17 מאי 2011
משא ומתן וירטואלי
אולי התבלבלנו, אך האם לא רצוי היה כי ניכנס למשא ומתן מקובל, פנים אל פנים עם הפלשתינים? רוצה לומר: חדר, כיסאות, מים קרים, שני צוותי משא ומתן, נו אתם יודעים, משא ומתן.
אנו מכריזים השכם והערב כי אנו מוכנים לשבת ולדון עם הפלשתינים ללא תנאים מוקדמים ובכל בעיות הליבה. יפה, כך אמור להיות אך מעשה שטן, הפלשתינים כבר הפנימו כי יקבלו מדינה משלהם בלא שעליהם כלל לטרוח להתדיין עמנו, לוותר לנו, שהרי שיהיו חופשים להמשיך בסכסוך בנינו עד נצחונם הסופי (לטעמם). ומכאן ברי כי יהיו אווילים לגישתם להענות לדרישת ישראל למפגשים פנים אל פנים ועוד שומו שמיים: לוותר.
ואנו, כן אנו, מצאנו לנו פטנט אשר רק הראש היהודי יכול להמציא. אנו כה חפצים במשא ומתן, באשר זה לטעמנו יישר עבורנו את ההדורים בין אומות העולם ויחסל באיבו את מסע הדה-לגיטימציה המתנהל כנגדנו בעולם (הו, התמימות הקדושה), עד כי אנו מנהלים אותו עם הפלשתינים באורח ווירטואלי, חד-צדדי באמצעות גליונות עטיפות הדגים של התקשורת והכרזות בומבסטיות לבקרים.
הנה, ארע פיוס בין הפלגים הפלשתינים, הפלג להשמדת ישראל באורח פוליטי-מדיני, הגיע לפיוס עם הפלג להשמדת ישראל באורח כוחני-צבאי. ראש ממשלתנו מכריז ובדין, כי בכך נסתם הגולל על אפשרות לקיום משא ומתן עם הרשות הפלשתינית, אין פרטנר אומר נתניהו (כאילו שאי פעם היה) וצודק כמובן. שלום עושים עם אויב המוכן להכיר בך ולעשות עמך שלום. שלום אין עושים עם אויב המצהיר ומגבה הצהותיו במעשים כי בכוונתו להשמידנו.
קיימים בנינו אותם פושקי השפתים, יותר אף מאילו בממשלה, כל אותם גנרלים ואדמירלים שוטים בדימוס, כל אותם פוליטיקאים בפרוטה (כלנתרי "קדימה" ועוזריהם), או מלהטטי-פיננסים המבינים בפוליטיקה כחמורים במרק פירות, כל הללו פועלים להצעידנו בנתיב מסוכן מעין כמותו, מטעמים אישיים, כלכלים ופוליטים שאינם מהענין. אם "המלחמה הינה ענין רציני מדי מכדי להותירו בידי הגנרלים", הרי השלום על אחת כמה וכמה. נחסמה הדרך עבורנו למשא ומתן באורח המסורתי? אין בעיה מהגגים הללו, אנו ננהלו כקרקס פומבי באורח חד צדדי מעל גלי האתר. אליה וקוץ גדול בה, הצד השני אינו מיוצג וכך יכול להתגדר בעמדותיו מבלי לוותר על קורטוב-כזית כפי שאמור להוות במשא ומתן דהיינו, אנו יורים לעצמנו ברגל. ה"חוסיין" האמריקני מצד אחד ופושקי השפתים בנינו מהצד השני מתעקשים לעזור ל"אבו" מרמאללה להשאר על העץ ולהטיל מימיו על ראשינו בקשת. מי שיימצא מקבילה נאותה בנסיגה המבוהלת והמבישה מלבנון ("ארבע אמהות" והתקשורת) ובגרוש החד צדדי של גוש קטיף (שמאל קיצוני, מערכת משפט "כולה שפיטה" והתקשורת) אשר המיטו עלינו אסון נורא לדורות באשר אנו כהרגלנו וויתרנו באווילות שאין לה קץ, באורח חד צדדי, בלא לקבל תמורה נאותה לשם קיומנו ובלא שניקבע ערבויות יצוקות בסלע לשם אישוש התמורה, הריהו מבין נכון את המתרחש כאן וכעת לנגד עינינו.
