שיעור תורה – פרשת בהר
ה תורה מרמזת על אמונה
בתורה בכלל ובפרשת בהר בפרט, נרמז עיניין האמונה בה' יתברך, כמו שכתוב בתורה הקדושה:
שש שנים תזרע שדך...- זו אמונה (תורה)
וכי תמכור ממכר לעמיתך...- זו אמונה (תורה)
וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית..." – זו אמונה (תורה)
"וקידשתם את שנת החמישים..."-זו אמונה (תורה)
וכיוצא באלו עוד כהנה וכהנה נאמר בתורה הקדושה....
התורה במבחן האמונה
בתורה, בפרשת בהר נכתב: "וידבר ה' אל משה לאמר..."- בהר סיני, מה עיניין שמיטה בהר סיני – רש"י אומר "מה שמיטה נאמרו ככלותיה ופרטותיה ודיקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כלולתיהן ודיקדוקיהן מסיני, אך רבותינו הקשו על רש"י, למה ה תורה לא אמרה מצווה אחרת, למה דווקא את מצוות שמיטה הזכירה ה תורה במעמד הר סיני, הרי כל המצוות נאמרו בסיני- על מה דווקא בחרה התורהלהדגיש מצווה זו, אלא אמרו רבותינו שישנם אנשים, כופרים לא יראי ה' אשר אומרים שה לא נתנה משמיים חס ושלום, אלא משה רבינו כתבה את התורה על דעתו ולא ניתנה ע"י הקב"ה.
כאן נכנסת פרשת שמיטה, ובה נאמר: כי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת – הרי לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו, כאן מגיעה האמונה בה' יתברך שאמר ב תורה "וציויתי את ברכתי לכם...", ועשת את התבואה לשלוש שנים, דהיינו- לשנה השישית, לשנה השביעית ולשנה השמינית – בן אנוש אינו מסוגל להבטיח הבטחה זו, מכאן שה תורה ניתנה משמיים, אף אדם לא יבטיח הבטחה כזו מחוסר יכולת. כך נדחה את דברי הכופרים הטוענים שמשה רבינו בדה את ה תורה מליבו חס ושלום.
משל למה הדבר דומה....
קודם למדנו על כך שכל מצוות התורה נתנו בסיני, ושהקב"ה מעניש את הרשעים על רשעתם ומשלם שכר טוב לצדיקים עושי רצונו.
ואם תאמר "מי מעיד באדם..."- אמרו רבותינו ז"ל: איבריו של אדם מעידים באדם, וקורות ביתו מעידין באדם. ונשאלת השאלה "ומה בענייין המת, מי מעיד בו?" האפשר שיבואו איבריו בקבר ויעידו עליו.
על זה אמרו רבותינו על ארבעת הפסוקים מה תורה הללו:
הן אני עץ יבש...
הן אני ערל שפתיים...
הן אני נשארתי לבדי...
הן אני כפיך לאל...
משל למה הדבר דומה, לאדם שהעלילו עליו למלך המדינה, לאותו האדם היו שלושה חברים, שניים מהם אהב בכל נפשו וליבו והשלישי היה אוהב אותו מעט יותר מכלל האדם.
הלך אותו האיש לחברו הטוב הראשון וסיפר לו על כך שהעלילו עליו לפני המלך, וביקש שיבוא איתו אל המלך להיות לו כמליץ יושר, אמר לו החבר, איני יכול, הכי הרבה שאוכל לעשות הוא לתת לך את חליפתי הטובה ביותר ותלבש אותה ואולי תמצא חן בעיני המלך וימחל לך.
בא אותו אדם לחברו הטוב השני וסיפר לו את סיפורו, אמר לו החבר, איני יכול לבוא איתך אל המלך אבל אני יכול ללוות אותך עד לפתח הארמון.
הלך ובכה, עד שבא אליו חברו השלישי, ושאלו מדוע אתה מצטער על מזלך, סיפר לו אותו האדם על מה שקרה לו, על העלילה ועל מה שאמרו לו שני חבריו הטובים, אמר לו אותו החבר, אלך איתך אל המלך ואהיה מליץ יושר לפניו, אני יודע שהמלך הינו רחום וחנון ובעזרת ה' תצא זכאי בדין.
והנמשל – לאדם בעולם זה יש שלושה חברים, החבר הראשון הוא "הממון", בפנייה אל המלך יכול לעזור לכל היותר בתכריכים- כמו שהחבר אמר לאדם בנמשל שיתן לו את חליפתו הטובה. החבר השני הוא משפחתו של האדם – אישתו וילדיו שיכולים לעשות לו לוויה- כמו חברו השני של האדם שבמשל יכול ללוות את האדם על לפתחו של הארמון. החבר השלישי הן המצוות שאדם עושה הן יכולות להיות כמליץ יושר לפני הקב"ה והן שיוציאו אותו זכאי בדין.
כמו שאמרו רבותינו, ומתי שהאדם חושב שהממון יציל אותו בבית הדין של מעלה הוא טועה, הרי הוא כעץ יבש, כך גם עם אישתו וילדיו שאומרים לו שהם ערלי שפתיים ולא יכולים לעזור, ואז האדם אומר "הן נשארתי לבדי" אך המצוות שעשה משמשות כפה לפני האל "הן אני כפיך לאל".
מן החסידות
אמר הסבא משפולה: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" (ויקרא, כה', יז'), גם בנושא יראת שמיים, אל תונו איש את אחיו.
אמר רבי צבי הירש מרימנוב: לא לו לאדם להונות את מידם האמונה שבתוך תוכו, שומה עליו להכיר באמת את שפלות ערכו עצמו.
פתגם חסידי אומר: "הנשמה היא לא מזוהמת, יש רק נשמה אשר זוהמה הצטברה עליה. כך גם גופו של האדם, אין גוף טהור אלא גוף שהאדם טיהרו.
אמר רבי נחמן מברסלב: האמונה מתחדשת אצל האדם בכל יום.
אמר רבי נחמן מברסלב: על ידי האמונה מקבלת הנשמה מאור פנים.
אמר רבי נחמן מברסלב: קל יותר להשיא עצה לאחר מלעצמו.
אמר הבעש"ט: אמונה – יסוד כל דבר.
מי ייתן ונזכה להיות מוארים באור חסידות ברסלב הקדושה ולהתברך מברכתן של צדיקי הדור עם כלל ישראל הקדושים והטהורים, אמן!
