חינוך יציבה ביהדות ובחדר של חני. עץ השדה. 

"הראה לי יהודי שאינו יודע מהי ישיבת סיגוף, ואראה לך סמוראי שאינו יודע להניף חרב."
צאדר לו ספר היציבה השלם.

"הדרך אותה ניתן לתאר אינה הדרך האמיתית,
השם בו ניתן לנקוב אינו השם הנכון.
שמיים וארץ אקרא לאם כל הדברים"
השורה הפותחת את 'ספר השינויים ' מאת לאו טסו.

"יציבה, יציבות, שלום." צ.יצחק






חופשת הקיץ של שנת 2007 הייתה לא קלה עבור ילדים רבים בישראל, ואפשר שכך הוא ברוב חלקי העולם.
שעות ארוכות של ילדים בקיץ שנחלקו בין המחשב, החדר של חני על המרקע ובריכת השחייה הציבורית.
ימים רבים דומים זה לזה שבהם חני ישבה בכורסתה ישיבה נכונה על פי הנחיות משרד החינוך והנחיות משרד הבריאות, הנחיות של מאמני כושר, הנחיות של מומחים ליציבה ומומחים בכלל.
שעות ארוכות של בוקר וצהריים, גבה צמוד למסעד כורסתה החביבה ,זרועותיה מונחות בהרפיה על המסעדים, כפות רגליה מונחות במלואן על הרצפה, שעות שבהן הנחתה חני את ילדי ישראל בקול בוטח ושליו דרך מבוכי הזמן המתמשך. ישיבתה של חני בכורסא נקראת הסבה בעברית. ישיבה בהשענות.

