על השנאה האחווה החמלה והספקנות 

המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות, מתייחסת בשירה "שנאה" לארבעה רגשות:

אחווה, חמלה, ספקנות ושנאה.
איזה מבין הארבעה שרד הכי טוב במאה שחלפה?
השנאה, קובעת המשוררת, בלא היסוס.
"הרגשות האחרים - חולניים ונרפים.
ממתי יכולה אחווה לתת תקווה להמונים?
האם חמלה הגיעה אי פעם ראשונה למטרה?
ספקנות, כמה בעלי רצון היא סוחפת אחריה?"
"השנאה" לעומת זאת, קובעת המשוררת, יודעת למצוא "צדק טוב (הדת, המולדת למשל) בתור התחלה.
אחר כך היא כבר דוהרת מעצמה...
אומרים שהשנאה היא עיוורת.
עיוורת?", שואלת המשוררת בעוקצנות,
"עיניה חדות כעיני צלף
והיא מביטה בעתיד באומץ".
ואנו ברשותכם, מבקשים להרהר אחר הדברים.
אכן, איש לא יכול לחלוק על כוחה של השנאה, אולם בסופו של דבר, ההיסטוריה מלמדת כי השנאה ניגפת בפני האחווה, החמלה והספקנות.
"בני אדם", אומר גיבורו היהודי של צ'רלי צ'פלין בסרטו "הדיקטטור הגדול",
"חיים כדי לגרום אושר לאחרים.
לא כדי לאמלל אותם.
איננו רוצים לשנוא ולבוז זה לזה
יש מקום לכולנו בעולם
האדמה טובה ועשירה
ויכולה להאכיל את כולנו".
ערב חג החירות, המייצג יותר מכל את כוחן של האחווה, החמלה והספקנות, אנו מבקשים לברך אתכם בחג שמח מלא אהבה, שאלמלא היא, לא היה לנו דבר.
מחיים קליר וצוות המשרד