טענה רווחת: מתאם הובלה חסין מתביעות
טענה רווחת בפיהם של משלחים בינלאומיים הינה כי כאשר הם אינם מנפיקים שטר מטען משולב (FBL) אלא משמשים כמתאמי הובלה מטעם היבואן מול הגופים הרלבנטיים (מובילים ימיים, מובילים יבשתיים וכו') – כי אז אין הם אחראים לנזקים ועיכובים בהגעת המטען וכי את התלונות יש להפנות אל מי שביצע את ההובלה בפועל.
פסיקת בתי המשפט שניתנה לאחרונה מראה כי אין לקבל טענה זאת כהלכה למשה מסיני, וכי יש לבדוק את נסיבות המקרה ולבחון מה סוכם בין הצדדים. בהתאם לנסיבות המקרה יוכל בית המשפט לקבוע מה הוא היקף התחייבותו של המשלח הבינלאומי כלפי היבואן, על מה הוא אחראי, וממה הוא פטור.
בית המשפט: משלח אינו יכול לשבת בחיבוק ידים
פסק דין חשוב בענין זה הוא זה שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 14746/05 (לתובעת: עו"ד ספיר, לנתבעת: עו"ד הבר).
באותו ענין דובר על משלוח יצוא למונטנגרו של חממות אשר הגיע באיחור ליעדו, עקב עיכובים בנמל קופר. המשלח הבינלאומי תבע את היצואנית לשלם את דמי ההובלה, בעוד שהיצואנית תבעה, בתביעה שכנגד, את המשלח הבינלאומי לפצותו בשל האיחור.
בשורה התחתונה, בית המשפט חייב את היצואנית לשלם למשלח את דמי ההובלה, ואולם הפחית מסכום דמי הובלה סכום של 10,000 - בגין נזק לא ממוני (עוגמת הנפש וטרחה) שנגרם ליצואנית (וזאת לאחר שהיצואנית לא הצליחה להוכיח את גובה הנזק הממוני שנגרם לה).
בית המשפט לא קיבל את עמדת המשלח כאילו הוא עוסק בהסדרה בלבד של הובלה בינלאומית ושירותים נלווים, ואינו עוסק בהובלת המטענים בפועל או בפעולות אחרות הכרוכות בכך, ולפיכך העיכוב שחל בנמל קופר אינו באחריות המשלח.
בית המשפט בחן את הסכם ההתקשרות בין המשלח ליצואנית, ומצא כי הוא כלל "שירותי שילוח מקומי ו/או בינלאומי, לרבות עמילות מכס, לוגיסטיקה ותערוכות וכן שירותים קשורים בכפוף להצעת המחיר אם ישנה". הן בהסכם והן בהצעת המחיר לא צוין שהמשלח עוסק אך ורק בהסדרת השילוח, ואינו אחראי למעקב אחר המשלוח ולטיב השירות הניתן על-ידי הגורמים שונים.
בית המשפט גם קיבל את טענת היצואנית לפיה המשלח הבינלאומי הציג בפניה מצג שהוא (המשלח) הינו בעל המיומנות הלוגיסטיות, הניסיון והכישורים הדרושים לביצוע המשלוח ולהגעתו במועד שנקבע. העובדה שהמשלח אינו עוסק אך ורק ב"שליחת ניירת" ובהזמנת שירותים עבור לקוחותיו, אלא גם ביישום פתרונות לוגיסטיים ובניהול המשלוח, ניכר הן מתפקודו בפועל והן מהמסמכים שנוסחו על-ידיו.
ועוד הוסיף בית המשפט וקבע כי על המשלח הבינלאומי קיימת חובת פיקוח וניהול של ההובלה עד ליעדה, גם כאשר הוא משמש המתאם ההובלה.
בהתאם לכך קבע בית המשפט כי הגם שיש מקום לאבחנה בין תפקידו של המשלח לבין זה מבצע ההובלה בפועל, הרי שעל המשלח מוטלת החובה לפעול במיומנות ובזהירות סבירה. בית המשפט מצא כי המשלוח התעכב בנמל קופר במשך שבועות רבים, ונראה שעל אף בקשותיה הרבות של היצואניח בנידון, לא נעשה דבר על-מנת לנסות ולמצוא פתרון לבעיה, כגון הובלת המטען בדרך חלופית. מכאן הסיק בית המשפט כי המשלח לא פעל בעניין זה במיומנות הסבירה הנדרשת.