ומהי ישיבה שלא בהישענות? כל יהודי יודע. ישיבת סיגוף. ישיבה של הימנעות מהישענות. ישיבת סיגוף היא היפוכה של ישיבה בהסבה כפי שהלילה הוא היפוכו של היום. ואין כאן רק עניין של ניגוד , אלא גם של רשות. בזמן קריאת הגדה של פסח, שיש אומרים עליה שהיא בלב ליבה של היהדות, צלע מן המשולש שמרכיב את מגן דוד שצלעותיו האחרות הן המילה והלידה מרחמה של אישה יהודיה, בליל חג הפסח מצווה כל יהודי לשבת בהסבה, והישיבה בהסבה מסמלת את היותו בן חורין. עבד השם מצווה להישען בשעה שהוא מסב אל שולחן הסדר, כי עבד הוא לשם בלבד ובן חורין לכל דבר אחר.
ולא עוד אלא שאומרים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבלילה הזה בלילה הזה כולנו מסובים.
ואיך אנו יושבים בשאר הלילות? מליל ראש השנה ועד ליל תשעה באב וכל הלילות והימים שבניהם?
בישיבת סיגוף. ישיבה ללא הישענות.
בכל זמן שהוא, בין שיום קדוש הוא ובין שיום של חול, כאשר יהודי יושב אל השולחן, בין שללימוד תורה, אכילה ,שיחה או עריכת חשבונות עם עצמו ועם העולם, אין לו אלא ישיבת הסיגוף לרשותו, כי רק בליל חג החירות מותר לו לשבת בהסבה, והוא מחויב בהישענות.
תהום שחורה ועמוקה פעורה בין הנחיות משרד החינוך לישיבה נכונה ובין חינוך היציבה היהודי. תהום שחורה של בורות, שכחה, אובדן חיים וידע.
אלפיים שנות גלות שמשמעותן התנתקות מהאדמה, אדמת ארץ ישראל ואדמת ניכר, הפכו כל יהודי באשר הוא לאמן של ישיבה נכונה. ימי הגלות היו ימים של עבדות לחוק הממלכה הנוכרית, בין שהיא בארצות אשכנז ובין שבארצות המזרח. ליהודים באשר הם לא ניתן לעבד את האדמה, לא ניתנה הרשות לרכב על סוס ולאחוז בחרב, בימי הגלות נצטמצם כל עולמם של היהודים למלאכות שניתן לעשותן בישיבה או בעמידה . מלאכות שניתן וצריך לעשותן בישיבה, כמו קריאה וחשבונאות, תפירה וצורפות, מסחר בסדקית של ישיבה בשווקים ועמידה של מסחר בבורסות העולם, כל אלה היו מיני פרנסה שהתאימו ליהודים, ובעצם לא היה מי שהתעלה עליהם בכל עבודה שנעשית בישיבה, כי כל יהודי ידע לשבת מינקות, וכל יהודי התחיל את חייו ב'חדר', שם היו טובלים לתינוקות של בית רבן את האותיות בדבש , כי לימוד הקריאה הוא נשמת אפו של כל יהודי, וטבעה של מלאכת הקריאה הוא כטבעה של מלאכת הכתיבה: מלאכות שנעשות בישיבה.
בזה נבדלו יהודי הגלות מן הגויים בכל העולם: ידיעת הקרוא וכתוב הייתה נחלתם של כהני דת ולבלרי המלך בלבד. רק במאה השש עשרה ציווה לראשונה המלך ג'יימס האנגלי על אציליו ללמוד את הקריאה והכתיבה והציווי הפך לחוק ממלכה מעמדי. רק בשלהי המאה התשע עשרה ציווה מושל מסצ'וסטס על קיומה של כיתת לימוד בכל יישוב שיש בו יותר מעשרים בתי אב, הכוללת כך וכך כסאות, שולחנות ולוח קיר, ספרי קודש וצפחות כתיבה. חוק המושל נהיה לחוק פדראלי, ואחר כך היה לחוק מדינה בעולם המערבי כולו: חוק לימודי חובה.
בימי הפרעונים במצרים העתיקה, ימים של גלות ועבדות לבני ישראל בפעם הראשונה, הופיע הכיסא, כיסאו של פרעה. רק לפרעה מותר היה לשבת בכיסא בארץ מצריים, וכל שאר בעלי המלאכה, לרבות לבלרים יודעי כתוב, מלאכתם נעשית בישיבה על הקרקע או בעמידה ותנועה.
בימי גלות בבל, הגלות השנייה, כבר היה לעבריים אל משלהם, אחד ויחיד, וכסא הכבוד הוא אחד משמותיו.
בימי הגלות השלישית, גלות רומי, כבר ידע כל יהודי את מלאכת הקריאה וכתיבה בישיבה על כיסא, כי מאז חורבן בית המקדש הפכה התפילה לתחליף של הקרבת קורבן, והתפילה, חלקה בישיבה וחלקה בעמידה, אי אפשר לה בלי ידיעת הקריאה, וידיעת הקריאה והתפילה אי אפשר לה בלי ידיעת הישיבה והקימה, והקימה היא לב ליבו של חינוך היציבה. " הנה קמה אלומתי וגם נצבה" (בראשית ז', לז') אמר יוסף לאחיו בני ישראל, ונתן למילה יציבה את שרשה.נ.צ.ב. בית הכנסת של גלות רומי נתן ליהדות מקום של תפילה ואת מדרג גובה היציבה שהוא חוק עולם בכל בית כנסת, בין שבאשכנז או בספרד: קוו האופק של הכיסא, התיבה, ארון הקודש.
' יציבה היא עמידה בשתי רגליים יציבות' קבע הלשונאי אלקלעי, ובמחי יד קיפד את ראשה וקיפח את ליבה, כי יציבה היא יציבה גם בשכיבה, בתנועה, בהליכה ובישיבה. וגם בזמן קימה.
אפשר שעבור כל יהודי חינוך היציבה הוא קודם כל ידיעת ישיבת הסיגוף, ישיבה ללא הישענות, וככה כתוב בתורה, כי מה נשתנו כל הלילות מן הלילה הזה.
ידיעת הישיבה הנכונה בכיסא או על הקרקע, ידיעה שנקנתה מינקות לאורך שעות רבות של אימון גופני ורוחני שרתה היטב את יהודי הגולה. אף שטבעם לזכור את ימי הרעה של הרדיפות והפוגרומים, לאמתו של דבר מצאו היהודים את מקומם בין עמי הניכר, ואלפיים שנה פינו להם הגויים מקום בקרבם. ההתמקצעות בקרוא וכתוב, ניהול חשבונות ומלאכות יד שנעשות בישיבה הקנתה להם מעמד איתן בכלכלת העולם, ולכל מלך , פריץ ודוכס הייתה תועלת מרובה משירותם את הממלכה. לכן שרדו ולא נשמדו.כי ידעו לעבוד ולחשוב בישיבה.

