תורה - מאמר על פרשת שבוע בשלח 

רבותיי, בשבת הזאת קוראים את פרשת "בשלח", ושם יש מקרה נוסף בעניין "כי האדם עץ השדה". כתוב בפרשה שעם ישראל הגיעו למרה, ששמה נקרא מרה בגלל שכשעם ישראל הגיעו לשם המיים שם היו מרים, ולא היו להם מים לשתות. "וילינו העם על משה לאמר מה נשתה". עם ישראל בא בטענות שאין מים. כתוב בפרשה "ויורהו השם עץ", הקב"ה הראה למשה רבינו עץ, וכתוב שהעץ הזה היה מר וגם המים היו מרים, "וישלך אל המים וימתקו המים", כלומר משה רבינו השליך את העץ למים ואז התמתקו המים. נס בתוך נס! העץ מר, המים מרים, ולאחר שמשה רבינו משליך את העץ למים המים נעשים מתוקים והעץ מתמתק. ‎   ונסביר את זה על דרך "כי האדם עץ השדה". כל אדם בלי תורה הוא מר. תסתכלו על האנשים ברחובות בלי תורה, זה חורבן עולם: פריצות, זימה, ניאוף, סמים, אלימות, רצח, מה לא?! חיות טורפות! גם התורה מרה, לא שהיא באמת מרה, אלא שעבור כל אדם ברחוב התורה נראית מרה, "קשה", "לא בשבילי", "מי יכול ללמוד תורה?". אבל מה הקב"ה אומר? השלך אל המים! אל תעשה חשבונות! הרבה אנשים רוצים להיכנס לישיבה אבל הם לא יכולים, הם צריכים דחיפה, השלך אל המים! קפוץ למים! הוא זורק את עצמו למים של התורה, "אני חוזר בתשובה!", ואז - "וימתקו המים", הוא רואה כמה שהתורה מתוקה, ולא רק שהתורה מתוקה אלא הוא עצמו שהיה מר נעשה מתוק! ‎   תראו אדם "חבלן" שאי אפשר היה לדבר איתו, אחרי שהוא חוזר בתשובה הוא אומר "מחילה", "סליחה", איזו עדינות, איזו התנהגות, איזה מידות. אתה כן יכול ללמוד בישיבה! הרי דוד המלך שהיה מלך ישראל התפלל שיזכה להיות בבית המדרש כל החיים שלו! יש לך את ישיבת "אור דוד", תגיד: "אני רוצה ללמוד בישיבה", "אני רוצה לנסות ללמוד בישיבה שבוע ", "אני רוצה ללמוד חודש בישיבה", "אני רוצה להיכנס לישיבה, ולראות מה זה ללמוד בישיבה, מה זה טעם של לימוד תורה, מה זאת תורה!". תיכנס לישיבה, תטעם ותראה מה זה תורה! השלך על המים! זרוק עצמך אל המים ו"אין מים אלא תורה". ואז - "וימתקו המים", אז תראה שהתורה לא מרה, נהפוך הוא - התורה מתוקה ועוד איזו מתוקה! ‎   אומר אור החיים הקדוש: אילו היו בני אדם היו מרגישים וטועמים טעמה של תורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא היה שווה בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב בערך מילה אחת של התורה הקדושה!‎   אם יבואו אלי ויגידו לי: "קבל את כל הדולרים בעולם שיהיו שלך, ובמקום זה רק יום אחד אל תלמד תורה", אני אומר לכם שאצלי זה אפילו לא בגדר ניסיון. אין לי בכלל מצב של מלחמה. מה, אני מוכר פה איטריות?! הרי זאת לא דרשה ראשונה שלי פה, אני כעשרים וארבע שנים, ברוך השם, נותן דרשות, עד מאה ועשרים, וכבר רבבות חזרו כאן בתשובה, והם לומדים בישיבות, והרבה ישיבות של בעלי תשובה התמלאו בזכות "אור דוד". אנשים מתקשרים אליי ואומרים לי: "כבוד הרב, כמה שדיברת על תורה זה לא כמו שטועמים בפועל! אי אפשר להסביר את זה!". ‎   הרי אני בעטתי בעולם החילוני בגלל שקר, ואם הייתי רואה שקר בעולם התורה לא הייתי נשאר שם, ובוודאי לא הייתי מוציא את הנשמה שלי, עוזב את הבית שלי יום ולילה, לא רואה את האישה ואת הילדים, בשביל להחזיר אנשים בתשובה. ‎   אדם שבא לדרשה פעם בשבוע, רואה בעצמו שאחרי שהוא שומע שעה וחצי של דברי תורה, הוא יוצא מהדרשה בהרגשה נפלאה כל כך, שבשום מקום בעולם הוא לא קיבל אותה, שבשום מקום בעולם לא היתה לו אותה. וזאת משום שהנשמה שלו חיפשה טיפות רוחניות עשרות שנים, ופתאום היא מקבלת את מה שהיא לא קיבלה כל השנים ברחוב, היא