אחריות למתן הצהרות טעינה נכונות
והנה מקרה נוסף, המאיר את הסוגיה מנקודה שונה. יצואנית ישראלית התחייבה לספק 2000 טון מסילות ברזל ישנות לסין. היצואנית התקשרה עם סוכן מכס לביצוע תהליכי היצוא, ועם מוביל ימי לביצוע ההובלה לסין. היצואנית המכילה את המטען במכולות, והמטען הוטען על האוניה, אלא שבהמשך הדרך התעורר הצורך, מסיבות מסויימות שיפורטו בהמשך, לרוקן את המכולות ולהמכיל את המטען מחדש. תהליך זה גרר עלויות נוספות ליצואנית ואבדן רווחים מצידה. בגין נזקים אלו תבעה היבואנית את סוכן המכס (ששימש למעשה כמשלח בינלאומי מתאם הובלה), את המוביל הימי ואת סוכן האוניה.
אשר לתביעה כנגד המשלח הבינלאומי, הרי שתביעה זאת התבססה על כך שהמשלח סיפק למוביל הימי הצהרת טעינה זמנית בלתי נכונה, שהתבססה על נתונים שרירותיים, ושכללה מידע שגוי על משקל המטען (ההצהרה ציינה משקל מטען נמוך יותר מהמשקל שהיה בפועל).
בית המשפט קבע, בין היתר, כי המשלח התרשל כלפי היצואנית בכך שהוציא את ההצהרה הזמנית בעלת התוכן השרירותי, ובכך שלא יידע את היצואנית על שליחת הצהרה זו ותוכנה. עוד התרשל סוכן המכס בכך שלא הודיע ליצואנית שאם בתום 24 שעות מאז שליחת ההצהרה הזמנית ועד להפלגת האוניה לא תינתן הצהרת טעינה מפורטת – יתכן והמטען לא יועמס על האוניה.
יחד עם זאת, לא חייב בית המשפט את המשלח לפצות את היצואנית בגין נזקיה, מהטעם שלא התקיים הקשר הסיבתי בין רשלנותו של המשלח ובין הנזק שנגרם ליצואנית. זאת משום שהנזק נגרם לא בשל מטען עודף במכולות שלא הוצהר לגביו למוביל הימי אלא מפני שהמטען לא הומכל כהלכה. בית המשפט קבע כי המשלח לא היה צריך לצפות כי ההמכלה לא היתה כשורה, שכן המשלח לא נטל חלק בהמכלה, ורק טיפל בפועל במקצת הנושאים המטופלים כדרך שבשגרה ע"י המשלח הבינלאומי.
ת.א. 031800/03, בית משפט השלום בתל אביב, פסק דין מיום 23.4.07 (לא צוינו שמות ב"כ הצדדים)
ויש עוד דוגמאות נוספות
למקרים נוספים שבהם בית המשפט מטיל אחריות על משלח (או סוכן אניה) הפועל כמתאם הובלה, ראו במאמרינו הבאים:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=748&CategoryID=86&Page=1
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=147&CategoryID=86&Page=2
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=152&CategoryID=86&Page=2
פסקי הדין הנ"ל מדגימים בצורה ברורה כיצד יש לבדוק את אחריות המשלח במקרים כאלו: יש לבדוק את נסיבות המקרה בכללותו, לרבות הצעות המחיר, הסכם ההתקשרות, התנהגות הצדדים במהלך ההובלה, ועוד. ניתן להוסיף ולהסיק כי כל מקרה ידון לגופו על סמך נסיבותיו.
מכאן ברור, כי משלח הפועל במתאם הובלה – ראוי שיגדיר היטב את היקף אחריותו ופעולותיו בהצעת ההתקשרות עם הלקוח. ניסוח עמום יפעל לחובת המשלח, אם הוא מנסח את הצעת ההתקשרות.