כל זמן שהפלשתינים מתבצרים בעמדותיהם באשר לסרוב למשא ומתן הרי שעל ישראל להגדיר עמדות המביעות נכונות לוויתורים כלליים, מעורפלים ועמומים בלבד (נכונות ל"וויתורים כואבים" כהצהרה כללית ומעורפלת בלבד הינה הרחוק ביותר שעלינו לנקוט). שיחרור הצהרות בדבר מספר הסנטימטרים שהגבול העתידי יוזז מערבה או מזרחה הינה טפשות ארורה שתעלה לנו ביוקר (היא כבר עלתה לנו). ישראל וראשיה חייבים להגדיר מטרות כלליות ומעורפלות בלבד הכרוכות בוויתורים אפשרים אשר יותירו היריב תוהה באשר לכוונותינו וכך באורח טיבעי יביאוהו לשולחן המשא ומתן.
היכן עלינו להיות ברורים? בדרישותינו הנחרצות, בקווינו האדומים לדוגמא: הכרת העולם הערבי והאו"ם בישראל כביתו הבלעדי של העם היהודי, הכרה גורפת פלשתינית, ערבית ובינלאומית בשלילה גורפת של "זכות השיבה" הפלשתינית לתחומי המדינה היהודית, הכרת האומות כולן בירושלים כבירת הנצח של העם היהודי, ערבות בינלאומית וערבית לשלמות הסכמי שלום, אם וכאשר יקרו, הפסקת כל פעולות טרור כנגד ישראל, סנקציות אדירות ובילתי מתפשרות על המפר את ההסכמים ומנגנון פיקוח ובקרה אובייקטיבי ואקטיבי לניטור ההסכם, שיקום הפליטים על חשבון מדינות ערב (אלו אשר הנציחו את מצבם) הן בארצותיהם והן בטרירטוריה פלשתינית אם וכאשר תיכון ועוד כהנה וכהנה.
כל הצהרה הניכנסת לפרטים הינה למעשה כבר סופו של המשא ומתן וגרירתנו לוויתורים נוספים אשר יהפכו למפליגים יותר ויותר עם חלוף הזמן או רחמנא ליצלן, עם נכונותו של האויב הפלשתיני אכן להכנס למשא ומתן לשלום בסיומו של יום, שהרי אז נידרש לוויתורים "נאותים" נוספים וכירסום ביכולותיה האסטרטגיות של ישראל.
עלינו ללמוד מהפלשתינים שעור. משך עשרות השנים אשר אנו דנים עמם בהסדרי שלום, משך כל אותו זמן אשר אנו וויתרנו ונסוגונו, וויתרנו ונסוגונו, הם לא וויתרו ולו על גרגיר חול אחד. הם התבצרו בעמדותיהם, גילו, נחישות, גילו חוסר נכונות לפשרה על עקרונות ועל "המגיע" להם ו"זכויותיהם הצודקות", גילו חוכמת משא ומתן לתפארת. ואנו כאנו, אנו הבזים לפלשתינים "הנחותים" וויתרנו, החנפנו, התרככנו, סיכנו את אושיות קיומנו ומה השגנו, אהדה לעקשן ולנחוש (הפלשתינים) ובוז ודה-לגיטימציה להססן, לוותרן, לרככן, לחסר חוט השדרה (אנו, כן אנו). כל ממשלות ישראל חטאו באותה רפיסות, זגזגנות, לקקנות, זחילה על ארבע, וותרנות ללא תמורה, למן ממשלת רבין עבור דרך ממשלות אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט. וכעת לזמן מבחנה האולטימטיבי של ממשלת בנימין נתניהו.
אדם הנחשב לחכם בנינו, אלברט איינשטיין כבר גרס כי "אדם החוזר על טעויותיו פעם אחר פעם בעודו מצפה מדי הפעם הבאה לתוצאות אחרות הוא אדם טיפש". בהתאם להגדרה זו ברור לעין כל מה הננו (או למצער חלקים מעמנו). לאור הגדרה זו ברי גם מאיזה חומר קורצו אויבינו, הם פועלים נכון, ממתינים בסבלנות לכך כי שוב ושוב נטרוף את עצמנו, נשוב ונחזור על שגיאותינו.
