פירוש כוונת הצדדים בחוזה 

בחודש ינואר 2011 התקבל תיקון לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים").

חוק החוזים הינו החוק המרכזי החולש על התקשרויות בין פרטים במדינת ישראל. התיקון דן באופן פרשנות החוזה על ידי בית המשפט.

המצב בעבר - מחלוקות בדבר אופן פירוש החוזה

מתחילת שנות התשעים, נהוגה הייתה השיטה לפיה בית המשפט התחקה אחר כוונת הצדדים תוך שילוב של לשון החוזה ונסיבות חתימתו, כאשר ללשון החוזה ולנסיבות החתימה ניתן משקל שווה בפרשנות החוזה, כך שלנסיבות ניתן כוח פרשני רב, גם שלשון החוזה הייתה ברורה לחלוטין. גישה זו תקעה שורשים עמוקים בפרשנותם של חוזים והכתירוה כ "הלכת אפרופים".

בשנים האחרונות חלה שחיקה בהלכת אפרופים ובית המשפט נטה "להחזיר עטרה ליושנה" וקבע כי ראשית כל יש לשים את הדגש על לשון החוזה ומילותיו, ורק לאחר מכן, ככל שאין ברירה, ורק כאשר לשון החוזה איננה מפורשת וברורה, יש לפנות לנסיבות חיצוניות להסכם. זאת, מתוך הנחה שתפקידו של בית המשפט הוא רק לקיים את כוונת הצדדים כפי שבאה לביטוי בהסכם, וכדי להגיע לכוונה זו יש להסתמך בראש ובראשונה במילות החוזה.  

התיקון לחוק החוזים - ההכרעה במחלוקות

ההכרעה במחלוקות הפרשניות אמורה הייתה להיות במסגרת התיקון לחוק החוזים. נוסח סעיף 25 הדן בפירוש של חוזה תוקן כדלקמן:

"פירוש של חוזה (תיקון מס' 2) תשע"א-2011

25.  (א)     חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

         (ב)     חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

(תיקון מס' 2) תשע"א-2011

         (ב1)   חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

         (ג)      ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים."

מטרתו של התיקון, הייתה לשים את הדגש בפרשנות החוזה על לשון חוזה, לפני שפונים לנסיבות העניין. רבים רואים בתיקון "קבורת הלכת אפרופים" על ידי הכנסת, אם כי יש שטוענים שניסוח החוק לא בדיוק מגשים את המטרה שלשמה נוצר.

נקודה נוספת אליה יש לשים לב, הוא שחוק החוזים אימץ לחיקו את הכלל אשר היה נהוג עד היום בפסיקה והוא כלל "פרשנות נגד המנסח". החוק קובע כי כאשר לאחד הצדדים הייתה עדיפות בניסוחו, ועולה שאלה פרשנית, יפרש בית המשפט את החוזה לרעת אותו צד מנסח.

המשמעות הפרקטית העולה מהאמור:

יש לשים לב עת מנסחים וחותמים על חוזה, שתנאיו וסעיפיו יהיו מפורשים וברורים ככל הניתן, מפורטים במידה רבה (אם כי לא מכבידה מדי) וערוכים בלשון פשוטה ובליווי דוגמאות, אם דרוש כדי להבהיר. כדאי תמיד להתייעץ עם עורך דין הבקיא בעריכת חוזים והסכמים ולדאוג לניסוח אשר יבטא באופן המיטבי את כוונת הצדדים ותנאי העיסקה. אחרת, אנו עשויים למצוא את עצמנו במצב בו בית המשפט מפרש את החוזה שחתמנו ונותן לו משמעות שבכלל לא התכוונו אליה, רק בשל לקות בניסוח החוזה.

מעבר לכך, כאשר יחסי הכוחות בין הצדדים אינם שווים בכל הנוגע לניסוח ההסכם (למשל, עו"ד אל מול צד לא מיוצג), צריך הצד ה"חזק" להיזהר מסעיפים עמומים ולא ברורים כיוון שבמקרה של מחלוקת, הפירוש שיתן בית המשפט לסעיפים שכאלו ייטה לרעתו. יחד עם זאת, עדיין יש אחריות ברורה ומפורשת של צד שבוחר שלא להיות מיוצג בעריכת החוזה - לדאוג לכך שהאינטרסים שלו יבואו לידי ביטוי בחוזה, והעובדה שהוא פחות בקיא מהצד שכנגד בניסוח החוזה, לא בהכרח תעמוד לצידו בשעת דין.  

האמור לעיל מהווה בגדר חוות דעת כללית והמלצה בלבד, ואינה מהווה תחליף להתייעצות פרטנית.