טבעות נישואין משמשות כסמל בעת טקסי החלפת נדרים הנהוגים ברחבי העולם, בדתות השונות. ביהדות הן מסמלות את ברית הקידושין בין הבעל לאשתו, במהלך טקס החופה המסורתי.
עד לפני כעשור נהוג היה לרכוש טבעות יפות, על פי טעמה של הכלה או של בחיר לבה, בחנויות אשר מכרו את הטבעות להמונים. בשנים האחרונות עלה הביקוש לייצור טבעות נישואין ייחודיות, אשר מעוצבות בעיצובים חד פעמיים, ומותאמות במדוייק למידותיה ולטעמה האישי של הכלה הנרגשת. בדרך זו היא יכולה להיות בטוחה שהטבעת המיוחדת והבלעדית, לא תיראה על כל אצבע אחרת.
טבעות נישואין נענדו עוד בימי קדם, על ידיהם של מלכים ומלכות, כמו גם על ידי פשוטי העם. בשנים בהן לא יכלו בני האדם להרשות לעצמם לרכוש טבעות יוקרתיות, היו הטבעות עשויות חומרי מתכת זולים, וחומרים נוספים, אולם קדושתם של התכשיטים הנענדים באהבה, היתה תמיד בעינה.
בשנות השפע והקידמה החלו המפעלים לייצר כמויות גדולות של טבעות נישואין אשר היו עשויות לרוב מזהב צהוב. רק בעשורים האחרונים חדרו לשוק עיצובים מרהיבים גם בזהב לבן, ואפילו בזהב האדום והמיוחד. מעצבי הטבעות חורטים על הטבעת משפטי אהבה מרגשים, והטבעות מיוצרות גם בשילוב שלושת גווני הזהב הקיימים, כשהן זוכות למראה מיוחד ויוקרתי.
טבעות הנישואין ביהדות אמורות להגיע 'כשרות', כשהן חלקות וללא אבנים אשר משובצות בתוכן, אולם ניתן לרכוש טבעת אשר בתוכה מקום מיוחד לשיבוץ יהלום או כל אבן חן אחרת, ולאחר טקס החופה והקידושין לשוב אל החנות ולשבץ בה את התוספת המבוקשת.
להבדיל מדתות אחרות בהן מוסרים שני בני הזוג טבעות נישואין האחד לשניה, הרי שביהדות לא נהוג כי האשה תעניק לבעלה לעתיד טבעת, והוא היחיד אשר עונד על אצבעה טבעת. עם זאת בשנים האחרונות מקובל לערוך לאחר הטקס הדתי גם טקס קצר נוסף אותו לא מנהל אמנם הרב, אולם בו מעניקה גם האשה טבעת נישואין לבחיר לבה. גם בטקסי הנישואין האלטרנטיביים נהוג כי שני בני הזוג יעניקו זה לזו, טבעות נישואין.
מאמר זה נכתב על ידי נועה-עורכת פורטל חתונה.