קופצת משמחה, כמו שכשיורד גשם הדג בים קופץ מהמים. הנשמה קופצת משמחה: "את זה רציתי!", "את זה חיפשתי!", "זה האוכל שלי!", "את זה אני מחפשת!". זה בחינת "וימתקו המים" - התורה עושה את האדם ברייה אחרת! ‎          הנהגות ומידות שמקנה התורה הקדושה‎   הגמרא מספרת על אדם אחד שאישתו היתה ממש השם ירחם, כל פעם שהיה מבקש ממנה דבר, היא עשתה משהו אחר. פעם אחת כשהיה חושך אותו אדם ביקש מאשתו שתביא לו "תרי בוציני". למילה בוציני יש שני פירושים: פירוש אחד נרות, ופירוש שני אבטיחים. כיוון שהיה חושך, הרי ברור שאותו אדם התכוון לשתי נרות כשהוא אמר "תרי בוציני". אבל במקום להביא לו נרות, הלכה אשתו והביאה לו שני אבטיחים. אמר לה בעלה: "זילי תיברי יתהון על רישא דבבא". בבא בלשון הגמרא זה דלת, כלומר בעלה אמר לה לשבור את האבטיחים על ראש הדלת. גדול הדור באותו הזמן היה בבא בן בוטא. אותה האישה לקחה את האבטיחים, אבל לא אל הדלת. היא הלכה לבית של בבא בן בוטא עם שני האבטיחים ביד, ודפקה בדלת. השמש של הרב פתח, וראה אישה עם שני אבטיחים, הוא חשב שהיא הביאה אבטיחים לרב, אז הוא הכניס אותה. כשהיא נכנסה לבבא בן בוטא היא לקחה את שני האבטיחים ושברה אותם על הראש שלו. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה: אם אותה אישה היתה באה לטומי, לפרס או לאחרים עם שני אבטיחים, ושוברת אותם על הראש שלו, מה הם היו עושים לה? אז תיכף תבינו מזה מה זה גדול הדור, מה זה תלמיד חכם, איזה הנהגות נפלאות יש לבן תורה. שאל אותה בבא בן בוטא: "בתי, למה עשית את זה?", הוא לא צעק עליה. אותה אשה השיבה לבבא בן בוטא: "בעלי אמר לי". ידוע שחז"ל אומרים: "אין לך כשרה בנשים כאשה שעושה רצון בעלה", אז אמר לה בבא בן בוטא: "יהי רצון, שבזכות מסירות הנפש שלך, שעד כדי כך היית מוכנה לעשות את רצון בעלך, אפילו לזרוק עלי שני אבטיחים, תזכי שיצאו ממך שני בנים גדולים בתורה כמוני!", ויצאו ממנה שני אריות בתורה. אז תראו מה זאת הנהגה של תלמיד חכם, הנהגה של גדול בתורה! זה בן תורה, וזאת הנהגה של בן תורה! ‎          דוגמא להנהגות מהרב אורי זוהר שליט"א‎   אני יכול לספר לכם עשרות סיפורים על גדולים בתורה בדורינו. אך זמננו קצר, לכן אני אספר לכם מקרה אחד, שהיה לי עם הרב אורי זוהר, כולכם מכירים אותו. לפני עשרים וארבע שנים, זה היה כחודשיים או שלושה לאחר שהתחלתי עם הדרשות, נסעתי אליו לביתו בירושלים עם עוד שני תלמידים כדי להזמין אותו לדבר באחת הדרשות. הוא היה אז בההתחלה של החזרה בתשובה שלו, בשנים הראשונות. העניין הזה היה בחנוכה. תיכננו להגיע מוקדם ולחזור מוקדם כדי שנספיק להגיע להדלקה, אבל כשהגענו אליו הביתה זה היה כבר קרוב מאוד לזמן הדלקת נרות חנוכה. ישבנו איתו בסלון, וסיפרתי לו על כל הפעילות שלי. ביקשתי ממנו, שאם הוא יכול, שיבוא לדבר. הוא השיב לי: "בשביל מה צריכים אותי? בגלל שאני אורי זוהר?! שיפתחו ספר ירמיה, יפתחו ספר ישעיה, יקראו ספרי הנביאים ויראו את האמת, ואז הם יחזרו בתשובה. בשביל מה צריכים אותי?!". הזמן שלו היה יקר, הוא רצה רק לשבת וללמוד תורה. ניסיתי לשכנע אותו, אבל הוא אמר לי: "אני מצטער אבל אני לא יכול לבוא". אחר כך הגיע זמן הדלקת הנרות, אז הוא מחא כפיים וקרא לילדים שלו: "ילדים, בואו, הגיע זמן הדלקת נרות חנוכה". ‎   יצאנו מביתו וחזרנו הביתה. באותו לילה, בסביבות השעה עשר, הגיע אליי תלמיד שחזר אצלי בתשובה, רוני נוכי (הרבה מכירים אותו פה, ואפשר לשאול אותו) והוא אמר לי: "אורי זוהר חיפש אותך פה בפרדס כץ". תמהתי. מה פתאום אורי זוהר חיפש אותי, הרי