ארץ חמשת הקשתות (מוקדש לילדי הקריסטל) פרק חמישי 

כשהתעוררתי בבקר הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה השקט, כל כך שקט שזה היה ממש מוזר. גלשתי מעל הענן שהיה מיטה מאוד מיוחדת. אור עדיין ישנה ולא רציתי להעיר אותה, עברתי דרך הוילון ששימש כדלת של החדר והתחושה בזמן שעברתי היתה מאוד נעימה כאילו משב רוח קל שטף אותי כמו מקלחת מרעננת, המוזר הוא שהבגדים שלבשתי עכשוו השתנו, הם היו רכים יותר וצבעם היה ירקרק ודומה לגביש בתליון שקבלתי אתמול מטאין . יצאתי אל האולם הגדול שם טרחו כבר שלושה אניאנים ושלושה טאינים בהכנת השולחן הארוך לארוחת הבקר וכשראו אותי נופפו לי בידיהם בשמחה מקצה האולם. לאט לאט הופיעו עוד אנינים וטאינים גם אור הגיעה ואז התגלה מראה מרהיב, הקיר המזרחי של האולם נעשה שקוף ומואר, ראינו דרכו את הגבעות המקיפות את עמק הפעמונים ואז החלה השמש הסגולה לעלות. באולם הגדול החלו עלי העצים והפרחים להשמיע צלילים עדינים, כן צלילי פעמונים, וכן אתם כבר בטח מנחשים, כולנו התחלנו לנוע לצלילי מנגינת הפעמונים, חלק מהאנינים ממש ריחפו בזמן הריקוד, את דינו לא ראיתי ואם תשאלו איך יכולתי להבחין בינו לבין האחרים שהרי כולם היו ממש דומים, אז התחלתי להרגיש את מה שהם משדרים, אם לקרוא לזה כך ולא קלטתי כלום מדינו שאליו הרגשתי אליו קרבה מיוחדת שהרי הוא הביא אותנו לכאן. ואז בדיוק כשחשבתי עליו הוא ריחף אל תוך האולם וקרא לכולנו ללא קול, בקר נפלא לכולכם והפתעה נעימה בדרך! עמדנו כולנו ממתינים להפתעה והנה, אכן זו היתה הפתעה ממש, דרך פתח האולם, שער הכניסה, נכנסו עכשו הגבירה סלינה עם שני אנינים מרחפים ואתם שני ילדים. אחד מהם נראה לי כבןבן גילי והשני בוגר יותר ולשניהם היה שער שחור חלק ומבריק מאוד ועיניים מלוכסנות ואני כל כך התרגשתי כי ראיתי תמונות של ילדים מסין וגם בסרטים והאמת היא שהיה לי חלום שיהיה לי חבר מסין והשמחה שחשתי היתה רבה. הם התקדמו למרכז האולם והגבירה סלינה הביטה סביב וחיייכה : בקר טוב לכולם, כפי שאתם רואים עוד שני ילדים הגיעו אלינו ועכשו אתם ביחד ארבעה חברים למשימה. הגבירה סלינה הציגה את שני האחים מסין ואני קצת נבוך לספר לכם, שכחתי את שמותיהם ,זה לאו כמו שמות בעברית ופשוט שכחתי, אבל כשנגשתי קודם לשאול את אור- היא זכרה - לאו וסון. מיד התידדנו, היתה הרגשה שאנחנו מכירים מזמן. כמה מזמן? אפילו מאז שהיינו תינוקות. אז כולנו דיברנו במחשבה, ללא קול וללא מילים וכך יכולתי מיד לדבר עם שני החברים החדשים מסין שנראה היה שגם הם קצת מבולבלים כמו שאור ואני היינו אתמול, הם שמחו מאוד לפגוש אותנו. ישבנו כולנו סביב השולחן הערוך לארוחת הבקר, דיברתי המון