בימינו, הדיבור הופך לדבר זול , שלא בצדק ואשר אינו מכבד את תפקיד הדיבור הראוי לו . אנשים מדברים הרבה . מהר מדי. שטחי מדי ומלאכותי מדי. ואם נחשוב על כך, הדבר לאמיתו של דבר מפספס וגורם להחמצה של יופי החיים , חליפתם בחן ובאנושיות ובקירוב אנושי זה לזה , עד כמה ובגבולות הטעם הטוב שכל אחד חפץ בהם.
אולי זה קצב החיים, אולי זה בגלל הישתנות הפסיכולוגיה הפנימית של האנשים עם חלוף התקופות מפעם ועד לימינו אנו .אינני יודע בוודאות מה הסיבה ואולי הסיבה המדויקת לכך אף איננה כה חשובה לצרכנו. ככלות הכל אדם צריך לבצע את חשבון הנפש הסופי בינו לבין עצמו ולהחליט מה טוב לו בעבור השמירה על בריאותו המוצלחת והטובה ביותר (כמושפעת מן הדיבור בעוצמה ) , מה טוב לו עבור הצלחת הדאגה הטובה ביותר למקורבים לו - הצלחה מיטבית הנובעת לא אחת משימוש נכון בדיבורו כדי להשיג עבורם דברים בשטף היומיום ,וכמו כן ,מה טוב לו, לאדם הדובר המוזכר ,על מנת להצליח לשרוד את תרבות זיוף הדיבור השוחקת את גלגלי תנועת הנפש.
אחד מתפקידיו האיתנים של הדיבור , כסובב את כל עולם הנפש וכיוצא מתוכו , הוא להציג את עצמך , את הדברים שאכן הינך חש , מעוניין לומר - במינימום "עשיית חישובים" וטורח ניסיונות להוציא את הדברים באופן בהיר , מאורגן , והכי חשוב שאינו יגרום לך נזק , פגיעה חלילה וחס במערכות יחסים , בסיכויים להשיג דבר מה וכן הלאה. כל מבין עניין מבין זאת.
יכולתו של דיבור מיומן מספיק היא ל"התנועע" בקלילות ידע ופחות לאמץ את "חישוביות הדיבור" TM (מונח מתחום ה ESK - ראה מאמרי מבוא).
דוגמאות:
במשא ומתן יומיומי :
אדם עומד מול מוכר בחנות ומעוניין להוריד במחיר. לשם כך הלה ינקוט בד"כ בהצהרות שווא על יכולתו הכלכלית, ימצא דרכי תצוגה למצבו כדי להסביר מדוע על המוכר להתחשב בו ויבצע "מעגלים" של המצאות דברים שלא היו, שלא קשורים למציאות לרוב - ולמעשה "ישרוף" את קשרי האמת של ניסוח הדברים לייצוג הדימיון האמיתי של חייו השגרתיים. לא רק שאותו אדם יסתכן מעתה ואילך במתח לפגוש את המוכר באירוע כלשהו , שם ייחשפו דברים אחרים לגמרי (שלא לדבר כבר על האמינות) , אלא שכל שיטה זו כלל אינה קורקטית, מאלצת למצוא כוחות נפשיים לתצוגת דברים מעורפלת אשר אינה קשורה למציאות, פוגמת בהתמדה הטיבעית של הדיבור וצמידותו להעברת דברים בהירה אמיתית ומקוצרת ומעצם כך מעיקה על האדם , יוצרת תחושות מתח , אי תיפקוד דיבור תקין מיטבי וייתכן ושיטה זו אף פוגמת בערכו של האדם הספציפי המבין בינו לבין עצמו שוב פעם לאחר צאתו מן החנות ש "אינני יודע להוריד במחיר".
