פתיחת עסקים בישובים מרוחקים - סיכון או הזדמנות
ישובים רבים במדינת ישראל עוברים בשנים האחרונות הרחבות. הדבר קורה במושבים, בקיבוצים ובישובים קהילתיים שמכפילים ויותר את מספר התושבים תוך מספר שנים. התופעה נפוצה בארץ בעשור האחרון ונכונה לכל אזורי הארץ. הביקוש להרחבות אלו תלוי לא מעט במיקום הישוב ביחס לצירים מרכזיים כמו כביש 6 או תחנות רכבת. באזור ירושלים ובאזורים נוספים ישנם מספר מושבים ששינו את מאפייניהם ועברו ממושבים חקלאיים לישובים הדומים לשכונות וילות לדוגמה: צור הדסה, בת חפר ואזור רמות מנשה, עמק חפר, בגליל, בנגב ובאזורים אחרים. בישובים אלו ניתן להבחין באזורים הישנים בהם ישנם בתים ישנים עם שטחי חקלאות רחבים לעומת האזורים החדשים בהם יש בתים צמודי קרקע על חצאי דונם. בישובים אחדים, כמו צור הדסה באזור ירושלים הורחב הישוב מכ-300 משפחות לפני עשור לכ-1500 משפחות כיום. במקביל תוכניות הפיתוח ממשיכות וישוב זה יגיע לכדי 3000 משפחות תוך עשור. קיימת מגמה מתרחבת של מעבר לאזוריי פריפריה בחיפוש אחרי איכות חיים משופרת לכאורה.
מה ההשלכות לכך בנוגע לפתיחת עסקים והאם הגידול באוכלוסייה מהווה הזדמנות עסקית ליזמים?
אוכלוסיה גדלה זקוקה לשירותים רחבים יותר כמו בתי ספר וגנים, מתנ"ס, גנים ציבוריים וחנויות להספקת מוצרי מזון, כלי בית וכדומה. לפני שהחל הפיתוח הייתה בד"כ בישובים אלו מכולת קטנה שנתנה שירותים לתושבים המעטים ומלבדה לא היו עסקים נוספים כי לא היתה הצדקה כלכלית לכך.
כאן נשאלת השאלה האם כדאי לפתוח עסקים כדי לתת מענה לצרכים של מספר התושבים הגדל? האם כדאי לפתוח עסקים כמו בתי קפה, חנויות אופנה, דוכני אוכל, "טמבוריות" ועוד?
התשובה לכך אינה חד משמעית ותלויה בהרבה גורמים. אסקור את הנושא לפי סוגי העסקים ולפי מאפייני צריכה המקובלים.
כדי לענות על שאלה זו יש להבין ראשית את מאפייני האוכלוסייה ואופי הישוב המדובר. בישובים המתרחבים אין אזורי תעסוקה כמו בעבר בשנים בו עסקו התושבים בחקלאות. רוב התושבים יוצאים מידי בוקר לעבודתם בערים הסמוכות וחוזרים מידי ערב לביתם. בני המשפחה הצעירים לומדים בדרך כלל במקום או בבתי ספר אזוריים. כלומר נוצר מצב שבמשך היום האוכלוסייה המבוגרת לא נמצאת בישוב בעוד הצעירים עד גיל צבא חוזרים לישוב בשעות מוקדמות יותר.
חשוב לעשות בדיקה של עלויות קבועות של אחזקת עסק כמו שכירות, ארנונה, אחזקת מלאי ועובדים לעומת פוטנציאל המכירה. כמו שידוע לכל העלויות הקבועות אינן תלויות בכמות המכירות. יש לבנות תכנית עסקית ומחקר מעמיק כדי לדעת האם תהיה הצדקה קיומית לעסק. לדוגמא: דוכן פיצות יכול להתאים בישובים כי הוא נותן מענה במחיר סביר לצעירים ולמשפחות בישובים מרוחקים. לעומת זאת פתיחת חנות צעצועי ילדים עלולה להיות בעייתית. המלאי גדול ויקר וספק אם העסק יוכל להחזיק מלאי עדכני מספיק כדי לגרום לתושבים לרכוש מתנות בחנות זו ולא באחת מהרשתות הגדולות בעיר או בקניונים בהם במגוון גדול בהרבה.