במחשבה כמובן עם האח הצעיר סון, שסיפר לי שאחיו הגדול ממש מומחה למחשבים ובעצם דרך המחשב הוא דיבר עם האניינים. אור נראתה לי בהתחלה נבוכה בקצת מהיותה בת יחידה בין שלושה בנים אבל אז הבחנתי שהיא והאח הבכור לאו מפטפטים, במחשבה, ואמרתי לעצמי, טוב, יש להם נושא משותף, מחשבים. אכלנו את ארוחת הבקר המיוחדת שהיתה דומה לארוחה של אתמול ובכל זאת שונה. הארוחה הסתיימה והגבירה סלינה הוליכה אותנו אל מרכז האולם, שם ישבנו כולנו במעגל גדול. האנינים, הטאינים, הגבירה סלינה, דינו, לאו וסון, אור ואני. הגבירה סלינה בקשה מאור, ושני האחים לעמוד במרכז המעגל ואמרה: אתמול קיבל זוהר את תליון הברקת והיום אתם תקבלו את התליונים שלכם לכוונן אתכם למיקוד במסע החיפוש המוצלח שלכם למציאת שנים עשר הטאינים שומרי הרשת , אני בטוחה שצוות מוצלח כמוכם יצליח במשימה ויאפשר לארץ חמשת הקשתות לחזור לאיזונה ולהמשיך לשמש מקום של ריפוי ואהבה לילדי הכוכב הכחול. שלושה טאינים בוגרים ניגשו אל אור ואל שני החברים החדשים מסין והניחו על צווארם תליון שבקצהו תלוי גביש שקוף ומנצנץ. השלושה אחזו כל אחד בגביש שקיבלו והגביש ממש זהר בין כפות ידיהם. גם אני עשיתי כמותם , הגביש הירוק החל זוהר והיה לי צורך לקרבו אל מצחי ולעצום את עיני. פתאום ראיתי בדמיוני יער גדול ומרחוק הר. זהו הר הקריסטל, כך שמעתי מין קול בראשי. אנחנו צריכים להגיע להר הקריסטל אמרתי בקול וכול המבטים הופנו אלי, אפילו שהאנינים לא ממש היפנו מבט, אבל הם היו ממוקדים בי. האם שנים עשר הטאינים נמצאים בהר הקריסטל - שאל דינו, הייתי נבוך, אני לא יודע, אולי אפילו הסמקתי. הגבירה סלינה התקרבה אלי והניחה את ידה עטורת הנוצות על כתפי, סבלנות דינו, סבלנות, נזפה בעדינות בדינו וחייכה אליו ואולי אפילו דינו הסמיק מתחת לברדס שלו. זוהר, פנתה אלי הגבירה סלינה, אתה, אור, לאו? וסו?ן,ביחד עם דינו , שלושה אנינים ושלושה טאינים, ביחד תהיו אחד עשר. זה יהיה מספרכם, כך גם תוכלו ליצור איתי קשר על ידי מחשבה על המספר אחד עשר. מתוך האולם הגדול, דרך מנהרה, אתם תגיעו ליער הגדול , תחצו אותו ותגיעו להר הקריסטל. אוף, חשבתי לעצמי, שוב פעם מנהרה, והגבירה סלינה חייכה אלי , קוראת את מחשבתי. דינו שנעלם פתאום כאשר הגבירה סלינה פנתה אלי חזר עכשו ועל גבו מין תיק גב מוזר בצורתו, בטח כמו התיק של מרי פופינס, חשבתי לעצמי ודינו הביט בי במבט הבלתי נראה וחייך מתחת לברדס.

הגיע הזמן. כולם ליוו אותנו אל שער האולם ונופפו לנו לשלום. הגבירה סלינה הרימה את ידיה ובתנועת ידיה עם הנוצות הצבעוניות הרכות שנעו בעדינות עם כל תנועה, ברכה אותנו ללא מילים באהבה רבה. עמדנו בפתח המנהרה.

תם פרק חמישי