הייתי אצלו היום בבית. הוא נתן לי מכתב שהשאיר עבורי אורי זוהר. עכשיו תראו מה זאת גדלות, תראו איך ה תורה משנה את הבן אדם. הוא כתב לי כך: "לכבוד הרב דניאל זר, אני מבקש סליחה ומחילה ממך ומהחברים שהתלוו אליך. נראה לי שלא התנהגתי כמו שצריך. אני מבקש ממך ליצור איתי קשר בטלפון". הוא הרגיש שכשהוא מחא את הכפיים לילדים שלו ברגע שבאנו לצאת, כאילו זאת היתה פגיעה בנו. טלפנתי אליו והוא אמר לי: "אני רוצה לבקש ממך סליחה, לא התנהגתי כמו שצריך, ובתור פיצוי אני אבוא לדבר". רבותיי, הרב אורי זוהר הגיע ובית הכנסת היה מפוצץ, ועל יד כל הקהל הוא אמר: "אני מבקש סליחה מהרב דניאל". אחד הבחורים שהיה איתי היה אברהם אבוש, הוא היה שם בדרשה (עד היום הוא בן תורה), גם אליו פנה אורי זוהר ואמר לו: "אתה היית עם הרב, אני מבקש מכולכם מחילה שלא התנהגתי כמו שצריך בבית". ‎   אורי זוהר לא הרים טלפון, הוא ידע שאני גר באיזור פרדס כץ ולא ידע בדיוק איפה, לא היתה לו כתובת ולמרות זאת הוא ירד מירושלים לבני ברק כדי לחפש אותי ולבקש סליחה! הוא חיפש ושאל אנשים, עד שהוא פגש את התלמיד שלי, שאמר לו שהוא מכיר אותי. עכשיו ראיתם מה זה "וימתקו המים"?! תגידו לי, האם בגימנסיה, האם בתיכון יצא דבר כזה?! באוניברסיטה תצא סחורה כזאת?! מבתי ספר חילוני תצא כזאת סחורה?! אדם שרק שנה שנתיים חוזר בתשובה, ותראו איזו הנהגה! איזה בן אדם! "וימתקו המים", זה בן תורה! זה ירא שמים! ‎   אם היה שר בממשלה, אפילו אם היינו גרים דלת מול דלת, והיה נראה לו שהוא פגע בי, הוא היה אומר "מה פתאום שאני אלך אליו?! מי הוא בכלל?! אני שר!". אבל תראו את הרב אורי זוהר, וזה עוד לפני עשרים וארבע שנים, אז מה הוא היום?! הוא הבין מה זה לפגוע ביהודי, מה זה חשש "אולי פגעתי", והוא כבר התקשר. ויש תמונות שאפשר מהדרשה, והייתה בה התעוררות גדולה. הוא בא מירושלים לבני ברק עוד באותו היום, הוא לא חיכה אפילו עוד יום אחד.‎   כמו שאמרנו, וזה מתאים לט"ו בשבט: "כי האדם עץ השדה" - עץ בלי מים הולך לאבדון, "אין מים אלא תורה", אם אין באדם מים של תורה, אז הוא הולך לאבדון! לבי שותת דם על כל הבנים ועל כל הבנות שלנו, איפה הם זרוקים היום באיזו טינופת: בהודו, בברזיל, במזרח הרחוק והקרוב, כבר לא יודע איפה. ויש שאלה שמתרוצצת בעולם בחלל האוויר - למה?! למה הילדים של עם ישראל צריכים לשוט בעולם כדי לחפש את עצמם?! אם הם היו בניתורה, הם היו יושבים בבתי מדרש, יושבים ועמלים ב תורה. אם אדם היה יושב ועמל בתורה, עם יראת שמים, עם דרך ארץ, עם מידות טובות, הוא היה הדוגמא לאחרים, הוא היה אור לחברה! והיום הולכים ורוצחים, והבנות - איך הן מתלבשות בקיץ. כשהחורף מגיע אני שמח ומאושר, וכשאני מרגיש שהקיץ מתקרב אני כל כולי צער, ממש דמעות. כל קיץ הוא חורבן גדול יותר מהקודם, כמה מתרסקים בקיץ, כמה נהרסים מהקיץ. לכן חובה עלינו בחורף הזה, נותרו לנו עוד חודשיים עד שניכנס לאביב, חובה עלינו להתחזק ולנצל את החורף הזה כדי לאגור כוחות לעבור את הקיץ בשלום. הרי צריכים להבין שמהקיץ הולכים לחודש אלול, הולכים לסליחות, הולכים לראש השנה וליום הכיפורים, עלינו להתחזק ולהיות אריות, להיות נמרים, לעבור את הקיץ כמו אריות עם יראת שמים, לעבור את הקיץ בשלום - לא להיכשל ולא ליפול! אנחנו צריכים לעבוד על זה שנזכה לזה שנהיה בני תורה אמיתיים, שנהיה יראי שמים אמיתיים. כמו שאמרנו, ישיבה היא בית חרושת לבני אדם, נכנס זכוכית - יוצא יהלום, ועוד איזה יהלום: איזו התנהגות, איזו דרך ארץ, איזה מוסר, איזו עזרה לזולת, איזו התחשבות באחרים. ‎