חנויות לממכר מזון כמו מכולות - כאמור בדרך כלל בישובים אלו קיימת מכולת קטנה שהתאימה לכמות האוכלוסייה טרם התרחבות הישוב. כל עוד המכולת מסוג זה קיימת יסגלו התושבים הרגילים הרגל לערוך את הקניות העיקריות בעיר ואת "ההשלמות" לעשות במכלת. בדרך כלל רווחת הטענה שמחירי המוצרים במכולות אלו יקרים יותר, טענה שלרוב נכונה וקשורה ליכולת הקניה הקטנה של המכולת ולמרחק מהעיר. מכולות קטנות אינן יכולות להחזיק מגוון מוצרים גדול מספיק. במידה ונפתחת מכולת או סופר גדולים בהם קיים מגוון מוצרים רחב יותר הפיתוי של התושבים להעביר את קניית רוב המוצרים לחנות זאת גדולה. הסיבות לכך קשורות בעיקר בנוחות ובחווית קנייה דומה לזו הקיימת בסופרים גדולים יותר בעיר.
סוג נוסף של חנות הינו חנות לממכר מוצרי בית ושיפוץ כמו חנויות "טמבור". לכאורה חנות מסוג זה מהווה פתרון נוח לבעיות תחזוקה ביתיות קטנות ובינוניות. גם במקרה זה החנות אמורה להחזיק מלאי גדול, מגוון ויקר כדי לספק את דרישות הציבור. ליזם שיפתח חנות מסוג זה חשוב שיהיה אורך רוח כלכלי ויוזמה לתת שירותים נוספים כמו העסקת איש לתיקונים ותחזוקה ביתית, משלוחים לבית הלקוח, מגרש לחומרי בנייה כבדים ועוד.
חנויות אופנה לבגדים ולנעליים קטנות נועדו לדעתי לכישלון גם מהסיבה שבמרכזי הערים ובקניונים קיימת חווית קנייה שמתאימה לסוג זה של צרכנות דהיינו ביקור בכמה חנויות, מגוון מוצרים, מגוון איכויות ומגוון מחירים שחנות קטנה לא יכולה לספק.
בית קפה ומסעדה- תופעת הביקור בבתי קפה בארץ נמצאת במגמת עלייה מתמדת ולא ניתן להשוות את תחום זה כיום למה שנהיה נהוג לפני עשור. תופעת בתי הקפה השכונתיים רווחת בערים הגדולות בעיקר בגוש דן. השאלה האם בית קפה יגרום לתושבים הגרים בישובים "לפתוח" את היום בבית הקפה או לחליפין "לסגור" את היום בית קפה בקרבת הבית? אני מאמין שבתי קפה מסוג זה נועדו ברובם לכישלון. כאמור רוב האוכלוסייה הבוגרת יוצאת את הישוב בבוקר למקום עבודה מרוחק כך שספק אם משהו יעצור בבית הקפה לפני הנסיעה הארוכה לעיר הסמוכה ולמקום העבודה. במשך היום בית הקפה עשוי לשרת אמהות לא עובדות על ילדיהם הקטנים. בערב אמור בית הקפה למשוך תושבים מבוגרים שחזרו מהעבודה אחרי נסיעה ממושכת ואז נשאלת השאלה האם תופעה זאת אפשרית? האם תושבי ישוב יסגלו לעצמם הרגל "לצאת" לבית הקפה שנמצא במרחק כמה מאות מטרים מבייתם ויוותרו על שלל החוויות הצרכניות המאפיינות "יציאה" לבתי קפה או מסעדה?
לסיכום - כמו לפני פתיחת כל עסק יש לבדוק באופן מעמיק ביותר את מאפייני הישוב בו הינכם מתכוונים להקים עסק. העובדה שישובים אלו ממוקמים בריחוק מה ממרכזי התעסוקה של התושבים גורמים לכך שהרגליי הצריכה של התושבים שונים מהמקובל בערים ובשכונות.
