19/07/07 3. פרשנות תעריף המכס - הבחנה בין סוגים שונים של שימוש בטובין
עו"ד גיל נדל
פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן לאחרונה כולל מספר קביעות הנוגעות לפרשנות צו תעריף המכס, ולסעיף 6 לחוק מסים עקיפים. (ת.א. 15119/03, פסק דין מיום 1.7.07, לא צוינו שמות עורכי הדין שייצגו את הצדדים).
באותו ענין נידון סיווגם של שני מכשירים: האחד - מכשיר LNB שהינו ממיר חשמלי המורכב על גבי אנטנת צלחת לווינית, ומטרתו לחזק את אותות הלווין הנקלטים באנטנה, ולהמיר אותם מתדר גבוה מאוד, לתדר נמוך יותר. והשני - מגבר התדרים שהינו מכשיר המשמש להגברת התדרים של שידורי לווין, לאחר שנקלטו באמצעות אנטנה לווינית והומרו על ידי ממיר רעש מסוג LNB, כאשר הצורך בשימוש במגבר נוצר כאשר מספר משתמשים מתחברים לאותה אנטנה (למשל, דיירים בבית משותף), או כאשר משתמש אחד מעונין במספר נקודות יציאה.
אשר לממירים, טען היבואן כי הממירים הנידונים משמשים לצורך קליטת שידורי טלוויזיה בלבד, ועל כן סיווגם יהיה בפרט 85.43-8956 כמכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמאית המשמשים למכשירי טלוויזיה, הפטורים ממכס. רשות המכס טענה, מנגד, כי הממירים משמשים גם לצורך קליטת שידורי רדיו, טלפוניה ואינטרנט, וסיווגם הנכון הינן בפרט 85.43-8959 כמכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמאית - אחרים, החייבים במכס.
גם בענין המגברים שררה מחלוקת דומה בענין פרטי המכס הרלבנטיים, אלא שבשונה מהממירים, הודה היבואן כי המגברים משמשים גם בהגברת שידורי טלוויזיה וגם בהגברת שידורים אחרים, אלא שלטענתו, פרט 85.43-8596 חל על מכשירים המשמשים גם לטלוויזיה ולא רק לטלוויזיה.
מעבר להכרעה בשאלת הסיווג, נתבקש בית המשפט להורות לרשות המכס להשיב ליבואן מסי יבוא ששולמו ביתר בגין הממירים, בגובה של למעלה ממליון ש"ח.
בית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן, אך לא הורה על השבת המס מהטעם שהיבואן לא הצליח להוכיח שהמס לא גולגל על היבואן.
בית המשפט קבע כי צו תעריף המכס מבחין בין מספר סוגים של שימוש בטובין. לעיתים מדובר בשימוש בלעדי בטובין לצורך מסויים, והדבר נאמר מפורשות: כך למשל בפרט המכס הנוגע למצלמות "ששימושן הבלעדי הוא במכונות אוטומטיות לעיבוד נתונים". לעיתים מדובר בדרגת שימוש מחמירה פחות, המסתפקת בשימוש עיקרי מסויים, למשל - שנאי מהסוג "ששימושו הבלעדי או העיקרי לריתוך או הלחמה". לעיתים מדובר בדרגת שימוש רופפת ביותר, כאשר ההגדרה מסתפקת בכך שהטובין ישמשו לשימוש מסויים, בלא צורך שיהא זה שימוש ייחודי או בלעדי, כמו מכונות תפירה מהסוג למשק בית, שלגביה, קבע בית המשפט כי אין הכרח שזה יהיה השימוש היחידי או העיקרי.
בענייננו, קבע בית המשפט כי פרט 85.43-8596 אינו דורש שימוש בלעדי לטלוויזיה, או שימוש עיקרי לטלויזיה, והוא מסתפק בכך שהמכשיר משמש לטלוויזיה. לכן קבע בית המשפט כי מרגע שהתחוור כי הממירים והמגברים שבמחלוקת משמשים גם לטלוויזיה, סיווגו כמכשירים לטלוויזיה, ואין מקום לסווגם תחת פרט מכס שיורי, שנוסחו "אחרים". (למעשה, קבע בית המשפט כי הממירים נשוא הענין משמשים אך ורק לטלוויזיה, בעוד שהמגברים משמשים גם לטלוויזיה).
