זיקוקים, עצמאות, ובלגנים אחרים 

זיקוקים, עצמאות, ובלגנים אחרים

יש בכלל מישהו שלא אוהב זיקוקים?  שיקום ! תמיד חשבתי שזו אקסיומה, כמו שוקולד: אין דבר כזה לא לאהוב אותם, נכון?! אז זהו, שיש מי שלא, ולא רק זה, גם נכנס לחרדות, התקפי רעד, פחד אימים ומה לא...

אצלי זה מולד, תורשתי או  what ever. מקטנות, אהבתי זיקוקים, ומאז עד היום אני שבויה בקסמם, הם ורעשים מסוג מסוים מכניסים אותי לעולם מופלא של דימיון, אגדות, כאילו הפכתי לעליסה בארץ הפלאות, ובכלל "מעוללים בי נפלאות".

בקטנותי, שלא כהיום לא היה ניתן לראות את הזיקוקים במקומות רבים, הם היו מסוג שונה, ולא היו בניינים גבוהים לקבל תצפית טובה מהם. האזור כולו היה בתים בודדים נמוכים, כשביניהם היו דיונות חול טבעיות – תענוג. מי שרצה לראות זיקוקים היה צריך לכתת רגליו לאמפיתיאטרון ליד הים מרחק שעה הליכה, אבל מה אכפת? אף ילד לא הפסיד, ואני הייתי רואה טוב מכולם כי הייתי כל זמן המופע על כתפיו של אבא.

עוד כתינוקת הם הפנטו אותי, והייתי יושבת על כתפי אבי ז"ל כדי שאיטיב לראותם ולא אפסיד כלום (לילדה קטנה כולם גבוהים הרי לעומתה ומסתירים). הייתי תקועה עם הראש בשמיים, עיניים קרועות לרווחה, פה פעור בתדהמה, כשלפעמים בשל ההתרגשות הייתי מרטיבה את כל חולצתו של אבי, שמעולם לא אמר מילה או התרגז.

אבא היקר המשיך להחזיק אותי על כתפיו עד סוף מופע הזיקוקים, רוטן בשקט לאמי: "שוב זכיתי בהגרלה, "היא עשתה", או עד שכמעט ראשי נתלש ממקומו (לא הייתי מוותרת על אף זיקוק ומרימה כל הזמן את הראש למעלה)

כיום הזיקוקים חזקים ומופלאים מתמיד, ולא צריך ללכת למקומות מסוימים לראותם, הם ניתנים לצפייה ממקומות וממרפסות רבים, אפילו מאצלי במרפסת (מבט למופע זיקוקים בעיר השכנה). בשעת הזיקוקים, אני נאלצת לחלק זמני בינם לבין מאמצי ההרגעה של זואי ולולי שלי שרועדים כעלה נידף עם השמע הבום הראשון.

תאמינו לי שהם מזהים זאת עוד לפני שזה מגיע בדיוק כמו "הגל השקט" שהיה שניה לפני האזעקה זוכרים? ככה במיוחד זואי, מריחה דברים באויר לפני שהם מגיעים, כמו גשם, ועוד יותר מזה את הזיקוקים.

כלבים ובעלי חיים (במיוחד כלבים וגם חתולים)עלולים להיכנס מהזיקוקים, מבומים על קוליים, ומדברים שאנו לא - להיסטריה. אחת הסיבות המשוערות לדעתי היא שחוש השמיעה שלהם (ואחרים) מפותח ורגיש משלנו, וקרוב לודאי שהם שומעים וחווים זאת אחרת.

כלבים בורחים מביתם, מאחיזת בעליהם, אובדים, נכנסים לטראומה, ואם טורחים לעקוב אחרי דפיקות לבם רואים שיש כאן בעיה פיסית ממשית וברורה, יש מי שאפילו נותנים להם במקרים קיצוניים בהמלצת וטרינר - תרופות. (כתבו על כך שניים שעוסקים בתחום בקהילת בעלי חיים: נעמה אילוף באהבה, וד"ר טל מאיר).

בעלי החיים שגרים אתנו, שנותנים בנו אמונם ומבטחם, אינם "מתפעלים" מהזיקוקים השמחה שלנו זה הסיוט שלהם. חישבו עליהם, דאגו לביטחונם, אל תצאו אתם לטייל (ואפילו הם קשורים), שימו לב למצוקתם, עשו מה שאפשר להפחיתה ולהקל עליהם.

ההוכחה המצערת לעוצמת המצוקה הממשית שנגרמת לבעלי חיים, היא כמות הכלבים והחתולים שנעלמים, בורחים, אובדים, נדרסים, בימים הידועים.