בקיץ הזה,שהוא החופש משנת הלימודים שבה הוגדרה היציבה לראשונה כנושא יעד ארצי של משרד החינוך, (וכותב המאמר הזה סבור שהייתה לו יד בדבר), ופעמיים ביום מאמן הכושר בחדר של חני הקפיד להזכיר לילדים לשמור על 'יציבה נכונה'(יהא טבעה אשר יהא), בקיץ הזה החל מסעו של משרד החינוך לחינוך היציבה של ילדי ישראל, ומסע זה, כפי שאמרה המפקחת על הבריאות במשרד החינוך, הגב' לבנה, הוא מסע של 'חינוך מחלחל'.
תהום שחורה ועמוקה פעורה בין 'חינוך מחלחל ליציבה נכונה'* ובין דרך ארץ של יהודי. חינוך מחלחל כי לא אומרים לילדים שהם מקבלים חינוך יציבה, ואין יהודי למד בעיניים עצומות ובלי לדעת שהוא מתחנך,
והתהום היא תהום כי חני יושבת בהסבה ביום של חול, ומאמן הכושר מלמד יציבה לילדים באמצעות שחייה על מזרון פרוש על הרצפה, וזה מה שהם יודעים על חינוך יציבה.
תהום שחורה ועמוקה כי להגיד לילדים שמעולם לא קיבלו חינוך יציבה "לשמור על יציבה נכונה" זה מרושל, ורשלנות היא הדבר האחרון שניתן לאמור על ישיבת הסיגוף ומטרותיה. נהפוך הוא, הקפדה רוחנית ומשמעת פנימית הם לב ליבה של ישיבת הסיגוף, כפי שדייקנות ומשמעת של ישיבת זן היא לב ליבה של אמנות החרב אצל הסמוראי או אמן ה'קנדו'.
פעם אחת הביאו לחדר של חני שלשה ילדים-אורחים. הטילו עליהם לשבת בשלשה כסאות חסרי מסעד, בעוד מאמן כושר צעיר עומד מעליהם ומסביר את חשיבותה של היציבה הנכונה בישיבה.
לא ידעתי אם חמדו לצון המארחים או ביקשו להעמיד את הילדים בניסיון של ישיבת סיגוף. לא ידעתי את נפשי מצער על גופם הקטון שלא אצר כוח וידע לשאת את הישיבה ללא הישענות מול עינם של הצופים.
האחת ביקשה להזדקף ולהימתח, השנייה וויתרה בנפילות גוו יתרה, השלישי נשאר אדיש בעקמומיותו הרגילה. אחרי כמה זמן התירו להם לנטוש את כיסאותיהם לטובת מזרון על הרצפה.