בטורים אלו ובמשך שנים, בעשרות מאמרי דעה, ובעוד-מועד להתרחשויות, אנו מצביעים על הכשלים לעיל, על חוסר ההגיון, אמור טפשות בדרך אשר בה אנו מנהלים את הסברתנו והדיונים לשלום עם אויבינו ובפרט החל מהסכמי אוסלו הנלעגים ועד ימי שרון ואולמרט האסונים עבורנו. ואנו כאנו, חוזרים ושונים אותם הכשלים.
מפאת קוצר היריעה לא נעמוד על הסיבות מדוע זה אנו כה כושלים במהלכינו. די אם נציין, על מנת לסבר את האוזן, כי התרופפות האמונה בזכויותינו ויעודנו ההיסטורי כיהודים השבים למולדתם ההסטורית בארץ ישראל, כניעתנו המבישה ל"משנאי חינם בנינו" כמו גם להלכי רוח לעומתים של גורמים עוינים אותנו בעולם.
האמונה כי כל העולם נגדנו הינה שטות גמורה, שגויה ושיקרית להלל ומשמשת כלוחמה פסיכולוגית פנימית של מעטים אוטו-אנטישמים, שרלטנים ונכלולים בנינו כנגד כלל הציבור על מנת להורידנו על בירכנו, נעתר לכל גחמות ודרישות אויבינו, כי נסכים ליצירת מדינה כנענית "ישראלית", מדינת כל אזרחיה הפלשתינים ה"נקיה מיהודים". יהודים הרי לא ייוותרו בחיים כאן בתנאים אלו, זה בדוק ו"תורגל" כבר בטבח חברון ובעשרות מקומות נוספים כולל תוכניתו של המופתי יחדיו עם היטלר ימ"ש להשמידנו גם בארץ ישראל.
עדיין קיימים חלקים בנו אשר אינם משיגים כי הדרישה להכרה במדינה יהודית כמדינתו של העם היהודי בארץ ישראל אינה דרישה דתית, זו הינה דרישה קיומית. תיוגנו כיהודים מהווה את הסיבה לזכאותנו על הארץ הזאת כממשיכיו של העם היהודי אשר שכן כאן משך אלפי השנים שקדמו לדורנו ובכך מהווה מחסום בפני השמדתנו הוודאית. ביום בו נבטל את זיקתנו לדת היהודית ולישיכותנו לעם היהודי, זה היום בו יחל חורבן מדינת ישראל במתכונתה ד'היום והפיכתה לעוד מדינה ערבית-כנענית, נקיה מיהודים במרחב המזרח תיכוני. היותנו יהודים והכרתנו בכך הינה ולו למצער סיבה פרגמטית קיומית להלל גם עבור אלו אשר אינם רואים את מחוזות חפצם בהיותם יהודים לכל דבר.
איננו במעמד של משיאי עצות לראש ממשלתנו נתניהו אך חפצים אנו להזכירו את עקרונות זכויותינו על הארץ הזו. זדים (אלו הרומאים) גרשונו מביתנו ושודדים אופורטוניסטים (אלו האיסלמיסטים הערבים) התנחלו בתוך חדרי ביתנו ונישלונו בעזות מצח מרכושנו בן אלפי השנים. ככל שיתמיד נתניהו בפרישת דרישותנו וזכויותינו באורח בלתי מתפשר עם אויבינו וכלפי ידידינו ובו זמנית, ככל שיערפל את נכונותינו לוויתורים (אם וכאשר) כך נצא נישכרים יותר.
נוצר כאן מצב פרדוכסלי, אנו מחצרצים נכונותינו להיכנס למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים בעוד הפלשתינים מערימים תלי תילים של תנאים מוקדמים לכניסתם שלהם למשא ומתן. מעשה שטן, העולם (הנאור, המערבי) מצדד דווקא במעמידי התנאים ולא בנו. ומכאן, אפשר כי אנו הטועים? מדוע זה לא נציב תנאים מוקדמים נגדיים, מה הפחד והחשש של מנהיגינו מכך. האם הם חוששים להראות "מזרחים" מדי? האם הם חוששים להראות בילתי "נאורים"? לא "מערביים" דיים?