בתחום הבינאישי :
בואו ניקח למשל מצב יומיומי פשטני ומוכר: שני אנשים במצב של מריבה. מה מתרחש כאן למעשה - למרות שוודאי לא נדע עד שניטיב לחדור לתוך צפונות הנפש , עדיין מובטחת לנו לרוב הסצנה הפנימית הפסיכולוגית הבאה: כל אחד מן הניצים ירבה לשקול בינו לבין עצמו מה לומר , כיצד לנסח דברים ואם בכלל להוציאם לביטוי חוץ. אם כך , מה עשו בכך הניצים? האם מטרתו של הדיבור היא לסיים את כוחותיו הפנימיים של נושאו ,בבחירה להשקיעם על אמצעי הסתרה , הסוואה ותחכום? הלא דיבור מטרתו היא אחת ויחידה כתהליך פשוט שנשכח מעט : לתקשר, להראות הבנה ולא להיות מטורטר "פנימה" אל בינך לבין עצמך כמושקע ללא הרף בצפי תגובות , מהלכים והשקעה אימתנית של "חישוביות".
פיתרונות :
הצצה אל תמונת השיפור האפשרית המלאה תוביל כל פיקח אל מסקנות קורקטיות. להלן כמה מהן.
ראשית, שליטה טובה מספיק בהתבוננות על מהלכי דיבור אפשריים (חלופות ניסוח) מקנה יכולת תנועה מהירה יותר של הדובר. לכן, ככל שתלמדו כיצד "לראות את כל אפשרויות הניסוח בו זמנית" הרי שיהיה לכם הרבה יותר חופשי וקל למצוא לכם פיתרון ניסוח אשר צמוד או אף הדוק ביותר ובאופן המקורב ביותר למה שבאמת רציתם לומר. (על כך במאמרים מתקדמים, כיוון שיש לכך כמה התייחסויות , הארות וצורות).
שנית, עצם ההרגל לומר אכן את מה שבלב (בגבולות הסביר) תוך כדי ההשתדלות לשים את הדגש על העברת הדברים הנכונה (בטון, בעצם המודעות לנקודות הפרשנות של הצד השני אשר עלולות ל"עוות" את כוונתכם הנתפסת) , מוסיף להתקבעות הרצויה של דיבור הצמוד למה שבאמת חולף בתוככם. עצם רעיון הקיבוע ההרגלי מזכיר מעט את רעיון השימוש בגבס ברפואה. אנו מתחילים לקבע עבורנו "עיטוף" הבנתי סביב הדיבור, של מחשבות להתחיל להצמיד את ביטויינו החיצוני למה שבליבנו. הדבר יוצר לחץ כ"גבס" וילחץ על נוסחאות הדיבור עד שיתחיל להתעצב דיבור בצורה שונה באופן יומיומי.
דבר שלישי, פיתוח חוכמת דיבור. ההבנה של כיצד לדבר על הדברים בתוכם , בתוך המעברים בין הגופים (אני, אתה , גופי הרבים, בין הגופים השונים , לחוד על הדברים עצמם - וכיצד : כלפיהם, עליהם, אליהם, "מהם אל הגופים") - זהו אחד מאוצרות הדיבור הגדולים ביותר.יש ללומדו כמובן ולהקדיש לו זמן למחשבה.
מאמר זה מהווה מאמר מבוא בלבד לתצוגת ידע מחודדת ועשירה הרבה יותר אשר תסופק באמצעות מאמרים פרטניים יותר. התועלת שנוכל להפיק אף מעצם המודעות לקשר שבין הפה והלב , כפי שניסה לקדמה מאמר זה , ללא ספק תורגש במידה ועבודת תשומת הלב לכך תתחיל אף החל מרגע סיום קריאת מאמר זה.
אין ספק כי לא נוכל לקרב סופית את הפה אל הלב וליצור שיוויון כי הדבר אינו אפשרי בצפיפות החיים המודרנית : הן תוכנית , הן רעיונית והן פרקטית. לכן הפיתרונות נמצאים במספר מקומות : בחוכמת הדיבור (לדעת על מה לדבר, מתי לדבר ואל "איזו כתובת" בתוך המקשיב לנו) ולדעת את חוכמת הניסוח, חוכמת הדיבור (שהיא משהו אחר מהניסוח) ובייחוד להכיר טקטיקות ואסטרטגיות של דיבור.
מאמרי המשך מתקדמים מופיעים תכופות.