פוגרומים , רדיפות ובעיקר שואה מאררת עיקרו את העם היהודי מידיעת ישיבת הסיגוף. אצלנו בציון של מדינת ישראל נהוג לאמור שהטובים הולכים ראשונים.כך היה מאז ומתמיד, גם בשואת היהודים הגדולה. הטובים הראשונים שהלכו, העידית שבעם, יודעי חן ומשכילים, אצרו את ידיעת הישיבה הנכונה בגופם, ומשנשמדו בא אובדן הידע עם אובדן החיים.יהי זכרם ברוך.
אצלנו היום בציון ישראל יש מי שלמדו מחדש את הישיבה הנכונה בכיסא כעמדת עבודה ולמידה, יש מי שחינך את עצמו ולימד את שיכלו את ההנחיות הנכונות, וסיגף את גופו במשך שנים ארוכות, ויודע את ישיבת הסיגוף על בוריה. ומתוך כך למד את כל הראוי ללמודו על היציבה, והם עדיין לומדים גם כשהם מלמדים, כי אצלם נהוג לאמור שאחרי שישים שנה של לימוד ולמידת הישיבה מתחילים לדעת באמת את היציבה.
את שיטתם אמנם קנו מגוי, והיא חפה מכל דת ,אך לא מאמונה בטבעו של האדם, שהוא כטבעו של עץ השדה ברוותו מים: להתארך מעלה כנגד הכבידה, להתרחב לצדדים כדי לספוג את האור והאוויר שבחלל, לכוון היטב מטה ולהעמיק שורשים.
לא אנקוב בשמם, ולא אעשה למענם כי גם הם לא פקחו עין של יהודי ואמרו "בעצם את הישיבה הנכונה בכיסא ואת היציבה אנחנו מלמדים ולומדים , אנחנו מורים של חינוך יציבה." העדיפו את שם הגוי כדגלם,
ועצמו אוזניהם מלשמוע את חסרונה של המילה יציבה בעברית המקובלת בציון ישראל שיש בה ריבוי המילה יציבות. אף שאומנותם טהורה ומעמיקה, כבר שנים ארוכות הם מעדיפים את השתיקה, חוברים לכל האחרים כביכול בחוסר ההבנה: יציבות היא תמיד תוצאה של תהליך היציבה.

על כן לא חשוב מה שמה של השיטה, אלא הדרך והאמצעים לשיקום היציבה. הידע והכלים לחינוך יציבה נמצאים, המורים ליציבה נמצאים, ולו רק הסכימו כל המומחים האחרים לסגת קמעה ממאחזיהם במשרד החינוך, אילו רק הסכימו לקצת יותר שיתוף פעולה, היינו רואים בחדר של חני מורים אמיתיים לחינוך יציבה .
בסוף הקיץ הזה כשתחל שנת הלימודים, שוב אפנה לבית הספר בו לומדים ילדי, כפי שעשיתי כל שנה מאז החל הראשון שבהם לחבוש את ספסל הלימודים, ואציע להם את עצמי כדי ללמד ישיבה נכונה בכיסא בכיתה, כי זה מקצועי, מורה ליציבה.
אם זה לא יקרה, ומשרד החינוך ימשיך להעדיף מאמני כושר וחינוך גופני, ושאר אומנויות מזרחיות של ישיבה על הרצפה, או סתם הסברים של המחנכת על היציבה כמו שהיה השנה, אמשיך לכתוב על זה, אמשיך לדבר ולהטיל באחרים מרה, עד שיזוז ההר, עד שיבואו בכל כיתה בישראל מורים לחינוך יציבה, שידעו ללמד את ישיבת הסיגוף, חינוך לישיבה ללא הישענות וקימה נכונה מן הכיסא כעמדת עבודה ולמידה.

*" הקניית ההרגלים לתלמידים בנושא בריאות הגב חייבת להיעשות בצורה מחלחלת הן כלמידה והן כדוגמא אישית, וכדי לעשות כך יש להקנות לצוותים החינוכיים את הכלים לכך. בתי הספר המכירים בחשיבות אכן פועלים בהקניית כללי יציבה ויישומם הלכה למעשה. שכיחות העקמת בקרב התלמידים לא נבדקה בצורה מדעית ורמתה לא תהווה מבחינתי גורם מדרבן לעיסוק בתחום אלא חובתנו לכך"
מכתבה של המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך, הגב' עירית לבנה מתאריך 16 יוני 2004. זאת תשובתה לשאלתו של צפריר רובין לשרת החינוך: " האם הישיבה בכיסא הלימודים ללא הדרכה משפיעה על התדרדרות היציבה והתפתחות העקמת אצל ילדי?" (סימוכין 00447742 )