סך נוסף של 9,631 ש"ח.

לזאת מופיד כבר לא היה מוכן להסכים ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו.

זו בכלל לא הטעות שלי, הסביר מופיד לשופט וויליאם חאמד. לא אני קבעתי את קוד הדגם אלא סוכן הביטוח. אם נפלה טעות על סקוריטס לקחת אחריות על הטעות ולא לגלגל אותה לפתחי.

זה נכון שהסוכן טעה הסכימה סקורטיס. אך אתה מופיד חתמת בהצעת הביטוח כי הינך ממנה את הסוכן כשלוח שלך והטעות שלו היא הטעות שלך.

כאן המקום לציין כי על פי חוק חוזה הביטוח סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח ולא של המבוטח. לכן, טעויות הסוכן מונחות לפתחה של חברת הביטוח. החוק מאפשר למבוטח למנות בכתב את הסוכן כשלוחו הוא. על אפשרות זו עטות חברות הביטוח כמוצאות שלל רב. לכן בטופסי הצעת הביטוח הן כוללות פסקה, בדרך כלל בסוף, בה המבוטח ממנה את סוכן הביטוח כשלוחו. כמובן, וכפי שכבר קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, האינטרס של המבוטח הוא שהסוכן ימשיך להיות שלוחה של חברת הביטוח, כך שמחדליו יחייבו את חברת ביטוח ולא את המבוטח. אך המבוטח התמים אינו ער לשינוי מצבו המשפטי לרעה וחותם על מינוי הסוכן כשלוחו.

אלא שבמקרה זה טען מופיד כי החתימה על טופס ההצעה ומינוי הסוכן כשלוחו של המבוטח, כלל אינה חתימתו. שהרי לצד החתימה נרשם ב/ מופיד.

דעתה של סקוריטס לא התקררה עד אשר בא סוכן הביטוח זיו כרמלי והודה כי הוא אכן חתם בשמו של מופיד.

נוכח הודאת הסוכן כי החתימה על טופס ההצעה אינה חתימתו של מופיד אלא חתימת הסוכן עצמו, לא התקשה השופט לדחות את טענת סקוריטס כי סוכן הביטוח הינו שלוחו של המבוטח.

בהיות הסוכן שלוחה של חברת הביטוח, קובע השופט, ומאחר והטעות אשר הובילה לתת הביטוח היא טעותו של הסוכן, יש לראותה כטעותה של סקוריטס עצמה.

סקוריטס ניסתה לטעון כי מופיד הבחין בטעות בקוד הדגם שנפלה בפוליסות שהיו ברשותו בשתי תקופות הביטוח והטיחה במופיד כי הוא העדיף שלא להתריע  על הטעות כדי לשלם פרמיה מופחתת.

השופט דוחה גם את טענתה זו של סקוריטס. קוד הדגם אינו נתון שלמבוטח יש ידיעה עליו. אין מדובר בנתון שניתן להניח כי הוא נמצא בידיעת המבוטח כמו למשל שנת ייצור. מדובר בנתון הנלמד רק לאחר עיון מדוקדק במסמכי הרכב, הביטוח וספר המחירון. בנוסף, האינפורמציה השגויה אודות קוד הדגם כלל לא נמסרה על ידי המבוטח אלא נקבעה על ידי סוכן הביטוח ללא ידיעת המבוטח. לפיכך קובע השופט כי אין להניח שלמופיד הייתה ידיעה על הטעות.

על כן פוסק השופט כי יש לחייב את סקוריטס לפצות את מופיד בגין הנזק שנגרם לו עקב טעות הסוכן ולהשיב למופיד את הסכום שקוזז מתגמולי הביטוח בשל ביטוח חסר.

      29.3.2011 מסמך

לקבלת החוזר המלא לחץ כאן.