השינויים הפוליטיים העוברים בשבועות האחרונים על המזרח התיכון וצפון אפריקה מעמידים את מדינות המערב בפני מציאות בה ארגוני הטרור הופכים להיות מסגרות פוליטיות הכרחיות במעבר משלטון של דיקטטורים ומלכים - לדמוקרטיה. המעבר בין שלטון של דיכוי וניצול, לבין שלטון דמוקרטי לא יכול להתרחש בין לילה כפי שאמצעי התקשורת מנסים לצייר. מדובר בשינוי הדרגתי וארגוני הטרור המתפקדים גם כתנועות חברתיות, מספקים חלופה למוסדות השלטון הקיים. הם החוליה המקשרת בין המצב הקיים באותן מדינות' לבין הדמוקרטיה שהמערב רוצה להחיל בהן.
נכון, מדובר על פרדוקס. מצד אחד ארגוני הטרור מייצגים אנרכיה ושינוי סדר ולכן מאיימים על תרבות המערב ומצד שני, המערב לא יוכל לשנות את השלטון במדינות האסלאם בלעדיהם. אולם, אם בוחנים את פעילות ארגוני הטרור הגדולים, ניתן למצוא שלושה היבטים מרכזיים המסבירים כיצד הם יכולים במקביל לתדמית ההרסנית שדבקה בהם, להוות חוליה מקשרת לשלטון דמוקרטי. ארגונים אלו, על אף העובדה כי הם נוקטים באלימות כחלק מהטקטיקה שלהם להשיג שליטה, הם גם מקיימים מנגנון קבלת החלטות פלורליסטי יותר מאותם דיקטטורים שהיו לפניהם וזו בהחלט התקדמות חשובה לכיוון שלטון דמוקרטי. אמנם בכל ארגון קיימת הנהגה ראשית , אך לרוב היא צריכה לשלב בין האינטרסים של הפלגים השונים, פעולה הדורשת מהמנהיגים של ארגוני הטרור להיות פרגמטיים ופשרנים, שתי תכונות עיקריות במערכות שלטון דמוקרטיות.
היבט נוסף שיש להתייחס אליו כאשר בוחנים פעילות של ארגון טרור הוא התשתית האזרחית עליה הוא מתבסס. אם נבחן את המזרח התיכון, נוכל לראות כי ארגוני הטרור הגדולים כדוגמת חיזבאללה, פת"ח או חמאס זוכים למידה ניכרת של אהדה מהאוכלוסייה האזרחית. ניתן לומר כי ארגון טרור המסוגל לשמש חלופה למנהיגות מכהנת חייב להתבסס על תמיכה רחבה ולא רק על כזו המושגת באמצעות אלימות (זו תמיכה ההופכת להתנגדות בשלב מאוחר יותר), כי אם על תמיכה הנשענת על רתימה אידאולוגית, כלכלית ותרבותית המצליחה בסופו של דבר להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה האזרחית. תמיכה מסוג זה היא בבחינת חרב פיפיות לארגון הטרור, היות ולצד הכוח שהיא מעניקה לו, היא גם דורשת ממנו לעשות פשרות לטובת האזרחים. עובדה המחייבת אותו בריסון והכפפת האינטרסים שלו לחוקי הפיזיקה של הפוליטיקה הלאומית והבינלאומית.
ההיבט השלישי וחשוב לא פחות, הוא הצורך של ארגון הטרור המעוניין להחליף הנהגה קיימת לשלוט על יכולת הפעלת האלימות במדינה. מכאן שהוא צריך להיות חזק מספיק כדי לרסן את הארגונים השונים הפועלים בריק הנוצר עם נפילת השלטון הקיים. במקרה ויש אליטה צבאית , כמו למשל במצרים או סוריה, על ארגון הטרור לחבור אליה או להכפיף אותה למרותו כדי לשלוט. המשמעות הפוליטית עבור ארגון טרור המציג יכולת כזו היא כפולה - מצד אחד הוא מחזיק במספיק כוח כדי לחסל את יריביו ומצד שני הוא לא עושה זאת מתוך הבנה כי מהלך כזה עלול לייצר תסיסה שתביא לנפילתו. הבנה פוליטית זו היא הבסיס להפעלת כוח בשלטון דמוקרטי.
אין ספק כי לחימה בארגוני טרור לצד ההכרח להכיר בהם כישויות פוליטיות לגיטימיות היא אחד האתגרים הקשים ביותר העומדים היום בפני ארה"ב, האיחוד האירופי וישראל בפרט. ההישרדות של מדינות המערב תלויה בהפיכת מדינות האסלאם לדמוקרטיות ומכאן שהיא תלויה ביכולת של ארגוני הטרור להחליף את הדיקטטורה המכהנת.
עמי רוחקס דומבה
כתב עצמאי בנושאי שלטון, דת, מדינה ופוליטיקה.
