הקצינים שניהלו את הקרבות באמצעות הפלזמה, צפויים לקבל את אות העכבר. תפקידו של הרמטכ"ל אשכנזי לשקם את צה"ל לוגיסטית, אך בעיקר מנטאלית.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סאל (מ)
מלחמת לבנון ה-2 לא תיכנס לספרי ההיסטוריה המדינית וצהלית כהצלחה מרשימה.
הנזקים שהמלחמה גרמה, בחיים אדם, ברכוש, אך בעיקר בפגיעה בהרתעה הצה"לית המבצעית, עוד ילוו את ממשלות ישראל בעתיד.
איך קרה שצה"ל, המודיעין, המוסד, חיל האוויר שנחשבו בין הטובים והיעילים בעולם ובוודאי מהטובים ביותר באיזורינו, לא עמדו במשימה, הלכאורה לא מסובכת, לכבוש את דרום לבנון, למגר ולכתוש את החזבאללה, ולחסל את ירי הקטיושות על הצפון.
איך מסבירים את העובדה שבשני המבצעים הקודמים בדרום לבנון, צה"ל זכה להצלחות מבצעיות מרשימות בזמן קצר וסביר, פעם עד לליטאני ופעם שנייה כולל כיבוש בירות וסביבתה.
ואילו הפעם, תוך 33 ימי מלחמה, צה"ל בקושי הגיע עד לליטאני, אבל באיזה מחיר כבד של הרוגים ופצועים, תוך ביצועים כושלים, פיקוד עליון מבולבל והנהגה צבאית מרושלת.
במאמרים קודמים בנושא זה, כמו "ניצחון אך לא הכרעה" או "סליחה אבל ניצחנו" - התייחסתי בהרחבה לנושאי המלחמה המטרות וההישגים, תוך ציון והדגשה שלמרות הכשלים והקשיים, ההפתעה, חוסר ההכנה, חוסר מודיעין שטח מעודכן, צה"ל ברוב המגעים עם האוייב, ניצח, גבר עליו והדף אותו מעבר לליטני צפונה.
היו גם הישגים מדיניים, כמו החלטת האו"ם 1701, פריסת כוחות בינלאומיים בדרום לבנון, קבלת אחריות צבא לבנון על גזרת דרום לבנון - לאחר יותר מ-20 שנה. החזבאללה, למרות עמידתו העיקשת, סבל אבידות רבות באדם, ברכוש ובציוד, רובע דאחייה בבירות מעוזו של נסראללה, נהרס כולו, לא יבנה וישוקם בעתיד הקרוב. ואסור לשכוח, שנסראללה וסגנו הצהירו בתקשורת, שלא ציפוי לתגובה ישראלית כה נמרצת ועקשנית, שלולי כן לא היו מסתכנים בחטיפת החיילים. אבל למרות שלהערכתי, אמנם לא הכרענו את החזבאללה כמצופה וכנדרש מצה"ל ע"ס ציפיותינו, ולדעת רבים אפילו היה ניצחון בנקודות, למרות זאת ההרגשה הכללית בציבור היתה ועדיין נשארה שמלחמת לבנון 2 היתה כישלון צבאי, מדיני ומנהיגותי, דוגמת עוד ניצחון כזה ואבדנו.
צמרת המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל (הטריאומוויראט של לבנון 2) - נכשל בגדול בתפקודו והתנהלותו.
למרבה הפלא, מכל הכושלים, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פק' הצפון, האוגדונרים, סגן הרמטכ"ל - רק אחד נשאר בתפקיד כשהוא אוחז בקרנות מזבח הממשלה. ועד עכשיו זה הצליח לו - למרבה פלאי הפוליטיקה.
כשקוראים את רשימת מקבלי העיטורים והצל"שים ואת פירוט מעשי הגבורה, ההקרבה והרעות ניתן ללמוד ממנו, על המלחמה כולה, ניהולה והתנהלותה - ואין הדברים מחמיאים לצה"ל ולמפקדיו.
אם בקרב אחד, בבינת ג'בל - מקבלים חיילים וקצינים 16 צל"שים - הדבר מדבר בעד עצמו.
פירושו: המודיעין, ההכנות, הביצוע, המנהיגות החיילות הנכונה, כשלו וכמעט הכשילו את החיילים בשטח. רק גבורתם, עוז רוחם ולחימתם של החיילים והקצינים, כבודדים בעיקר, הצליחו להפוך מפלה לקרב גבורה ולסיימו בראש מורם, למרות ההרוגים והפצועים.