ניסיתי לדבר על לבם של זואי ולולי, לשכנע, אבל הם כמו מעבירים ל"טייס אוטומטי" שנייה לפני, ואין עם מי לדבר. עבורם הם איום וסכנה, ואיך שהם מריחים את זה מגיע באוויר מתחיל האטרף.

האמת, יש ברתיעה שלהם הגיון, כל נושא הפירוטכניקה מסוכן, יש בזה משהו...

ליום העצמאות קשור כמובן גם יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, ולא לחינם עשו אותם בסמוך, אחד אחרי השני - שנזכור היטב, בדם לבנו, את המחיר היקר ששילמנו עבור המדינה, העצמאות, שלא נשכח. הדברים אינם מובנים מאליהם, ומי כמו העם שלנו יודע מה זה לחיות ללא מדינה כשאף מדינה בעולם אינה מרגישה כמו בבית.  

אמי מספרת שכאשר הייתה נערה צעירה בלילה אחד מפורסם הכריזו על מדינת ישראל, האנשים היו כל כך שמחים, שמחה אמיתית שפרצה את כל הגבולות, שנכנסו חברים מכרים ומשפחה אחד  לשני מהחלונות של הבתים, אם הם לא ענו לקריאות (אז היו בתים בודדים) והוציאו אנשים מהמיטות כדי לרקוד ברחובות, אנשים פשוט ככה עם פיג'מות, אפילו לא הספיקו לשים נעליים יצאו לרחובות לצעוק לצחוק ולרקוד אחד עם השני.

אז לחגוג עצמאות ולחגוג ולשמוח בכלל, זה לא רק לצאת לדשא של הגן הציבורי הסמוך "חיק הטבע" מה שקוראים במחוזותינו, ולעשן את נשמתנו עד תום  במנגלים, לזהם את האזור, ולרבוץ כאריות ים מדושנים לעייפה.  בעיני זה יותר להיות שמח באמת: במדינה, במה שיש (במקום להתרכז במה שאין),לטייל, לראות, להעריך את הטבע שעוד נותר לנו, להיות עם היקרים לנו, וגם... לאכול.

אומרים שכאשר מבקשים עבור מישהו אחר, שלא למען עצמך, הבקשה נשקלת יותר בחיוב "בדרגים העליונים".

אז היות והימים החשובים המשמעותיים האלה : יום הזיכרון ויום העצמאות חלים הפעם, שוב, ביום הולדתי (וזו לא הפעם הראשונה, זה קורה המון, השנה זה חל ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 8.5.11) רציתי לבקש: את חזרתו הביתה בשלום של גלעד שליט חי בריא ושלם, ואת סגירתה של חוות מזור.

כדאי לזכור בכמה דמים עלתה לנו המדינה, העצמאות, ולשמוח באמת.

מאחלת לכם, לכולנו, ההולכים על שתיים ויותר חג עצמאות שמח ובטוח.

* * *

רצ"ב קריאת אזהרה שמועברת בין אוהבי בעלי חיים שהתקבלה למייל

From:  

Subject: שימרו על חיות המחמד שלכם במקום סגור ומוגן בזמן הזיקוקים ביום העצמאות-אנא העבירו מייל זה הלאה!!

 אנא העבירו מייל זה הלאה - פעולה קטנה תציל הרבה חיים

בכל שנה ביום העצמאות אלפי כלבים וחתולים מתים כתוצאה מהזיקוקים  ! ! !

רגישותם לרעש גבוהה פי כמה וכמה מאיתנו  .
קולות הזיקוקים, גורמים להם לבהלה גדולה ועקב כך, הם מתחילים בריצת אמוק למרחקים מבלי להבחין לאן ואיך הם רצים.הם מאבדים כיוון, מתייבשים, נדרסים, נפצעים, הולכים לאיבוד ואף נחנקים במקרה בו הם נשארים קשורים בחצר 
תופעה מחרידה זו חוזרת על עצמה בכל שנה ושנה וזאת לרוב עקב אי מודעות לעניין, ואי שימת לב כתוצאה משכחה.

יש כאלו שאף מגדילים לעשות ולוקחים את כלביהם לראות את הזיקוקים. אין סיבה שיום חג זה עבורנו ימשיך להיות יום אסון עבורם. 
אפשר למנוע את המוות המיותר הזה בקלות על ידי  מודעות לקראת יום זה ותזכורת, כאמור רוב המקרים הם תוצאה של חוסר מודעות לעניין  או שכחה. פעולה קטנה יכולה  לחולל שינוי עצום!! במקרה הזה יציל חיים וימנע כאב לב אם יעבור למספיק אנשים ויעורר שינוי במודעות  

אנא מכם !  העבירו הלאה, פעולה קטנה תציל הרבה חיים

תודה

עלה במקור, כולל תמונות ולינקים בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2161459/