טקס חינה מסורתי נערך על ידי בני העדות השונות ובעיקר בקרב יוצאי המזרח. מנהג צביעת חינה על כפות הידיים הוא מנהג קדום בדת היהודית ובדת האיסלאם והוא מסמל את המעבר מהרווקות לזוגיות שלמה.
טקס חינה מסורתי נערך ערב לפני החתונה, פעמים רבות בבתי ההורים הנרגשים, ובהשתתפות בני משפחה וחברים. אם בעבר נהוג היה לערוך לכל אחד מבני הזוג טקס חינה נפרד, כך שייערך בצניעות מבלי שבני הזוג ייפגשו ערב הכלולות, הריי שכיום נהוג לערוך טקס חינה משותף בו מקבלים בני הזוג את פניהם של האורחים ורוקדים ומבלים בו יחד.
במהלך הטקס משתמשים החתן והכלה בצבע חינה אשר נרקח מעליו הכתומים של הצמח באותו השם, בכדי לצבוע את ידיהם. מעגלים של חינה נצבעים על ידי בני הזוג, כאשר צורת המעגל בה נצבעות הידיים, היא כצורתן של מטבעות, ומסמלת שפע, בריאות, וחיים ארוכים וטובים. לעיתים נמרח החומר הכתום גם על כפות רגליהם של זוג האוהבים. טקס חינה עממי משמעותו להביא ברכה ומזל טוב לבני הזוג, בעוברם מחיים ביחיד, לחיים משותפים של יחד.
לעיתים, במהלך טקס חינה עממי, צובעת הכלה לעתיד גם חלק קטן משערה בתערובת הצמחית. צמחי חינה, מהם נרקח הצבע הכתום, משמשים נשים רבות לצביעת שיערן, גם בחיי היום-יום, והוא ידוע כחומר אשר מעניק בריאות וחיוניות, לשורשי השיער.
מלבושי החתן והכלה במהלך טקס חינה מסורתי כוללים בגדים בצבעים מבריקים ובעיקר בצבע זהב, כאשר החתן לעתיד חובש תרבוש מפואר לראשו, והכלה מניחה על ראשה כובע מסורתי משובץ באבנים טובות ומבריק בשלל צבעים.
מסיבות חינה נערכות לא פעם באולמות מפוארים או בגני אירועים, וזוגות רבים משקיעים בהם מחשבה רבה, הפקה של ממש וסכומי כסף בלתי מבוטלים.
מאמר זה נכתב על ידי נועה-עורכת פורטל חתונה.