כשעוברים על רשימת בעלי העיטורים והצל"שים, ובעיקר על מעשיהם בקרב ובשעת משבר, עובר רעד בגוף ואף דמעה בזווית העין.
אפשר לייחד את מעשי הגבורה במספר משפטים עקרוניים שחוזרים על עצמם, אצל כל הצל"שניקים והם:
"הוכיח במעשיו רוח לחימה, יוזמה, קור רוח ואומץ לב עילאי תחת אש, הפגין דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית ורעות".
ראוי לציין - הרוב המכריע של מקבלי העיטורים למיניהם, באים מבין שדרות הפיקוד הבינוני החל מסמלים, דרך מפקדי מחלקות, מפקדי פלוגות ומג"דים.
רוב העיטורים - באים על הצלת חיי אדם, תחת אש, סיכון חיים כדי להיכנס לאיזורים מוכי אש ולחלץ פצועים והרוגים.
חסרים עיטורים על הובלת אנשים למילוי והשגת מטרות למרות קשיים סיבוכים והפתעות מן האוייב. חסרים עיטורים על הסתערות ומיגור האוייב תוך התנגדות עזה ותוך הובלת החיילים במתן דוגמא אישית לכיבוש יעדים וחיסול מטרות האוייב.
וכאן בפירוט העיטורים - מונח הכשל הפיקודי של מלחמת לבנון 2. הקצינים, שהובילו את כוחותיהם מתוך מטה אחורי, מאחורי מסכי פלזמה, ראויים לצל"ש העכבר והדבר לא ישכח ולא יסלח להם.
תפקידו של הרמטכ"ל אשכנזי, לשקם את צה"ל לוגיסטית, אך בעיקר מנטאלית, להחזיר לו את כבודו ע"י טיפוח רוח הקרב ועקרונות בסיסיים כמו - דוגמא אישית, מנהיגות והחייאת כוחו של צה"ל ברוח "אחרי".
מלחמת לבנון 2, על אף הטענות והביקורת הרבה, בעיקר מצד אנשי המילואים, שברובה צודקת, נכונה ובאה מתוך מניעים כנים - חשפה גם פן נוסף לא מחמיא של צה"ל. במקרים רבים מדי, היה משבר מנהיגות. במקרים חריגים, קצינים גם בדרגות בכירות כמו סא"ל, חששו ממגע עם אויב וחמור מכך, דווח על מג"ד (מ) בדרגת סא"ל, שביקש להחליפו בפיקוד על הגדוד ולהשתתף כחייל פשוט - כי לא האמין ביכולתו המבצעית פיקודית. תגידו - כנות למופת, או קצין בכיר שכשל, נבהל, לא מאמין בעצמו לנהוג את חייליו לקרב - איך הגיע לדרגה בכירה בצה"ל ולמה התייצב למילואים.
התיאורים שראינו בתקשורת, לפיהם הקצינים הבכירים מנהלים את הקרבות והמבצעים ממטה אחורי - או חמ"ל אחורי - מלא מכשירי טלוויזיה, תוך הזזת "העכבר" וזיפזוף בשלט - בחדר אפוף רעשים ריחות סיגריות וזיעה אנושית - למרות המיזוג - אינו מתיישב עם תורת הלחימה של צה"ל, עליה התחנכו, חונכו, גדלו, האמינו דורות של מפקדים לאורך כל מלחמות ישראל, החל ממלחמת השחרור.
שלא תהיה אי הבנה בנושא - טכנולוגיה, קידמה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לשירות צה"ל, הוא מן הדברים הטובים והמתחייבים בנושא. אין תחליף למחשבים, ל"פלזמות", אמצעי האזנה, ראייה יום-לילה, וכל יתר החידושים לטובת החייל הרגלי, הממונע המשוריין וצה"ל כגוף לוחם, גם לא בתפיסה של "צבא קטן וחכם".
המצאת המזל"ט והשימוש בו, לסיורים, צילום מודיעין שטח ואפילו תקיפה עם טילים, היא המצאה ועזרה בלתי ניתנת להערכה לצבא מודרני ומתקדם.
אבל - מזל"ט, עם כל חשיבותו, והמכשור הטכנולוגי שהוא נושא עליו - לא יוכל לעולם להחליף טייס בשר ודם. יש כבר טייס אוטומטי, שעושה עבודה רבה ומשחרר את הטייס, מטיפול שגרתי, אבל טייס שחושב, דואג, מרגיש, מחליט, נאלץ לאלתר בזמן מצוקה, לתת דוגמא אישית במנהיגותו קור רוחו ושליטתו במצב - שום טייס אוטומטי לא יחליף את האדם, לפחות לא במאה הקרובה.