ככל שדרישותינו מהפלשתינים תהיינה חדות וקשות יותר כתנאי להסכמתנו לשבת עמם משא ומתן, כן יוכל ראש הממשלה "לוותר" יותר (בהבל פה ולכאורה), כמהלך טקטי לקראת המשא ומתן או כל פעולה אחרת.
עלינו למנף את ההתעקשות והנחישות הפלשתינית שלא לוותר לנו ולו כזית ולהפכה כמסלול העובד נגדם ולטובתנו. ככל שדרישותינו המקדמיות ההגיוניות והצודקות (למעשה ולכאורה) יוצבו קבל עם ועולם, ככל שנציב קווים אדומים "עושי הגיון" ולעולם לא נזוז מהם כך ננצל את הטבע (הפיקח, עד כה), הבילתי מתפשר הערבי, כנגדם ולטובתנו.
כך, נהפוך ל"צדיקים אשר מלאכתם נעשית בידי אחרים", כך נוכל לסמוך על הערבים והפלשתינים להוציא הערמונים עבורנו מן האש דהיינו, להתנגד בתגובה פבלובית ערבית-איסלמיסטית טיפוסית לכל עקרונות הסכם שהוא (שלילה גורפת לזכות שיבה, שלילתו של הלאום, העם והמדינה היהודית, הפסקה מוחלטת של פעולות הטרור, שינוי רדיקלי בחינוך הפלשתיני, פרוז מנשק של מדינה פלשתינית, גבולות ברי הגנה עבורנו) ובכך, לטרפד את מטרותיהם שלהם, במו ידיהם, כאשר אנו מופיעים באורח נאות צודק וחכם לטעמו של העולם הנאור.
עלינו לחדול לפחד מצילנו. ברי כי קיימים אלו בנינו הטוענים " ומה יהיה אם הפלשתינים יקבלו את תנאינו, בכך הכנסנו עצמנו למלכודת פוליטית". נישמע הגיוני אולי ביבשת צפון אמריקה אך מטופש להחריד במזרח התיכון ובטריטוריות הפלשתיניות. עלינו להפנים, הללו לא יוכלו להסכים מרצונם הטוב לתנאיה של ישראל, לעולם לא. הללו מתנהלים ככלבי פבלוב אשר תגובתם הניכפית נטבעה בהם עם חלב אמם. הם אינם מסוגלים להחליף עורם וחברבורותיהם, הם באשר הם על הפנאטיות האיסלמיסטית הפושה בליבות מרביתם ואנו חייבים לנצל זאת.
עלינו לחדול מלפשפש בתועלת הפלשתינית ולשקול כל דבר וענין לאור התועלת ליהודים ולמדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. רחמנותנו היהודית הינה נלעגת בהקשר המזרח תיכוני, אין לה מקום כאן. לא אנו הנצחנו את עליבותם של הפליטים הפלשתינים. אנו בניגוד ל"אחיהם" קלטנו במדינת ישראל את כלל פליטי והאודים המוצלים של יהדות המזרח והמערב במספרים העולים רבות על מספר הפליטים הפלשתינים לתוככי מדינת ישראל ואלו הפכו לאזרחים לתפארת במדינתם.
עלינו לחדול מיפי הנפש המזוייף שלנו באשר לפלשתינים, הם אינם מסכנים. הם, בניצוחם של "אחיהם" קיבעו "מסכנותם" מבחירה ומתוך כוונת מכוון על מנת שישמשו בנפש חפצה כחוד החנית להשמדת ישראל. עבורם קיים פיתרון קיומי בעשרות מדינות ערביות ואיסלמיות בעלות שטחים ריקים לאין די. לנו יש רק ארץ קטנטונת אחת, אין אחרת והברירה שבידנו היא לנצור מדינתנו או להיספות לבטח בידי אויבינו. לא הפלשתינים הם הנימצאים עם הגב אל הקיר, אנו היהודים בארץ ישראל נימצאים עם גבנו אל קיר קיומנו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
