זכויותיו של עובד שמבקשים להעבירו לעבוד מגוף בו עבד לגוף משפטי אחר 

במקרים רבים ביחסי העבודה נוצר מצב בו המעסיק מבקש להעביר את עסקו על כלל עובדיו ורכושו לבעלותו של מעסיק אחר והשאלה היא מה מעמדו של העובד ומה הזכויות העומדות לו?

על פי ההלכה הפסוקה כפי שנפסקה בדעת רוב על ידי 7 שופטי בג"צ ברוב הזעום של 3 שופטים (בג"צ 8111/96 ו-בג"צ 922/97) נקבע כי הפרורגטיבה של המעביד אינה כוללת את הזכות להעביר את עובדו למעסיק אחר וכי במקרה כזה לא ניתן להעביר את העובד לעבודה אצל המעסיק האחר ללא הסכמתו, והוא זכאי להמשיך ולהיחשב כעובדו של המעסיק הראשון, אלא אם ינקוט המעסיק הראשון מהלך על פי החוק ו/או הסכמי העבודה האחרים.

על פי הפסיקה הדרך למנוע את תלותו של המעסיק בעובד הינה כי הסכם העבודה האישי שלו ו/או ההסכם הקיבוצי עימו יכלול את זכותו של המעסיק לעשות כן. כלומר קבלת הסכמה מראש.

באמור בפסיקה הנ"ל אין כמובן כדי לפגוע בזכותו של עובד שהועבר כאמור כדי להתפטר בתנאי מפוטר על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

חרף פסיקה זו, ממשיכים מעסיקים רבים חדשות לבקרים, להעביר את עובדיהם מחברה לחברה, ללא הסכמתם ופעמים רבות אף ללא ידיעתם של העובדים, המגלים באקראי את דבר קיומו של מעסיק חדש.

על השאלה כיצד על העובד לנהוג בסיטואציה שכזו לא נתן בג"צ תשובה.

לדעתי, יכול העובד לפנות למעסיקו הקודם ולטעון כלפיו מחד כי עצם העברתו למעסיק אחר שלא על דעתו, הינה אקט של פיטורים, לחילופין, יכול וניתן יהיה לראות בכך הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אך לצערי לנוכח הגמישות הרבה הקיימת בנושא מן הראוי להביא את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לניתוח על ידי מומחה בתחום על מנת שיביע את דעתו בסוגיה ויציע לעובד את המסלול המתאים למקרה שלו.