כמו שרובוט משטרתי, או צבאי, יכול לבצע שירותי קרב ומבצע, שחוסכים בחיי אדם ובסיכונים, רובוטים חיילים לא יוכלו לכבוש, להתחפר, לאלתר בשטח תוך כדי קרב להנהיג, לתת דוגמה אישית ולשלוט בשטח ובאוכלוסיה - עדיין לא.
יחד עם זאת, יש מקום נרחב ומשמעותי להיעזר בטכנולוגיה המודרנית המתפתחת לנגד עינינו. לא נוכל להתעלם ממצב בו חלליות טסות בחלל, אנשים מגיעים לירח, מטיילים בחלל, מתקנים תקלות ועוברים מחללים אחת לשנייה, תוך צילום ודיווח למרכזי בקרה ושליטה.
חדרי מלחמה עם "פלזמות", חשובות ואסור לבטלן, אך צריך להפעילם בדרך שונה ולהתאימן, לשיטות הלחימה החדשות ולמסורת צה"ל, של מפקדים ההולכים בראש המחנה, מפקדים שמסמלים לחיילים מנהיגות, דוגמה אישית, קצינים האומרים "אחרי", גם אם לא צועקים זאת, נוסכים בטחון, שחיי הפקודים שלהם, נמצאים בידיים טובות, מקצועיות ואמינות.
במטות המלחמה צריכים לשבת "קציני בקרה ושליטה" מיומנים מוכשרים ומותאמים לתפקיד (כמו בקרי שדות תעופה וחיל האוויר), ולהעביר אינפורמציה ישירה, עדכנית, חייה, און-ליין למפקדים בשטח - קצינים ברמת קציני מבצעים ואג"מ.
מפקדי עוצבות, חטיבות וגדודים, מנהלים את המלחמה/מבצע מתוך "חדר הפלזמה", מועלים בתפקידם ופוגעים במורשת צה"ל ובמורשת מנהיגות השדה ודוגמא האישית.
קצינים שנפצעים בקרב וממשיכים להנהיג את חייליהם, מפקדים שנפצעים ובורחים מבית חולים כדי לחזור ליחידותיהם, קצינים מפקדים וחיילים, שמסכנים את חייהם כדי לפנות פצועים, לחלץ חיילים לכודים, נפגעים תחת אש כבדה ואלה שמקריבים נפשם ומזנקים על רימון חי, כדי להציל את חייליהם תוך קריאת "שמע ישראל", אלה מפקדי ישראל וצה"ל. אלה קצינים ומפקדים וגאוות עם ישראל, שבמותם מצווים לנו את החיים.
ההיסטוריה הצבאית מלמדת כי גדולי המפקדים והמצביאים השאירו את רישומם בדברי ימי המערכות הצבאיות כאשר הם מפקדים מהשטח, החל באלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, חניבעל, נפוליון, רומל, פטון, עד למפקדי צה"ל לדורותיהם.
"המיתוס" של המפקדים עליהם התחנכו דורות, כמורשת צה"ל בעלי הצל"שים שחרפו נפשם, שורה ארוכה ארוכה (שלא ניתן להזכירם במאמר קצר זה), דוגמת מאיר-הר-ציון, גוליבר, רפול, קפוסטה, סטמפלה, אל"מ בן-שוהם, אל"מ אביגדור קהלני (גיבור ישראל), צביקה גרינוולד, אהוד ברק, אריק שרון ורבים אחרים, חיים או מתים, מכל החילות: יבשה, ים ואוויר. לרבות "מיתוסים" וגיבורי מלחמת לבנון 2 (ראה גם מאמרי: "אנטבה - החווה הסינית - ניתוץ מיתוסים"). כל אלה, לא נלחמו ולא זכו לתהילת עולם ביושבם מאחורי מסכי "פלזמה" במפקדות ממוזגות. הייחוד של צה"ל על אויבינו היה ויישאר רק אם נמשיך במסורת של המפקדים ההולכים בראש תוך מתן דוגמא אישית.
אני מקווה שהבדיקות התחקירים המסקנות והלקחים לא יעממו ויטשטשו את המסקנה המתבקשת - שמנהיגות, דוגמה אישית, שליטה, כבוד מיומנות, רוכשים מעבירים ומקרינים על אחרים בשדה, בריח האדמה, בשקיעה וזריחת החמה, בחברות, באחוות לוחמים והקרבה עצמית. אלה חומרי הגלם של מפקדי צה"ל. ואלה חיילים, קצינים בסדיר, קבע, מילואים מכל היחידות והעדות - שקיבלו את העיטורים והצל"שים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