ואולם, למרות שבית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן, דחה בית המשפט את תביעת היבואן להשבת המס ששולם ביתר בגין הממירים, וזאת מהסיבה שהיבואן לא הצליח להוכיח שהמס לא גולגל על הקונים. בית המשפט קבע כי היבואן לא הביא ראיות בשאלת התמחור של מחיר המכירה של הממירים, וכי הימנעות מהבאת ראיות אלו פועלת לחובת היבואן. בנוסף, בית המשפט גם דחה את הטענה כי עצם העובדה שליבואן נגרם הפסד תפעולי במהלך השנים מוכיחה שמחיר המכירה לא כלל את המס, שכן יתכן וההפסד נגרם, למשל, כתוצאה מהוצאות הנהלה וכלליות גבוהות מדי, או מרצון להסתפק ברווח נמוך בשוק תחרותי.
נעיר, בשולי הדברים, כי בכל הנוגע למידת ההוכחה הנדרשת בשאלת הוכחת אי גלגול המס, אין גישה אחידה בפסיקה. בת"א 99086/00 בית משפט השלום בתל אביב - פסק דין מיום 5.2.06, נקט בית המשפט בעמדה מרוככת, והסתפק בכך שהוכח בפניו כי מחירי טובין ירדו לאחר שהיבואנית נדרשה לשלם את המיסים לפי דרך הסיווג של רשות המכס ולא עלו, ובכך שהוכח בפניו כי בשל תנאי שוק ותחרות, היה זה בלתי אפשרי מבחינת היבואנית להעלות את מחיר הטובין. בת.א. 18518/03 בית משפט השלום בתל אביב - פסק דין מיום 16.1.05, ננקטה עמדה מחמירה יותר.
עו"ד גיל נדל
פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן לאחרונה כולל מספר קביעות הנוגעות לפרשנות צו תעריף המכס, ולסעיף 6 לחוק מסים עקיפים. (ת.א. 15119/03, פסק דין מיום 1.7.07, לא צוינו שמות עורכי הדין שייצגו את הצדדים).
באותו ענין נידון סיווגם של שני מכשירים: האחד - מכשיר LNB שהינו ממיר חשמלי המורכב על גבי אנטנת צלחת לווינית, ומטרתו לחזק את אותות הלווין הנקלטים באנטנה, ולהמיר אותם מתדר גבוה מאוד, לתדר נמוך יותר. והשני - מגבר התדרים שהינו מכשיר המשמש להגברת התדרים של שידורי לווין, לאחר שנקלטו באמצעות אנטנה לווינית והומרו על ידי ממיר רעש מסוג LNB, כאשר הצורך בשימוש במגבר נוצר כאשר מספר משתמשים מתחברים לאותה אנטנה (למשל, דיירים בבית משותף), או כאשר משתמש אחד מעונין במספר נקודות יציאה.
אשר לממירים, טען היבואן כי הממירים הנידונים משמשים לצורך קליטת שידורי טלוויזיה בלבד, ועל כן סיווגם יהיה בפרט 85.43-8956 כמכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמאית המשמשים למכשירי טלוויזיה, הפטורים ממכס. רשות המכס טענה, מנגד, כי הממירים משמשים גם לצורך קליטת שידורי רדיו, טלפוניה ואינטרנט, וסיווגם הנכון הינן בפרט 85.43-8959 כמכשירים חשמליים בעלי פונקציה עצמאית - אחרים, החייבים במכס.
גם בענין המגברים שררה מחלוקת דומה בענין פרטי המכס הרלבנטיים, אלא שבשונה מהממירים, הודה היבואן כי המגברים משמשים גם בהגברת שידורי טלוויזיה וגם בהגברת שידורים אחרים, אלא שלטענתו, פרט 85.43-8596 חל על מכשירים המשמשים גם לטלוויזיה ולא רק לטלוויזיה.
מעבר להכרעה בשאלת הסיווג, נתבקש בית המשפט להורות לרשות המכס להשיב ליבואן מסי יבוא ששולמו ביתר בגין הממירים, בגובה של למעלה ממליון ש"ח.
בית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן, אך לא הורה על השבת המס מהטעם שהיבואן לא הצליח להוכיח שהמס לא גולגל על היבואן.
בית המשפט קבע כי צו תעריף המכס מבחין בין מספר סוגים של שימוש בטובין. לעיתים מדובר בשימוש בלעדי בטובין לצורך מסויים, והדבר נאמר מפורשות: כך למשל בפרט המכס הנוגע למצלמות "ששימושן הבלעדי הוא במכונות אוטומטיות לעיבוד נתונים". לעיתים מדובר בדרגת שימוש מחמירה פחות, המסתפקת בשימוש עיקרי מסויים, למשל - שנאי מהסוג "ששימושו הבלעדי או העיקרי לריתוך או הלחמה". לעיתים מדובר בדרגת שימוש רופפת ביותר, כאשר ההגדרה מסתפקת בכך שהטובין ישמשו לשימוש מסויים, בלא צורך שיהא זה שימוש ייחודי או בלעדי, כמו מכונות תפירה מהסוג למשק בית, שלגביה, קבע בית המשפט כי אין הכרח שזה יהיה השימוש היחידי או העיקרי.
בענייננו, קבע בית המשפט כי פרט 85.43-8596 אינו דורש שימוש בלעדי לטלוויזיה, או שימוש עיקרי לטלויזיה, והוא מסתפק בכך שהמכשיר משמש לטלוויזיה. לכן קבע בית המשפט כי מרגע שהתחוור כי הממירים והמגברים שבמחלוקת משמשים גם לטלוויזיה, סיווגו כמכשירים לטלוויזיה, ואין מקום לסווגם תחת פרט מכס שיורי, שנוסחו "אחרים". (למעשה, קבע בית המשפט כי הממירים נשוא הענין משמשים אך ורק לטלוויזיה, בעוד שהמגברים משמשים גם לטלוויזיה).
ואולם, למרות שבית המשפט קיבל את עמדת הסיווג של היבואן, דחה בית המשפט את תביעת היבואן להשבת המס ששולם ביתר בגין הממירים, וזאת מהסיבה שהיבואן לא הצליח להוכיח שהמס לא גולגל על הקונים. בית המשפט קבע כי היבואן לא הביא ראיות בשאלת התמחור של מחיר המכירה של הממירים, וכי הימנעות מהבאת ראיות אלו פועלת לחובת היבואן. בנוסף, בית המשפט גם דחה את הטענה כי עצם העובדה שליבואן נגרם הפסד תפעולי במהלך השנים מוכיחה שמחיר המכירה לא כלל את המס, שכן יתכן וההפסד נגרם, למשל, כתוצאה מהוצאות הנהלה וכלליות גבוהות מדי, או מרצון להסתפק ברווח נמוך בשוק תחרותי.
נעיר, בשולי הדברים, כי בכל הנוגע למידת ההוכחה הנדרשת בשאלת הוכחת אי גלגול המס, אין גישה אחידה בפסיקה. בת"א 99086/00 בית משפט השלום בתל אביב - פסק דין מיום 5.2.06, נקט בית המשפט בעמדה מרוככת, והסתפק בכך שהוכח בפניו כי מחירי טובין ירדו לאחר שהיבואנית נדרשה לשלם את המיסים לפי דרך הסיווג של רשות המכס ולא עלו, ובכך שהוכח בפניו כי בשל תנאי שוק ותחרות, היה זה בלתי אפשרי מבחינת היבואנית להעלות את מחיר הטובין. בת.א. 18518/03 בית משפט השלום בתל אביב - פסק דין מיום 16.1.05, ננקטה עמדה מחמירה יותר.
עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il